טבעת נישואים, חתונה חתן כלה / צלם: פוטוס טו גו
"ארבע חתונות", יום חמישי 21:00, ערוץ 2 קשת
אני מודה שאין בי שום פרגון לענף החתונות: סע שעתיים עם הפקקים לאיזה גן אירועים שמתברר כקרקע חקלאית שטרם הופשרה, עבור בנעליך הטובות את החצץ הלבן מהחניה, העבר את הכתם הלבן מראש הנעל לשולי המכנסיים בתנועת הניגוב המפורסמת, שלשל את המעטפה עם הצ'ק לכספת הקטנה, הצטלם עם ההורים הנרגשים, אכול יותר מדי במזנונים הקטנים שלפני החופה, דחק בברמן שימזוג לך עוד בירה למרות שהכרוז הודיע כבר שהבר סגור וכולם מתבקשים לגשת לחופה, האזן לבדיחות-הקרש של הרב שמנסה לצאת מגניב מול קהל חילוני צעיר, עמוד בתור הארוך כדי לקבל פרוסת רוסטביף שנצלה יתר על המידה, והכי חשוב - אל תשכח לשקר לזוג הצעיר שבטוח שהחתונה שלו הייתה "שונה ומיוחדת".
קשה לכתוב ביקורת על "ארבע חתונות" בלי למצוא את עצמך על ציר גרבוז-קוטלר, אבל האמת חייבת להיאמר: אין לי עניין לבלות שעה מחיי עם חבורת "עממיות" מהסוג הגרוע ביותר ולעבור איתן משלב בניית הציפורניים, דרך שלב השמלה שמנסה להסתיר בכפל אחד את מה שהיה צריך להזיע בחודשים של חדר כושר, המשך בהתפעלות מאוכל בינוני, דאחקות עדתיות, וכלה במה שנראה כקנאת נשים פרימיטיבית.
אחר-כך באים בטענות ליוצרי פרסומות שלכאורה מציגים נשים באופן סטריאוטיפי, כאשר בפריים-טיים של הערוץ הכי מרכזי שלנו מוצגות נשים שאחרי שני משפטים מתחשק לך לתלות פעמון על צווארן, כדי שבפעם הבאה נשמע אותן מתקרבות.
אני לא כופר בכך שיש כאן גם קטעים מצחיקים (מה שהופך את כל העניין לתוכנית שאפשר לצפות בה), אני רק מצטער בשביל הילדים לעתיד. בעצם, בשביל העתיד של כולנו.
אגב, מי שצריך הפסקה מהערסיאדה הזאת, ישמח לשמוע ש"הסקס של מאסטרס" חוזרת הערב לעונה שלישית בלא פחות מ-3 פלטפורמות: yes OH, הוט VOD וסלקום TV.
* ציון: 7
שישי חושב
"שי בשידור", יום שישי 21:30, ערוץ 10
הצופה התבוני כבר עייף: במשך כל השבוע הוא צופה בחדשות בחברה הישראלית המשתנה לנגד עיניו, וביום שישי הוא מבקש לעצמו מפלט.
לא בכדי נוטים גם מי שמכפיפים את עצמם בימים כתיקונם למשטר דיאטה, לבלוס בארוחת השבת - שהרי אין אכילה רגשית גדולה מזו.
אחר-כך אפשר להתיישב מול היומן ולהתגעגע לכתבות של מוטי קירשנבאום ויצחק ארגז, אי-שם בימי שלטון רוממה - שהעובדה שאיננו רוצים לחזור אליו חלילה, לא מונעת מאיתנו להתגעגע לימים שבהם עדיין בערה כאן מדורת השבט, מדורת השבת-אחים גם יחד.
ואחרי החדשות, מדבר שממה - אלא אם כן אתם מסוגלים לצחוק מ"מלחמת המינים" (ערוץ 2), או אז אני מרחם עליכם ומקנא בכם גם יחד.
בצר לו משלטט הצופה התבוני את דרכו הלאה, בטנו עדיין כבדה מארוחת הערב, ואז הוא פוגש בשי שטרן.
שטרן הוא חתיכת טיפוס: ראיונות הרחוב המיתממים שלו גורמים לי למבוכה עד להחלפת ערוץ, ואין זה משנה אם מדובר בסוחרים ערבים בעיר העתיקה, שבהם הוא מתגרה שירושלים היא כולה שלנו - או באוסף של הדיוטות בשוק הכרמל, שעימם הוא מנסה לבאר את הסדר החוב של יוון.
אבל אז הוא חוזר לאולפן, עם אורחים נחמדים ונעימים ועושה את הבלתי ייאמן: שיחה רגועה אך קולחת, חפה מרוע ומטמטום. כמה מעט צריך כדי שהצופה התבוני ירגיש בבית.
* ציון: 9
ישראלים מצחיקים
סוף שבוע של סרטי מתיחות, ערוץ yes קולנוע ישראלי
פתאום שמתי לב ש"ביקורת התבונה הטהורה" דה לה שמאטע שלי עוברת כחוט השני גם לאייטם השלישי. אז סליחה על סדרת החינוך המרוכזת, אבל הגיע הזמן להודות שלא כל מה שפופולרי הוא בהכרח נכון, שלא לומר נבון.
"חייך אכלת אותה" (שבת, 16:25), "עבודה בעיניים" (שבת 17:50), "המתיחה הגדולה" (שבת 19:15), "מצלמה בלי בושה" (שבת 20:40), "גברת תפתחי זה אני" (שבת 22:00) - ומי שרוצה להמשיך אל סדרת "ניפגש בחוף" ו"ניפגש בספארי" מוזמן להמשיך ולענות את עצמו.
הסרטים האלה, בין 1977-1992, סרטי "המהפך" (של 1977), נתנו לכאורה לגיטימציה להומור העממי, אבל בפועל הם סימלו את הכניעה של המערכת, את הוויתור על החינוך למה שראוי שיהיה ולא למה שיש.
לפיכך "זכינו" בחופן של הומור שבמסגרתו מתקרב מוהל לתינוק בין 8 ימים עם מאצ'טה, רכב מסונדל בחניה פרטית וכמובן - החזה החשוף והענק של דנוטה שמפציע אחרי עוד בדיחת פלוצים.
כל זה - שבמדינות שעדיין לא ויתרו היה משודר ב-17:00 או ב-01:00 - הפך אצלנו לאייקון תרבותי, שמי שמערער עליו הופך באחת לגרבוז-קוטלר. כמה עצוב.
* ציון: 4