לפרוטוקולי הדיונים שפורסמו אתמול (ג') נוספה רשימה של 18 נספחים, ביניהם מצגות שהציגו דלק ונובל לצוות קנדל; הנחיה אירופית לגבי בטיחות מתקני גז שהציגה עמותת צלול; וחוות דעת על מחירי הגז בישראל שכתב יועץ של רשות החשמל, סרג'יו אסקארי.
נספח אחד, למשל, שאותו הציגה נובל לצוות, דן בנושא שיווק בנפרד של גז טבעי. מהנספח עולה, כי שיווק בנפרד עובד רק במשקים שבהם קיימים מספר רב של לקוחות וספקים, כדוגמת ארה"ב, בריטניה וקנדה. נובל אף הציגה את מסקנות "הוועדה לבחינת תחרות של אוסטרליה" (ACCC), אשר הגיעה למסקנה כי שיווק בנפרד במדינה אינו אפשרי; וכי ניו זילנד הגיעה למסקנה דומה.
נספח נוסף דן במדיניות לעידוד מאגרים קטנים (כדוגמת "כריש" ו"תנין"), והוא הוצג לצוות על ידי חברת הייעוץ של משרד האנרגיה IHS. לטענת החברה, שיעור התשואה על מאגרים קטנים במדינות שמעניקות תמריצים למאגרים כאלה מגיעה ל-11%, זאת לעומת 8% תשואה במדינות שלא עושות זאת.
לטענת IHS, במרבית מדינות העולם קיימת מדיניות לפיתוח מאגרים קטנים, בין אם היא מעוגנת בחוק (כך נעשה למשל באלבניה, במלזיה, בהולנד, בפקיסטן ובפרו), ובין אם היא חלק מהמדיניות הפיסקלית של המדינה (כמו למשל ברוסיה, בתאילנד ובבריטניה). התמריצים לפיתוח מאגרים קטנים באים לידי ביטוי בהפחתת מס ותמלוגים המשולמים על ידי המאגרים הקטנים, כמו גם בהטבות נוספות. באנגולה, למשל, מאגרים קטנים משלמים 20% פחות תמלוגים על הכנסותיהם ממאגרים גדולים.
"לא הפרנו את החוק"
אחד הנספחים המעניינים ביותר הוא מכתב הצהרה חריף ששלח ביני זומר, מנכ"ל נובל בישראל, לצוות קנדל. "בואו נבהיר משהו. אנחנו לא הפרנו את החוק, ולא מנענו תחרות. מה שכן עשינו, הוא להצליח מעל הציפיות של הממשלה שהזמינה אותנו להשקיע בישראל. ישראל, מסתבר, שמחה על כך שנובל מסכנת את כספה בישראל, כל עוד היא לא מצליחה. יש פה מונופול - זה לא פשע. בואו נבין מדוע זה קרה", כותב זומר, ומפרט כי "החברה הסכימה להשקיע את כספה במקום שבו חברות אחרות סירבו (ועל כך לא נתנצל); אספקת הגז ממצרים פסקה בשנת 2011 (וזו לא אשמתנו); חברות אחרות חסרות ניסיון לא מצאו גז (שוב, זו לא אשמתנו) וההתערבות הבלתי פוסקת של רגולטורים חסרי רקע בגז ונפט הבריחה כל חברת גז למעט נובל", נכתב.
עוד הוא טוען במכתב כי "המערכת הרגולטורית בישראל שבורה. ההשלכה של כך היא שבעלי המניות, הדירקטוריון וההנהלה של נובל, איבדו את אמונם בהבטחות של ממשלת ישראל. לא רק זו, אלא שגם הגופים המממנים איבדו אמון במערכת הרגולטורית בישראל ובאפשרות להשקיע בישראל".
זומר ממשיך לפרט על הסחבת הרגולטורית שנמשכה גם אחרי שחתמו במארס האחרון על צו מוסכם עם הממונה על ההגבלים העסקיים, וטוען כי "אם חשבתם שנובל והשותפות שלה ישבו רגל על רגל בזמן שכל זה קרה - תנו לנו לנפץ לכם את המחשבה הזו. השקענו 25 מיליון דולר כל חודש בקידום פרויקט לוויתן".
לסיום הוא כותב כי "נהיה מוכנים לדון בכל ההצעות שהצעתם לפתרון הסוגיות. מה שלא נהיה מוכנים הוא לכל דבר שקשור למכירת תמר או לוויתן".