ילדים עם סמארטפון / צילום: Shutterstock
הם מעדיפים בריכה על ים, הבילוי האולטימטיבי מבחינתם הוא טיסה לחו"ל, לא משתגעים על קייטנות, מכורים לשינה ומבלים לפעמים 6 שעות בצפייה בטלוויזיה - כך עולה מתשובותיהם של 400 ילדים וילדות בגילאי 6-17 ברחבי הארץ במסגרת משאל מקיף שערכו ערוץ ניקלודיאון ו"גלובס" על האופן שבו מעבירים הילדים את החופש הגדול. השאלות הוצגו בעמוד הפייסבוק של ניקלודיאון, שלו כ-143 אלף עוקבים, במשך כשבוע (28 ביוני עד 5 ביולי).
בריכת השחייה היא מקום הבילוי המועדף בחופש הגדול על 60% מהילדים, וכמחצית חושבים שהכיף הגדול נמצא דווקא מעבר לים, בחו"ל. כ-43% דירגו צפייה בטלוויזיה במזגן כדבר שהכי כיף לעשות בחופש הגדול; כ-38% - אוהבים לישון; כ-37% - לבלות בים; כ-34% - להסתובב בקניון; כ-32% - להיות עם הסמארטפון או הטאבלט בלי הפסקה; כ-26% - לטייל בארצנו; וכ-14% - ללכת להופעות.
ומה בגזרת הקייטנות? למעלה מ-40% השיבו שבכלל לא בא להם ללכת לקייטנה. כ-9% חושבים שקייטנה היא פעילות כיפית בחופש הגדול, ואם כבר ללכת לקייטנה, אז רצוי עם החבר'ה: כ-24% השיבו שלא באמת משנה להם לאיזו קייטנה ללכת - העיקר שגם החברים שלהם יהיו שם.
ממסך למסך
כשליש מהילדים - כך לפחות הם מעידים על עצמם - מעדיפים להעביר את החופש הגדול עם הסמארטפון/טאבלט בלי הפסקה, וכ-43% בצפייה בטלוויזיה (כ-28% מהם צופים במשך שעתיים עד 4 שעות ביום, וכ-16% צופים במשך 5-6 שעות ביום).
"בילוי בעולם של מסכים וירטואליים מעניין את הילדים של 2015 יותר מקייטנה מסורתית. ילדים לא רוצים ללכת היום לחוגים, להוציא אולי איזה חוג ספורט שהם מצטיינים בו, ומעדיפים לבלות במסכים הווירטואליים למיניהם המקנים להם ריגושים גבוהים יותר מאלה שמקנות קייטנות כאלה ואחרות", אומר פרופ' עמוס רולידר, ראש המחלקה למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית כנרת. "הילדים של היום הם צרכני טלוויזיה רציניים ובייחוד של פריים-טיים, מה שמסביר מדוע הפריים-טיים של היום מכוון לבני-נוער, שביתר זמנם נמצאים במסכים האחרים".
לדברי רולידר, הילדים אמנם מעדיפים לבלות בחופש הגדול בבריכה או בחו"ל, אך אין זה אומר שהבילוי שם חף ממסך: "זאת נאיביות לחשוב שהם לא יושבים בבריכה או בבית המלון דבוקים לסמארטפון או לטאבלט".
על הדומיננטיות של הטלוויזיה בחיי הילדים - גם בעידן של תחרות מצד האינטרנט והרשתות החברתיות - מוסיפה שירלי אורן, סמנכ"לית תוכן בענני תקשורת, המנהלת בין היתר גם את ערוץ ניקלודיאון: "הטלוויזיה של היום תופסת הרבה יותר מזמנם של הילדים לעומת בעבר. פעם שודרו תוכניות לילדים רק בבלוק שידורים מצומצם, והמבחר היה קטן. ידענו בעל-פה את כל הפרקים של 'מנהרת הזמן' ו'איים אבודים'. אם הייתה אופציה כמו שיש לילדים היום, בוודאות היינו יושבים יותר שעות מול הטלוויזיה. הילדים לא השתנו - רק הסביבה השתנתה".
עוד לדבריה, החל מכיתה ג' מתעורר הרצון לראות גם תכנים באנגלית הנחשבים ל"גדולים", בעיקר קומדיות (סיטקומים).
ולא רק טלוויזיה. לדברי אורן, יצרני תוכן פועלים במרץ כדי שהצופים יישארו איתם ולא יברחו למסכים אחרים. איך הם עושים זאת? "לנו בערוץ ניקלודיאון יש פלטפורמות דיגיטליות מאוד חזקות: אתר, שיש בו המון משחקים ופרקים מלאים של כל הסדרות, דף פייסבוק פעיל ביותר, אינסטגרם ועוד. אנחנו עובדים במרץ כדי שהצופים הנאמנים שלנו ימצאו אותנו ואת התוכן שלנו גם במסכים האחרים שהם נמצאים בהם. במחקר שנעשה עבור ניקלודיאון בארצות-הברית על סוד הקסם של 'בובספוג', כששאלו את הילדים למה הם כל-כך אוהבים את 'בובספוג' הם אמרו בין היתר שזה בגלל שהוא נמצא בכל מקום".
איך מייצרים תעסוקה חינוכית?
"הילדים של היום הם סרבני קייטנה מתוך היותה מסגרת", אומרת נעמה גל, מאמנת הורית ואישית: "גיל הסרבנים הולך ופוחת: לרוב מגיל 10 ועד 14. רק מגיל 14 מותר להם לעבוד על-פי חוק. הוריהם צריכים להיות יצירתיים מאוד במציאת פתרונות שכנוע".
אחד הפתרונות, לדבריה, הוא לתת להם להיות עם ולהרגיש בלי. כך למשל, היא מספרת על אם לילד בן 13 שהתלבטה איזו תעסוקה למצוא לבנה, המבוגר מדי לקייטנה אך צעיר מכדי לעבוד. האם חשה שבנה מדוכדך מזה שאין לו מה לעשות בחופש, ובעצמה דאגה מהעניין. היא הציעה לבנה להתנדב בקייטנה של כיתות א'-ב' בבית-הספר תמורת תשלום של 25 שקל ליום (תשלום שההורים עצמם שילמו). הם סיכמו אפילו שאם הילד יתמיד ויילך כל יום, הסכום יעלה רטרואקטיבית ל-30 שקל.
הבן היה מאוד מרוצה - הוא אוהב כסף ושונא להיות משועמם - וכמובן גם ההורים. מבחינתם, ההוצאה שווה כל גרוש: "ממילא הוא היה יוצא על בילויים וכו'. אז לפחות שיהיה כשכר על התמדה".
האם דמי-הכיס מספיקים?
ומה עושים כשיש הרבה זמן פנוי? מבלים ומבזבזים. רק 15% מהילדים סיפרו שהם חוסכים את כספים, ואילו כ-43% סיפרו שהם מבזבזים את כספם על בילויים; כ-24% על קניות; וכ-7% על חטיפים.
כמה? כ-28% מוציאים בין 50-100 שקל בשבוע אחד בחופש הגדול; כ-18% מסתפקים בעד 50 שקל; כ-16% מעל 150 שקל; ו-12% מבזבזים בקיץ בין 100-150 שקל בשבוע.
מקור הכסף מגוון: כשליש לא עושים כלום תמורת הכסף; 22% מתוגמלים על ביצוע מטלות בבית; כ-12% מגייסים הון אצל סבא וסבתא; כ-8% מתחננים להורים וכ-5% מקבלים כסף תמורת בייביסיטר לאחים.
האם הסכומים שהם מקבלים מספיקים להם? כ-35% מרוצים מאוד מהכסף שהם מקבלים; כ-7% אמרו שהסכום שהם מקבלים מהוריהם הוא אפילו גבוה מדי; ולכ-14% אפילו נשאר עודף. מנגד, כ-17% מרוצים פחות מהסכומים בטענה כי הכסף לא מספיק להם; ולכ-16% הכסף מספיק בקושי.
"הילדים של היום מכוונים גבוה ויקר. הם נהנתים לא קטנים. רוצים לנסוע לחו"ל ולעשות שופינג בקניון בחופש הגדול ובכל ימות השנה", אומר פרופ' רולידר.
נעמה גל מוסיפה כי בענייני כסף, הורים רבים חוטאים למטרה: "הורים צריכים לשמור על מסגרת תקציבית. כלומר, להקצות סכום כסף מסוים לילדים בחופש הגדול. אלא שבפועל, רבים חורגים ממנו. הורים רבים לא יודעים לנהל את זה נכון ונכנעים לילדיהם. הם לא רוצים לריב עם הילדים, אבל לא מבינים שהם עושים להם נזק עתידי, ולא מקנים להם כישורי חיים נכונים. הם מאשימים את הילדים שהם לוחצים עליהם, אבל האחריות היא כולה של ההורים".
רולידר מסכם שהילד הישראלי אינו שונה מילדים אחרים בעולם המערבי. "העדפותיו הן עדות לכך שהוא ילד בריא, שרוצה פעילויות מגוונות, שרוצה להיות עם החברים ועם המסכים, ומצד שני רוצה גם לטייל עם ההורים בארץ ובחו"ל. ילד שאוהב חופש ומעדיף אותו על פני לימודים, אבל מבין שלימודים זה חלק מהדיל. זה טבעי לחלוטין".
