דן פרופר / צילום: תמר מצפי
דן פרופר, יו"ר אסם-נסטלה, הוא איש עסקים רב-זכויות. בנוסף להיותו תעשיין ותיק, הוא היה נשיא התאחדות התעשיינים, יו"ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, זוכה פרס התעשייה ואפילו פיתח את הביסלי כדי לנצל טוב יותר את המכונה לייצור פסטה.
אבל, עם כל הכבוד לפועלו המרשים, לא צריך להתייחס לכל מה שהוא אומר בחרדת קודש. אין גם צורך להפוך כל התבטאות שלו ל"שבירת שתיקה", כיוון שהוא נוהג להתראיין לא מעט.
עכשיו פרופר "שובר שתיקה" בנושא הגז. בפרץ פטריוטיות הוא אומר: "אם אנחנו רוצים להתחרות בארצות העולם, ואנחנו חייבים להתחרות, כמדינה קטנה העתיד שלנו טמון ביצוא. לכן, גם למחירי האנרגיה יש תפקיד נכבד בכל מוצר ומוצר. אם נהיה ביותר מ-4 דולר, יהיה קשה לנו להתחרות".
כל הכבוד על הציונות ועל הדאגה הכנה לגורלו של המשק הישראלי, אבל איכשהו, גם העובדה שהוא יוצא, כביכול, נגד עמדת התעשיינים שנמנעים מלגעת במחיר הגז, לא גורמת לי להתעלף מהתרגשות.
אם להודות על האמת, אני ממש לא מתפעלת מאומץ הלב של פרופר, חובב תקשורת בעל תזמון מעולה, שאוהב לקבל כותרות גדולות ופופוליסטיות בדרך כלל.
רוצים דוגמאות? "כספק גדול אני לא חומס ולא משתמש בכוחי", הוא אמר לפני שנתיים. "אין לי רצון לדחוק את המתחרה הקטן הצידה". מי שיקרא את זה עשוי לחשוב שפרופר מורה לעובדיו לפנות את מדפיה בסופר לטובת הספקים הקטנים, מתוך הבנה שבמדפים התחתונים אין להם סיכוי להתחרות בו.
עוד דוגמה: "שכר מינימום הוא שכר שאי אפשר להתקיים ממנו", משפט שנאמר מפי אדם שהונו עומד על יותר מחצי מיליארד שקלים ולכן טבעי שיידע איך זה להתקיים מכמה אלפי שקלים בחודש.
נקנח ב"קצה נפשם של הצעירים בדוחק כלכלי", שנגרם, אולי לא מיותר להזכיר, כתוצאה מיוקר המחיה שלו אחראית, בין היתר, גם אסם שהרווח שתפעולי שלה גדל ב-1% בדו"חות האחרונים.
והנה, עכשיו, נתקף פרופר בהלך רוח סוציאליסטי. הדברים שאמר בקשר לגז נשמעים כאילו נאמרו על ידי התאום של שלי יחימוביץ' ולא מפיו של אחד הקפיטליסטים הגדולים של מדינת ישראל, שבמקום לקחת אחריות על מחירי המזון הגבוהים במהלך מחאת 2011, הטיל את האשמה על גובה המע"מ.
אם נחזור לרגע לדאגתו הכנה של פרופר למחירי הגז, גם הפעם היא לא נובעת ממניעים של טובת המדינה, או התעשיינים האחרים, אלא מאגואיזם. פרופר רוצה מחיר נמוך, כדי לשלם פחות על הגז שצורכת אוסם - ולהרוויח יותר.
חבריו התעשיינים, לעומת זאת, בחרו באופן מושכל לא להתעסק במחיר כיוון שהצורך הדחוף שלהם הוא באספקה רציפה של גז לתעשייה, שאינה יכולה להסתמך רק על "תמר", ולכן הדחיפות בפיתוח המאגרים האחרים. גם היכולת הטכנית להתחבר למערכת חשובה לתעשיינים הקטנים לא פחות מהמחיר, כי חיבור מהיר לגז יציל אותם מהתמוטטות.
ובינתיים פרופר, המיליונר הסוציאליסט, ממשיך לשחרר אמירות נעימות לאוזני הציבור. ברגע האמת, כשהתנדב להקים מפעל גלידות בערד כדי לדאוג לתושבים המפוטרים, הוא נסוג מהעסקה כששר הכלכלה לא הסכים לתת לאסם מענק של 46 מיליוני שקל.