אייל חומסקי נכנס למשרדי אדלר-חומסקי בקומה ה-24 של בניין אלקטרה בת"א. ביד אחת הוא מחזיק כדורי-רגל שאותם הוא זורק בערימת הכדורים שהולכת ונערמת לו בחדר, ביד השנייה תמונת ענק של רגע ההנפה ההיסטורי. הוא מניח אותה על כיסא בחדר עד שיחליט איפה למקם אותה. "קיבלתי את התמונה מניר ברקת. אתה רואה אותי שם בתמונה, ליד יותם?". ביום חמישי אי אפשר היה לפספס את חומסקי, מבעלי הפועל ירושלים, שחרש את הפרקט בארנה במופע פרטי של אובדן חושים. בראיון ל"גלובס" הוא מגלגל איך הכל התחיל, מהחבירה לאורי אלון בקיץ 2013 והוצאת הקבוצה מהצבת של דני קליין, איך עובד המודל העסקי בקבוצה, ועד להתפוצצות הרגשות הכמעט לא נשלטת שלו בשבוע שעבר.
"לקחת אליפות בהפועל ירושלים זה חלום שמלווה אותי כל כך הרבה זמן, כבר עשור שלישי שאני חולם על הדבר הזה. לא חשבתי שדווקא אילת ייקחו לנו את זה. כי באמת האמנתי שזאת העונה שלנו. לא משנה את מי היינו מקבלים בגמר - היינו אלופים".
- לא רצית לקחת את האליפות נגד מכבי? אתה יודע, אליפות עם כוכבית או בלי כוכבית?
"לא. באמת שזה לא עניין אותי. עניין אותי לקחת אליפות. לא משנה איך קוראים ליריבה - כי בעוד חצי שנה או שנתיים יזכרו רק שהפועל ירושלים אלופה. אני חולה ספורט ובתוך המחלת ספורט אני נמצא בהרבה מאוד אירועי ספורט - במגרש או שמלווה בצפייה בטלוויזיה. למשל, בשבוע הבא אני בווימבלדון".
- פדרר?
"דיוקוביץ'. הוא רוצח ואני מת עליו. אבל אם ניקח לרגע את גמר ליגת האלופות האחרון - למרות שברצלונה ניצחו את יובנטוס, ולמרות הדיבור על זה שיובנטוס לא במעגל של הגדולות, זה לא הוריד מילימטר מההישג של ברצלונה. זה מבחינתי אנלוגיה להישג שלנו".
- היורוליג לא פתחה לכם את הדלת, אבל הרחתם לפני ההחלטה שזו תהיה התשובה.
"התבאסתי מאוד ברגע שהודיעו לנו שאנחנו בחוץ, אבל הייתה לי הרגשה לא טובה כל הימים האחרונים סביב עניין היורוליג. כשאנחנו משתתפים כאן במשרד במכרזים, ברגע שאין לך אינטראקציה בימים של ההכרעה עם הלקוח - ברמה שהוא מבקש עוד נתונים, עושה איתך איזו שיחת טלפון, עוד איזה אינפורמציה - ברגע שיש שקט אתה יודע שמשהו לא טוב קורה. היורוליג ביקשו מאיתנו מצגת על הקבוצה ועל התוכניות שלנו, שלחנו להם אותה ביום שישי, אבל אחרי המצגת לא הייתה שום אינטראקציה ודי הרגשתי לאן זה הולך".
- מה הפיל אתכם?
"היורוליג זה מן קופסה שחורה. אין שם קריטריונים ברורים. פתאום נכנסת קבוצה רביעית מטורקיה שבכלל לא שיחקה באירופה השנה, כך שכל מי שאומר הישגים וכו' - זה קשקוש. מבחינת יעדים, עמדנו בהכל - יש לנו אולם, יש לנו קהל, יש לנו תקציב, אנחנו יכולים להתחייב לכמה שנים קדימה, אנחנו אלופי המדינה. מבחינת הפרמטרים האובייקטיביים הנראים לעין אנחנו שם. אני מסתכל על הקבוצות שנמצאות ביורוליג ולעומת הרבה מאוד קבוצות אחרות - מבחינת התשתית הספורטיבית אנחנו מועדון יותר גדול. אז אם יש צדק - אנחנו נצטרך לשחק שם".
- אני רואה את הטירוף שלך ושואל את עצמי למה לא היית בהפועל לפני? זה דני קליין שלא נתן לאף אחד להתקרב?
"אני לא מצאתי את מקומי שם לפני כן. בסוף היום אני בנאדם מאוד דומיננטי, או שאני משפיע וחלק מרכזי בתהליך, או שאני אוהד שעוזר לקבוצה ומנסה לגייס ספונסרים. היינו צריכים לפתוח דף חדש כדי שאכנס. דני נתן המון להפועל ירושלים והחזיק אותה בתקופות קשות וידע להביא כסף. הוא ידע להביא בתקופות מסוימות, של גומא וארקדי, כסף יותר גדול אפילו ממה שהיה השנה בירושלים. אבל אני כל הזמן חשבתי שרק שדרוג ניהולי יעשה את ההבדל, כי בסוף קבוצת ספורט זה ניהול. נכון שיש מרכיב שאתה לא שולט בו והוא התפוקה של השחקנים ,אבל אתה יכול לייצר מנגנונים שממזערים את אי-הוודאות. וכשקנינו את הקבוצה, הדבר הראשון שעשינו זה להביא את מקינזי, שעשו לנו עבודה - השוואות לתקציבים של קבוצות באירופה, השוואות לתקציבים של קבוצות ב-NBA, השוואות למבנה ארגוני, סקאוט".
- ובניהול החדש הזה לדני, אולי האיש הכי מזוהה עם הפועל ירושלים, לא היה מקום?
"זה היה ניהול נכון לתקופתו. הפועל ירושלים עם הבעלות החדשה התקדמה. שיטת הניהול התקדמה".
***
- הבאתם את אליהו, הלפרין, לקחתם למכבי סמלים. זה משהו שהיה חשוב לכם להראות - שהפועל החדשה הולכת על הראש של מכבי?
"כן. אין יותר מדי ישראלים איכותיים ברמות הגבוהות, וברגע שמכבי מצמצו - גם לגבי יותם וגם לגבי ליאור - אז מבחינתנו זה היה מהלך שהוא חלק מהפיכת הפועל ירושלים לווינרית. בספורט המשאב הכי חשוב שלך זה שחקנים ומאמן, ולכן אנחנו לא מתפשרים. אתה לא יכול לנצח, להביא אליפויות, לחלום בגדול - אם אין לך את השחקנים הכי טובים, לפחות פוטנציאלית. גם גל מקל עכשיו רלוונטי מבחינתנו. הוא (מקל) יודע שזה רלוונטי. בטוח שהוא יודע. שמנו לנו כמטרה להביא את השחקנים הישראלים הכי טובים. זה נכון שלמכבי יש אמצעים יותר גדולים משלנו כקבוצה, אבל אנחנו נילחם".
- כמה אתם מסתכלים על מכבי ביום-יום?
"לא מסתכלים על מכבי".
- נו, בחייך.
"לא מסתכלים עליהם. ברגע שהתחלנו לעבוד עם מקינזי, נסעתי עם גיא (הראל, המנכ"ל - ט.ו) להשתלמות ב-NBA אצל הקליפרס והנטס, ולמדתי את מערכי השיווק שלהם. מכבי עושים נפלאות, אבל הבנצ'מרק וההסתכלות היא לא מכבי, אלא הכי גבוה שאפשר, והכי גבוה זה ה-NBA".
- מה יש לקבוצת הבעלים הזאת שלכם, שלקבוצת הבעלים של מכבי כבר אין? אולי זה הרעב של ההתחלה? אתה מרגיש אולי קצת כמו שהם היו פעם, מוכנים להשתגע כדי לקחת אליפות?
"אני לא רוצה להגיד מילה רעה על קבוצת הבעלים של מכבי, אני גם במערכת יחסים טובה מאוד עם דייויד פדרמן. אבל כן, אנחנו רעבים. יש לנו באישיות משהו ווינרי, שלא מתפשר והולך עד הסוף, וזה מה שהביא אותנו לנקודה הזאת. זה לא עניין של גיל אלא תרגיל. אנחנו רעבים, ורוצים להוכיח את עצמנו".
***
אי אפשר כמובן לנתק את חומסקי מההקשר הטרגי האישי שלו להפועל ירושלים. אלעד ואמיר הירשנזון, שני אחיה של אשתו תמי, אוהדי הקבוצה שנהרגו בעת שירותם הצבאי. אמיר בפיגוע ב-95' בבית ליד, אלעד חמש שנים מאוחר יותר. ברגע ההנפה ביום חמישי, יותם הלפרין בחר לעצור הכל, כאילו ירושלים לא חיכתה 72 שנים לאליפות, הוציא דף מהכיס והקריא את השורות הללו לזכרם של אלעד ואמיר.
"זה הפתיע אותי. עמדתי ליד יותם, התכוננתי, ופתאום הוא ביקש לדבר. האצטדיון הפך לשקט דווקא ברגע שאמור להיות בו הכי הרבה רעש. ההנפה הזאת תיזכר כאייקון בגלל הרגע הזה. זה רגע שגדול מהחיים. החיבור הזה שהוא עשה, כשהזכיר את שני האחים של תמי אשתי - אתה תראה הנפות של כל מיני אירועי ספורט, אבל תהייה לך את ההנפה הזאת של יותם. זו ההנפה של הפועל ירושלים מהזכייה באליפות. זה משהו אחר.
"מאז שאמיר נהרג בפיגוע בבית ליד ב-95', כל המשפחה נוסעת לכל המשחקים - בית וחוץ, לפעמים גם למשחקים בחו"ל. אנחנו חבורה של 10-15 איש, והפועל ירושלים היא מרכז חיינו. החיבור לקבוצה הוא הדבר שאפשר למשפחה שלנו לחיות חיים נורמליים בתוך שכול מטורף, ואנחנו כל כך מרגישים חובת תודה להפועל ירושלים על זה. השיחות האלו בכל יום שישי בערב הן על מה קרה השבוע, מי פצוע, מה קורה בקבוצה, אנחנו חיים את הניואנסים. לנסוע אחרי האליפות הזאת, עם הצלחת, להר הרצל בשתיים עשרה בלילה, ולראות שם את כל החברים של אמיר ואלעד, שיירה של מכוניות עולה להר הרצל - זה היה מחזה הזוי, מרגש, מיסטי. יש פה משהו יותר מגדול מכדורסל".
- העיסוק בקבוצה מקל על המשפחה את ההתמודדות?
"חד משמעית. עברנו הרבה שיחות של שיקום, אתה יודע, כי עדיין השמש זורחת ואתה צריך להמשיך ולחיות למרות מה שקרה. הרבה פעמים משפחות נאחזות בפרויקט של זיכרון, שנותן להם אנרגיות לשמר תפיסתית את בן המשפחה שנהרג. פה הזיכרון שהשאירו לנו זה זיכרון חי - זה לבוא למשחקים של הפועל ירושלים. מבחינתנו זה היה שיקום. עדי גורדון שבא בזמנו עם האמרה הזאת 'יש בנו אהבה והיא תנצח' - זו אמירה גדולה מהחיים. אם אתה בא באהבה, אתה בסוף גם תנצח. הדבר הזה יותר גדול מהחיים".
***
- אני לא מוצא שום קשר ביניכם הבעלים: אחד יזם היי-טק, אתה איש פרסום, אחד סוכן שחקנים ענק בארה"ב, אחד שחקן NBA, חלק לא שמעו על הקבוצה. איך הורכב הדבר זה?
"היוזמה הייתה של אורי אלון לפני שנתיים. הוא התקשר אליי ואמר לי 'חומסקי, אנחנו לא מכירים, אני רוצה לפגוש אותך'. נפגשנו בבית קפה באיירפורט-סיטי, והיה קליק מיידי. הוא אמר לי, 'תשמע, הפועל ירושלים עומדת למכירה, זה חלום שלי, אני יודע שזה החלום שלך', ואמר לי בוא נלך על זה. יצאנו לדרך כששנינו לוקחים את הסיפור הזה יחד, לא חשבנו על עוד שותפים. זה הזכיר לי את ארוחת הצהריים שהייתה לי בזמנו עם ראובן אדלר, שאמר לי במהלך הארוחה 'בוא נהייה שותפים', ועד סוף הארוחה כבר נהיינו שותפים. אותו דבר קרה כאן. יש רגעים בחיים שלא מתוכננים, שאתה רואה בנאדם ומיד מתחבר אליו. החוליה הנוספת הייתה שלום מנורה שהוא אוהד של הקבוצה, גר חלק מהזמן בישראל וחלק בשיקגו, והוא אמר לנו 'אני גם קופץ על העגלה'. ואז התפרסם בתקשורת שיש קבוצת רוכשים להפועל ירושלים עם אורי אלון וחומסקי, ותוך זמן קצר אני מקבל טלפון מאהוד אולמרט שמתקשר אליי ושואל אותי 'חומסקי, אתם רציניים?' אמרתי לו שכן. והוא מתחיל לספר שיש לו חבר בלוס אנג'לס, ארן טלם".
- אולמרט הביא את טלם?
"כן. סודרה פגישה עם הנציגה של ארן טלם בארץ - וגם ארן היה על הגלגל. הכל קרה תוך שעות וימים, פתאום ההוא הצטרף וההוא. אחר כך הגיע סטודמאייר".
- סטודמאייר היה מישהו שדני קליין הביא.
"דני קליין ניסה לבנות קבוצה אלטרנטיבית לרכישה, ונלחצנו מזה מאוד. אני מאוד כעסתי, כי חשבתי שצריך לתת לאנשים חדשים לקחת את הקבוצה. אמרתי לדני שצריך לסגור פרק, תרד מהקבוצה, תן לאנשים חדשים לקחת את המושכות. הוא לא ירד וניסה עד הרגע האחרון. אבל ברגע שהגלגל הסתובב, אז גם סטודמאייר שהיה בדיבור עם דני הצטרף אלינו. אחרי זה הגיע דייויד קליינהנדלר, ובסוף הצטרך הווארד וויטשנר (לשעבר שותף בכיר בגולדמן-זאקס). הפועל ירושלים עם השם ירושלים והבעלים האמריקאים, מבחינת פוטנציאל לקהל היהודי בארה"ב - זה האוקיאנוס הכחול מבחינת אוהדים, כספים, הזדמנויות עסקיות. ועוד לא התחלנו לגרד שום דבר שם".
- איך עובד המודל - כל אחד שם את חלקו לפי אחוזי הבעלות, או שמתחילים לנוע ואם צריך תיקונים זה על הראש והכיס של אורי אלון או שלך?
"אני יכול להגיד איך זה עבד עד היום: באופן כללי אורי הוא האיש הדומיננטי, ואורי בסופו של דבר הוא זה שסוגר את הפערים מבחינה תקציבית. אנחנו עושים יעדים ותקציב בתחילת שנה ורצים עם זה, אבל בגלל שזה ספורט ואתה לא מתנהג בדיוק לגמרי כמו עסק - אז אתה מכניס רגש, וכשאתה מכניס רגש אתה מוציא יותר כסף ממה שתכננת. למשל, כשהתקבלה ההחלטה להביא את דיון תומפסון לקראת סוף העונה, אז קודם כל יש את העניין המקצועי - כל ההחלטות המקצועיות הן של גיא (גיא הראל - המנכ"ל), פרנקו (דני פרנקו - המאמן), וארן טלם שמעורב באישור של כל שחקן, ורק ברגע שהתקבל ה-או.קי משלושת זה היה צריך לקבל את ה-או.קי מאורי. אורי נותן את ה-או.קי הסופי, והוא נותן גם את הגב הכלכלי".
- כלומר, שורה של בעלים - אבל את הכסף ברוב המקרים מוציא רק אורי מהכיס?
"עד היום זה היה ככה, כן. אורי עמד מול השותפים ואמר להם, 'חבר'ה אני רוצה לעשות קבוצה אטרקטיבית, ובסופו של דבר כל אחד ייתן את חלקו. ואם בסופו של דבר כדי לעשות את הקבוצה עוד יותר אטרקטיבית יצטרכו לעשות השלמות - אני אהיה זה שישלים'".
- בכמה גמרתם את השנה?
"אנחנו באזור חיוג של 30-32 מיליון שקל הוצאות".
- כמה השותפים הביאו מתוך החלק הזה בעוגה?
"בערך 10, 11, 12, 13 מיליון שקל. אני עוד לא יודע את החישוב המדויק".
- ואיך זה יעבוד הלאה? מן הסתם תרצו לעשות עוד צעד בעונה הבאה - וזה יעלה יותר לשותפים.
"יש לנו השותפים 90 אחוז, ולעמותה עשרה אחוז. בתוך הקבוצה של השותפים, החלוקה של האחזקות הולכת לקראת העונה הבאה להשתנות. בקיץ אנחנו הולכים לעבור שינוי ואורי יהיה עם יותר אחוזים".
- מישהו ייצא או יצטרף?
"אני לא מאמין שמישהו אחרי שנת אליפות ייצא, אבל אני מאמין שאם מישהו משיקוליו שלו לא ירצה לשים עוד כסף - אז יהיו הרבה מאוד קופצים. בכל מקרה, אורי רוצה לגדול, והוא יצטרך לקבל את ההחלטה אם הוא רוצה עוד שותפים או לא. אנחנו צריכים להיות זהירים, כי צריך להבין שאורי ואני - אנחנו אולי אוהדים שקופצים - אבל לא כולם נמצאים באותן מערכות שיקולים. כרגע העסק הוא אידילי לחלוטין וכולם שמחים, וכולם מדברים עם כולם, אבל יכול להיות מצב שייכנס גורם שהוא לא בדיוק מי שחושב כמונו, אולי מישהו שחושב אפילו על אינטרסים כלכליים. בכל מקרה, כרגע הולך להיות שינוי ואורי הולך להיות בעל המניות הכי גדול בתוך הקבוצה. הוא ואני נהייה עם מעל 50%, ובכל מקרה הוא יו"ר ויש לו זכויות יתר בכל ההצבעות".
- במה למשל?
"לאורי יש זכויות יתר בנושא של קביעת המאמן, קביעה של המנכ"ל. יש אמנם דירקטוריון שמחליט ומצביע, אבל לאורי יש סמכויות, זכויות וטו, זכות הצבעה כפולה כיו"ר. אורי הוא הדומיננטי. נקודה".
- ואיפה אתה?
"אני דומיננטי בדרך שלי. אני השותף שחי פה ביום-יום. אני הישראלי. אני לקחתי על עצמי ללוות את גיא בצד העסקי והשיווקי, ואני נמצא במשחקים בנהריה, באשדוד, והשנה בקרית גת או באשקלון. אני אהיה בכל המקומות האלו ביומיום".
- כמה שואב הדבר הזה לעומת מה שחשבת, בכל זאת יש לך עוד איזה משרד קטן לנהל?
"אני מעריך שזה גוזל ממני 20-25 אחוז מהזמן. בהתחלה זה שאב אותי יותר כי עסקנו בהקמת תשתיות מדהימות, ממש כמו של עסק. לא ייאמן שהפועל ירושלים מתנהלת כמו עסק - עם יעדים, תוצאות, הסקת מסקנות. לכל משחק יש יעדים של מכירת כרטיסים, ובודקים אחרי כל משחק אם הגיעו או לא הגיעו ליעד, שלא לדבר על היעדים העונתיים. יש משחק פלייאוף נגד הפועל ת"א - אז יש לפני המשחק הגדרת יעד לכמה קהל וכמה הכנסה תהיה ממשחק כזה. נגמר המשחק, ואם לא היו מספיק אוהדים - אז בודקים למה, יכול להיות שלא פרסמנו מספיק בפייסבוק, מבררים אם היה פגם טכני של קופות סגורות, או כל דבר אחר . אנחנו רוצים להגיע לרזולוציה כזאת, שלכל דבר יש מספר וצריך להגיע אליו".
- וברמת הכסף כמה זה שאב ממך עד היום?
"ברמת הכסף שמתי כמה מיליוני שקלים. אבל זה חסר משמעות, כי הסברתי לך את המשמעות בשבילי של כל העניין הזה. כל עוד יהיו לי את האמצעים אז אני אשים את הכסף. כי מה שהאליפות הזאת עשתה לי בתחושה - שעשרות אלפי אנשים הפכו למאושרים - זה כמו שאתה תורם לעמותה שעושה טוב לילדים. ומבחינתי כשאני שם כסף בהפועל ירושלים, אני גורם לאנשים לחייך. ואין לזה מחיר".
