טיי לים / צילום: אלון רון
בשבועות האחרונים מתגלגל בפייסבוק עמוד מתוך מחקר שערכה ב-1986 חוקרת ישראלית בסטנפורד בשם ד"ר בתיה וינרב עבור אינטל. כותרת העמוד היא "טיפים להתנהלות נכונה ולניהול יחסים אפקטיביים ותקשורת עם ישראלים" ותחתיה מופיעות המלצות לזרים שעובדים כאן. הישראלים, מסבירה וינרב, אוהבים לדון וידברו על כל נושא בתשוקה רבה ולכן אין להירתע מטון הדיון ומעוצמתו שיכולים להיות גם גבוהים.
המלצה אחרת היא להציג רעיונות בצורה ברורה ותמציתית ולצפות להיקטע תוך כדי שיחה וגם במהלך פרזנטציות. בהמשך ממליצה הכותבת לענות על שאלות גם אם אלו קוטעות פרזנטציות או דיונים ולא להמתין לסופם.
כמעט שלושים שנים אחרי, עושה רושם שלא השתנינו במיוחד וההמלצות הללו עדיין תקפות. ודווקא על הרקע הזה, מעניין לגלות שבעיני זרים שבאו לעבוד פה והתראיינו לכתבה זו, התכונות הללו אינן בהכרח שליליות.
אז נכון, ד"ר סוון דטלפס, 48, סמנכ"ל תפעול בחטיבת התפעול הגלובלית של חברת טבע, גוער בי שבניגוד למה שהוא רגיל מגרמניה, לא הסברתי לו מספיק על המתודה של הכתבה לפני שהתחלתי לראיין; ולטיאה ויהריאלה, פינית שעובדת בחברת ההיי-טק Webpals, קשה עם המסורתיות ועם המשפחתיות הישראלית המלחיצה; אבל באותה נשימה, הם ואחרים מתעקשים להסתכל על מחצית הכוס המלאה של החיים בישראל. דטלפס אפילו מטיל פצצה וקובע שבישראל הפגישות תמיד מתחילות בזמן - לא פחות מאשר בגרמניה - כולל עם בעלי המקצוע שהוא מזמין הביתה. הנה מה שהם חושבים עלינו.