גז, עצבים
לא ברור אל עבר מי היה מעדיף נתניהו לשגר טיל: אל דרעי שמבלי להכין אותו מראש התהפך עליו בקבינט והודיע שהוא לא מוכן לקבל החלטה בעצמו ובגללו נגרר נתניהו לפארסה בכנסת? אל עבר כחלון וחיים כץ שהסתכלו לו בלבן של העיניים והעדיפו להישאר נאמנים לעצמם תוך שהם מסרבים לתחנוניו של רה"מ להשתתף בהצבעה על העברת הסמכויות בנושא הגז לממשלה? לליברמן שאחרי שאמר שיתמוך בהצבעה בכנסת חזר בו וטרפד כל סיכוי להשיג רוב? או אולי למבקר המדינה שהתבלבל ולמרות שאין לו בכלל סמכות דורש לעצור את כל ההליך אישור מתווה הגז עד לפרסום דו"ח בנושא?
לנתניהו אין מדרג כעסים. עם כולם הוא יסגור חשבון. שום דבר פחות מחיסול היעד לא יניח את רוחו. רק ההיבריס, הזחיחות והיוהרה מונעים ממנו להבין שגם בו מוטלת האשמה.
לתסבוכת הגז, שהחלה עם הצהרתו של דרעי ועדיין לא ברור היכן היא תיעצר ומתי יאושר המתווה באופן סופי, אחראי גם נתניהו. כדרכו, הוא חפר את הבורות ונפל לתוכם בעצמו. הוא זה שלא ידע לזהות שאין לו רוב בכנסת, שהופתע מההתעקשות של כחלון, חיים כץ וגלנט, שלא הבין את מפת האינטרסים, שלא לקח בחשבון את ההתנגדות המובנית בכנסת לתמיכה בפרוצדורה וסמך על ליברמן שיציל את הקואליציה.
אחרי שניצח את נוני מוזס, דרס את V15, גרף 30 מנדטים, גבר על אובמה, כבש את מרכז הליכוד והצליח להרכיב ממשלה בלי ליברמן, נקטעה השבוע שרשרת ההצלחות של נתניהו. עד יום ב' הכל הלך לו כל כך חלק שנתניהו האמין לסיפורים על עצמו שהוא קוסם. הוא חשב שיצליח להעביר הצבעה בנושא כל כך נפיץ כמו הגז גם בקואליציית 61, אבל הפעם, כשהכניס את היד לכובע, לא יצא ממנו שפן.
נתניהו לא היה מוכן להפסיד. ההתעקשות המיותרת שלו לנסות להצביע באותו היום במקום להציג תחילה לציבור את מתווה הגז ואז לגייס רוב בהליכה, כפי שהמליצו לו כמה משריו, גררה אותו לדרמה המשפילה, למאבק דמים על צעד טכני כאילו מדובר בקרב חייו.
אי היכולת לגבש רוב להצבעה בכנסת על בהצבעה פשוטה כמו העברת סמכויות לממשלה, גילתה לנתניהו את מחיר הזלזול בחברים. הוא אולי קינג, וינר, או קוסם, אבל אין לו חיילים ואין לו נתינים בחצר. השבוע הוא נחשף לגילוי המדהים: הבעיה שלו היא לא האופוזיציה; אין לו חברים בליכוד ואין לו שותפים בקואליציה. בבחירות הוא התאבד לבד, בקרב על מרכז הליכוד הוא עבד לבד, וגם עכשיו בפרשת הגז הוא חתר לבד לאסדה של תשובה בלי משוטים, בלי מציל, בלי חברים. עד עכשיו נתניהו הצליח להרים בעצמו קרן מהפינה ולרוץ לנגוח לשער, אבל מדינה אי אפשר לנהל לבד. זה לא יכול להצליח כשיטה. אפילו כדורגל דורש 11 שחקנים.
השאלה הגדולה היא האם מה שאירע השבוע בכנסת הוא אירוע נקודתי או שיש לתסבוכת הזו השלכות לטווח הארוך: האם מדובר במשבר אמון דומה לזה שהחל בהצבעה על חוק ישראל היום בנובמבר האחרון שחשף את עומק הצביעות והאינטרסים בגועליציה שהכניס את הכנסת לדינמיקה של בחירות, או שצריך לקחת את האירוע הזה בפרופורציה ובמקום לשאול איך זה קרה, לתהות איך בקואליציית 61 זה לא קרה קודם.
סאגת הגז, דרך אגב, היא בכלל לא הסיפור, היא רק אמצעי המחשה לקשיי ההישרדות של ממשלת 61 ששלושה משריה בניגודי עניינים ואחד מח"כיה במסע מכירות של ספר חדש בארה"ב. הבעיה היא לא בתחום האנרגיה, אלא פוליטית. הגז יתנדף, אבל אם לא תורחב הממשלה, הבעיה תישאר.
דרעי לא פראייר
כמה שעות לפני ההצבעה המתוכננת כבר היה ברור בכנסת שנתניהו לא יוכל לגייס רוב. מיטב המוחות נקראו ללשכת נתניהו בכנסת כדי למצוא פתרונות יצירתיים למצב המביך.
על ראשוני המוזעקים ללשכה נמנה דרעי. שר הכלכלה שהגיע בבהילות, הופתע לגלות שנתניהו מבקש ממנו לסגת בו מהחלטתו להעביר את סמכויותיו לממשלה, ובמקביל האשים אותו שהוא פועל משיקולים לא עניינים בנושא הגז. נתניהו הטיח בשר הכלכלה שהוא חבר לכחלון ולחיים כץ במטרה לסייע לטייקון הגז קובי מימון שמחזיק בביטאון ש"ס "יום ליום". דרעי, שאין לו כל קשר למימון, הזדעזע מדבריו של נתניהו. הוא הכחיש את האשמות השקריות מכל וכל ויצא מהלשכה. אם יש, דרך אגב, מישהו בש"ס שמקורב למימון זה אלי ישי, מה שכבר מפריך אוטומטית את הקשר בינו לבין דרעי. גם המודיעין הזה לא הגיע לנתניהו בזמן. גם בעניין הסמכויות הוא סירב לבקשתו של נתניהו. דרעי הרי לא ויתר עליהן כדי לקבל אותן כעבור יומיים חזרה.
מאוחר יותר, כשרה"מ נכנס למליאה הוא עשה מאמצים עילאיים שלא ליצור קשר עין עם דרעי, אולם כמה שעות אחר כך, לאחר שבאתר "גלובס" נחשף תוכן השיחה, פרץ עימות במליאה בין השניים. דרעי התפוצץ. הכותרת העלתה את חמתו. מדובר בשקר שלא היה ולא נברא. הוא חלף ליד נתניהו והראה לו באמצעות הטלפון הנייד את הכותרת ב"גלובס" תוך שהוא תוהה אם ההדלפה הגיעה מצידו של נתניהו. ראש הממשלה השיב שדרעי הוא המדליף. "אני מוכן לספוג הרבה דברים, אבל לא אקבל האשמה באי ניקיון כפיים", צעק דרעי לעבר נתניהו. מחשש שמצלמות אולם המליאה קלטו את הוויכוח, ביקש ראש הממשלה לשוחח עם יו"ר ש"ס בצד. מקץ כמה דקות של הסתודדות עזב שר הכלכלה את המליאה ויצא בטריקת דלת מהמשכן. דרעי דפק נפקדות עוד בטרם הוחלט אם תתקיים הצבעה באותו הלילה.
בממשלת 61 אין לנתניהו שום פריבילגיה לריב עם דרעי. לשכת רה"מ נאלצה לפרסם הבהרה כי הדברים חסרי שחר. במשך כל אותו הלילה ניסו אנשי נתניהו ליצור קשר עם יו"ר ש"ס ששהה בחתונה. דרעי לא ענה. הוא נפגע. אחרי נתק של יממה השניים שבו לדבר אבל נתניהו יצטרך לעשות לו הרבה נעים בגב כדי להחזיר את מערכת היחסים לתקינותה. ראש הממשלה נגע ליו"ר ש"ס בדיוק בעצב הרגיש: אחרי הקמפיין שנוהל נגד מינויו לשר הפנים בטענה שהוא חוזר לזירת הפשע, מבחינה ציבורית דרעי כאילו עדיין "על תנאי".
שרים בקואליציה טוענים שכל הבלגן הזה נעשה באדיבותם של מקורבי נתניהו שהפיצו את השמועה, חיממו את נתניהו והאכילו אותו בלוקש החיבור של דרעי למימון. אם נתניהו רוצה לדעת אילו גורמים עלולים להפיל לו את הקואליציה, שיסתכל בתוך האקווריום.
כחלון וכץ הפכו לבעלי ברית
גם שר האוצר משה כחלון ושר הרווחה חיים כץ נפגעו מההאשמות של נתניהו, שגובלות בדיבה. כמה שעות קודם לכן קרא נתניהו לכל אחד מהם בנפרד ללשכתו והתחנן לשניים שיצביעו יחד עם הממשלה בעד העברת סמכויות על הגז אליה. ראש הממשלה הטיח בהם כי הם משפילים אותו ומקצרים לו את הקדנציה, אולם כחלון וכץ הבהירו לנתניהו כי לא ישתתפו בשום הצבעה הקשורה לנושא הגז משיקולים של נראות וניגודי עניינים, גם אם הדבר יביא להפלת הממשלה או לשלום אזורי.
את הטעות הגדולה שלו עשה כחלון עוד לפני שנכנס למשרד האוצר, כשהכריז שיוכל לטפל במונופול הגז ואחר כך חזר בו בגלל קרבתו האישית למימון. זה היה הפנצ'ר היחיד שלו עד כה, וכחלון רוצה שכך זה יישאר. אחרי הנזק הציבורי שנגרם לו, שר האוצר יודע שהוא לא יכול להתקפל שוב בעניין הגז, אפילו שהיועץ המשפטי של הכנסת קבע שמותר לו להצביע. הציבור לא יסלח לו אם יזגזג פעמיים. מי שיישאר מתחת לאדמה זה לא הגז, אלא שר האוצר.
כחלון מכיר היטב את הטענות שהחלטתו לא להצביע משפיעה על התוצאה הסופית לא פחות ואולי אפילו יותר. בפוליטיקה אי הרמת אצבע היא גם פעולה אקטיבית. מצד שני, לו היה מתיישר עם המשמעת הקואליציונית ומצביע חרף ניגוד העניינים, הוא היה נקרע לגזרים בתקשורת. אף אחד לא היה נותן לו נקודות על כך שעמד על עקרונותיו. לכחלון יש רק הזדמנות אחת להוכיח את עצמו. לא יהיה שידור חוזר. והוא רוצה להיבחן על הוזלת מחירי הדיור, לא על חברות עם מימון.
אם יש משהו שנתניהו מצטיין בו זה חיבור בין אנשים. סיפור הגז הפך את כחלון וכץ לבעלי ברית. בשנים האחרונות עבר ביניהם לא חתול שחור, אלא נמר. מי שראה אותם יושבים השבוע על הספסל מחוץ למליאה יודע היטב שהוא כבר לא שם. אולי הברית הזו תתפרק במהלך הקרבות על התקציב, אבל בינתיים החיבור הזה שב לעבוד. האויב של האויב הוא חבר. וזה דווקא כשמערכות היחסים בין כץ לנתניהו, ובין שר האוצר לראש הממשלה מעולם לא היו טובות יותר. אבל ככה זה עם נתניהו. הוא דחף אותם זה לזרועותיו של זה.
היחיד שלא זומן לפגישה בארבע עיניים נתניהו הוא גלנט, האצבע החסרה הנוספת לקואליציה. הלחצים עליו הופעלו באמצעות צחי הנגבי ושליחים נוספים. נהר הדם הרע עדיין זורם בין נתניהו שביטל את מינויו של גלנט לרמטכ"ל, לבין שר הבינוי.
ליברמן לא נכנע ללחצים
אחרי שהתאושש מהמכה שהנחית עליו דרעי, חטף נתניהו ביום שני כדורסל לפנים מליברמן בלי התראה. ביום א' הצהיר יו"ר ישראל ביתנו שישמש אופוזיציה עניינית ויתמוך בהעברת הסמכויות לממשלה. אלא שככל שנקפו השעות לקראת ההצבעה והתבררו מימדי הפארסה הפנים-קואליציונית, החליט ליברמן שהוא לא יהיה זה שיפתור לנתניהו את הבעיות הפנימיות. במתווה הגז הוא אמנם תומך, אבל אין סיבה לסייע לנתניהו לצאת מהפלונטר הטכני. דרעי לא רוצה לפגוע בשקופים, כחלון וכץ רוצים להתרחק מניגוד עניינים וסיעת האופוזיציה צריכה לפתור לנתניהו את התסבוכת? ברגע שהתברר שהיועץ המשפטי אישר לשרים להצביע למרות ניגודי העניינים, הבין ליברמן שאין סיבה שישמש חולץ פקקים.
על ליברמן הופעל מכבש לחצים משני הכיוונים. מצד אחד אנשי נתניהו ניסו לשכנע אותו לתמוך באמצעות מתן תקציב לפנסיה לעולים ובאמצעות הצצה אישית למתווה הגז, מהצד השני לחץ עליו הרצוג להתנגד. כשליברמן הבין איזו הזדמנות פז נקרתה בדרכו להזחיל את נתניהו, לא היה צורך להמשיך ללחוץ. ליברמן מדושן עונג כשהוא משפיל את נתניהו וגורם לו להזיע.
ביום ב' התכנסה סיעת ישראל ביתנו לישיבה. מי שעמד מעבר לדלת הופתע לשמוע צעקות. בניגוד לתדמית הסיעה הכנועה שנתונה למרות הבוס, הטונים בדיון עלו לדציבלים שהיו מפתיעים גם אם הישיבה היתה מתקיימת בסיעת העבודה. אורלי לוי-אבקסיס, סופה לנדבר וחאמד עמאר הביעו תרעומת קולנית על האפשרות שהסיעה תיתן ידה בכנסת לנתניהו בהצבעה על העברת הסמכויות לפני שיחשפו למתווה הגז. "אם בקואליציה עושים קולות של שטיח ומתחמקים מלהצביע, אז כנראה שיש פה בעיה מסויימת, אנשים לא רוצים להכריע. גם לי יש גז בבית אז גם אני יכולה לטעון לניגוד עניינים? אנחנו אופוזיציה, אנחנו לא יכולים לתמוך בלי לדעת מה המתווה", אמרה לוי, שכבר ערב קודם החלה לגלות סימני עצמאות וחרף ההוראה לא להתראיין בנושא, ערערה על הסמכות של ליברמן והביעה את עמדתה ההפוכה לזו שלו בכלי התקשורת.
לוי התכוונה ללכת עם צו מצפונה ועם אמון הציבור עד הסוף, גם אם ליברמן היה מקבל החלטה הפוכה. זה לא סוד שמאז הבחירות ללוי יש בטן מלאה על יו"ר המפלגה שלה. בהתחשב בעובדה שמדובר בחברת ישראל ביתנו, אומץ הלב והרמת הראש מול הבוס הם לא עניין טריוויאלי. אפשר לשער שעוד לא נאמרה המילה האחרונה. מעניין איפה לוי תמצא את עצמה בבחירות הבאות.
יש הטוענים שלהתעקשות של לוי היה משקל על החלטתו של ליברמן, שחשש מכותרות על קרע בסיעה. במבחן התוצאה הסיעה יישרה איתה קו והתקבלה החלטה להצביע נגד נתניהו.
כך או כך, בתום הישיבה ליברמן הסתובב במשכן כמו חתול שליקק שמנת מהשפתיים. הוא אמנם לא יושב בלשכה המרווחת של יו"ר האופוזיציה ולא זוכה לאבטחה, אך הוכיח שגם העובדה שקיבל רק 6 מנדטים לא מנעה ממנו לשמש וירטואלית בתפקיד.
פעמון ההשכמה של נתניהו
אם נתניהו חשב שלא דחוף להרחיב את הממשלה, השבוע התברר שזה בוער. אירועי הימים האחרונים היו פעמון ההשכמה שהביא אות נתניהו להבנה שהוא חייב לשנות את ההרכב.
אם למישהו היו הזיות שליברמן בדרך לקואליציה אז ברור שזה לא על הפרק. איווט לא רוצה, וגם נתניהו לא מעוניין לראות את ליברמן לצידו סביב שולחן הממשלה אחרי שהושפל. אחרי שליצמן הטיל וטו על כניסה של לפיד, אם יש סיכוי שהקואליציה תתרחב, היא רק באמצעות כניסה של הרצוג. זה לא יקרה מחר בבוקר, אבל יש סיכוי טוב שמשבר הגז קירב את האפשרות שבעוד כמה חודשים הרצוג יכנס למרצדס השחורה ויתמנה לשר החוץ.
הדרמה בכנסת שינתה לנתניהו את התפיסה הכללית. ברור לו שיהיה חייב לשלם להרצוג מחירים שלא היה מוכן לשלם קודם. עולם הדרישות של הרצוג נע בין ארבעה פרמטרים: רוטציה, תיקים, התקדמות בנושא המדיני והוצאת הבית היהודי מהממשלה. נתניהו דווקא מאמין שזאב יכול לגור עם כבש והוא מעוניין להשאיר את בנט בקואליציה יחד עם הרצוג. כדרכו נתניהו חי בקואליציה הזו, אבל בראשו הוא כבר בבחירות הבאות. הוא לא יכול להרשות לעצמו להגיע לשם בלי הבייס הימני וללא התמיכה של בנט.
הנכונות לשלם להרצוג תגדל בקרוב. הפרטים עצמם פחות חשובים. הנקודה המשמעותית היא שלנתניהו נפל האסימון. הוא הפנים שהוא חייב להרחיב את הקואליציה. להרצוג כדאי שתהיה חליפה מוכנה בהישג יד.
רק חימום למופע האמיתי
פרשת הגז היא הקטליזטור להעברת התקציב. מה שהיה השבוע בכנסת זה רק החימום למופע האמיתי. בסביבתו של שר האוצר מקנן החשש שאישור תקציב בממשלת 61 לא תהיה פשוטה. כשמוסיפים לפלונטר הפוליטי את העובדה שמרבית הגורמים המחזיקים בפוזיציות המשמעותיות ביותר לאישור התקציב הם חסרי ניסיון קודם, מתקבלת משוואה כמעט בלתי אפשרית.
כחלון החזיק בתפקידים מיניסטריאלים בעבר, אבל תקציב 2015-2016 יהיה הראשון שיעביר בעצמו כשר אוצר. לכחלון יסייעו במשימה אמיר לוי, ראש אגף תקציבים שלא ניצח על העברת תקציב מעולם, מנכ"ל המשרד שי באב"ד שעושה את צעדיו הראשונים באוצר ובממשלה בכלל, מנכ"ל משרד ראש ממשלה אלי גרונר, שמכיר את המאטריה אבל מעולם לא היה שותף להעברת תקציב, צוות מאקרו באוצר שמורכב ברובו ממצטרפים חדשים שלא היו שותפים לגיבוש התקציב הקודם, יו"ר ועדת כנסת טרי דוד ביטן שמבין היטב פוליטיקה אך טרי בזירה הפרלמנטרית, וללא המקשרת הוותיקה של נתניהו לכנסת, פרח לרנר, שתעזוב בקרוב את התפקיד ואליה יצטרף אולי גם ראש הלשכה של נתניהו, דוד שרן. הסיטואציה חסרת התקדים הזו לא תתרום לסיטואציית ה-61 המסובכת ממילא. נתניהו וכחלון עוד יעברו תהליך סחיטה וייבוש.
