ישיבה במליאת הכנסת / צילום: חיים צח-לע"מ
הצעת חוק שמקדמת ח"כ מרב מיכאלי קובעת שמעסיק שמתעמר בעובד ישלם לו קנס של עד 120 אלף שקל, גם בלי שהעובד הוכיח כי נגרם לו בשל כך נזק. הצעה אחרת, שזכתה להד תקשורתי רחב וזוכה לאהדה בקרב רבים מהעובדים השכירים בישראל שמביטים על הוואקאנס הצרפתי בקנאה, קוראת להחלת לא פחות מ-21 ימי חופשה בשנה לעובד. עוד הצעה מדברת על קיצור שבוע העבודה הרשמי ל-35 שעות בלבד, אחרת עוסקת בחופשת הסתגלות שבין יום אחד לשלושה ימים לעובד ששירת במילואים בין 10 ימים לחודש ויש גם את זו שמזכה סבים וסבתות בחופשת מחלה כדי לטפל בנכד ששוכב בבית כי התנפחו לו השקדים.
המעסיקים מתרעמים ומזהירים מפני ההשלכות של מוטיבציית היתר של חברי הכנסת לחוקק חוקי עבודה שלוקים לטענתם בפופוליזם, ובזמן שהם מיטיבים עם העובדים, הם מעמיסים עליהם עוד ועוד חובות בתקופה של הישרדות קשה בשוק תחרותי ורגולציה חונקת. "זה בליץ חקיקה לכל דבר", מזהיר נשיא איגוד לשכות המסחר בתל אביב, אוריאל לין, "להוביל חקיקה בנושאים האלה זה הכי קל וגם הכי פופולרי: חוקים כאלה לא עולים למדינה כסף, שכן העלויות מושתות רק על גבו של המגזר העסקי שחלק גדול מאוד ממנו הם עסקים קטנים ובינוניים".
"מאז כינונה של הכנסת ה-20 הונחו על שולחנה כ-70 הצעות חוק פרטיות שרובן הגדול עוסק בדיני עבודה, כולן נועדו להגן ולהיטיב עם המועסקים, אבל המעסיקים עומדים לפני מצב בלתי אפשרי", מזהיר עו"ד מוטי עזרן, היועץ המשפטי של התאחדות המלאכה והתעשייה, שמייצגת בתי מלאכה זעירים שמעסיקים עד 25 עובדים, "ח"כ ניגש לגבש חוק או לתקן חוק קיים שעוסק בדיני עבודה ובעיני רוחו רואה את החברות הגדולות, אולי את אסם או את תנובה, חברות ענק שמעסיקות אלפי עובדים ולהן מחלקות משפטיות, אגפים למשאבי אנוש ואופרציות שלמות שמסוגלות להכיל את השינויים האלה. הבעיה מתחילה בכך שהחוקים האלה גורפים מדי, וחלים גם על העסקים הקטנים שאותם אף אחד לא רואה".
המבול של יוזמות החקיקה בדיני עבודה, שחלקן מעניינות וייתכן שגם נחוצות, תופס את בעלי העסקים הקטנים והזעירים בלי מטרייה ומעיל. לדברי ראשי הארגונים היציגים של העסקים הקטנים והבינוניים, במציאות שבה המוזות של המחוקקים עובדות שעות נוספות, בעל נגרייה או מסגרייה שמעסיק כ-15 עובדים ובקושי מסיים את החודש מרגיש טרף קל של פקחי האכיפה של משרד הכלכלה ומערכת המשפט. במקרה הפחות טוב, וזה טכני לגמרי, אותם בעלי עסקים בכלל לא יודעים שמישהו בירושלים שינה את הכללים. "לרוב אין לבעלי העסקים האלה את הכלים להתעדכן כל הזמן בתקנה חדשה או בתת סעיף חדש. לרוב, חוק חדש או תיקון של חוק קיים בעניין דיני עבודה מוכנסים כמעט מיידית כסעיף נוסף בחוק להגברת האכיפה ולכל סעיף כזה יש תג מחיר. המצב הזה טומן בחובו גזר דין מוות ללא מעט עסקים כי כשפקח מגיע ומוצא שבעל עסק לא קיים תקנה שהוא בכלל לא ידע על קיומה, הוא נחשף לקנס של כמה עשרות אלפי שקלים על עובד אחד. אם מדובר בחברת ענק שמגלגלת מאות מיליוני שקלים בשנה זה לא נורא, אבל כשמדובר במסגרייה שבקושי מתקיימת, זה יכול להיות הסוף", מזהיר עו"ד עזרן.
"אנחנו זועקים על התרחבות התופעה הזאת כבר זמן רב", אומר נשיא איגוד לשכות המסחר, לין, "הכנסת שוחקת את המגזר העסקי: מאז שנת 2000 היא העבירה מעל 140 תיקונים בחקיקה ראשית, כולם מטילים עומס נוסף על המעסיקים. מנגד, הכנסת לא הובילה אף לא חוק אחד שנאמר בו בצורה מפורשת מהן החובות של העובד כלפי המעסיק. הגישה המנחה של המחוקקים היא שהעובד השכיר הוא שה תמים ואילו המעסיק הוא עריץ נבזי".
"אין איזון בחוק נגד התעמרות"
37 חברי כנסת הצטרפו להצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה, שהגישה ח"כ מרב מיכאל (המחנה הציוני). מטרת החוק, כשמו, למנוע התעמרות בעבודה במסגרת של שירות או במסגרת של מוסד להשכלה לבוגרים כדי להגן על כבוד האדם וחירותו, על רווחתו ועל חופש העיסוק שלו. החוק המוצע מגדיר מהי התעמרות ב"התנהגות חוזרת ונשנית כלפי אדם, בכמה אירועים נפרדים, שיש בה כדי ליצור עבורו סביבה עוינת במסגרת עבודה: התייחסות מבזה או משפילה לרבות בצעקות, קללות, האשמות שווא או הפצת שמועות מזיקות; שיבוש יכולתו של אדם לבצע את תפקידו תוך הצבת דרישות בלתי סבירות או יצירת תנאים בלתי סבירים לביצועו כמו היטפלות קנטרנית למעשיו, הצגת דרישות באופן שלא ניתן להתמודד עמן, שליטה הדוקה באופן בלתי סביר על פעילותו במסגרת עבודה ועוד; הכפפת אדם לאווירה של פחד ואיומים; ייחוס עבודתו, הישגיו והצלחותיו של אדם לאדם אחר או ייחוס לאדם כישלונות לא לו תוך הסתרת עובדות או הצגה מעוותת שלהם ועוד".
לפי הצעת החוק שמובילה ח"כ מיכאלי בית המשפט או בית דין לעבודה יהיו רשאים במצב כזה לחייב מעסיק לשלם לעובד שתבע אותו על כך קנס של עד 120 אלף שקל, וזאת בלי שהעובד הוכיח נזק שנגרם לו בעקבות ההתעמרות לכאורה. "אני בעד החוק הזה ואני נגד התעמרות במקום עבודה", אומר לין מאיגוד לשכות המסחר, "הבעיה היא שאין בחוק איזון: הח"כים יוצרים כאן חוק עם 20 סיטואציות אפשריות להתעמרות העובד במקום העבודה וכולן נתונות לפרשנויות בזמן שבקצה, יש פיצוי של 120 אלף שקל לעובד בלי כל הוכחת נזק מצדו. עבור עובדים לא מרוצים ממעסיקיהם זה פיתוי אדיר לרוץ להגיש תביעות. מעסיקים יצטרכו לקחת עורכי דין, להתרוצץ בין בתי משפט ומתי יעבדו? בהרבה מקרים הכוונה של המחוקקים טובה, אבל אלה חקיקות גורפות מדי שיוצרות מצב שחושף את המעסיקים לפלילים פי כמה וכמה יותר מראשי ארגוני הפשע".
עו"ד עזרן: "כיצד אפשר להתנגד לחוק שכותרתו 'מניעת התעמרות בעבודה'? מי לא רוצה למנוע התעמרות בעבודה? העניין הוא שהחוק מגדיר מהי התעמרות בצורה סובייקטיבית ובאופן שמבטיח הרבה תעסוקה לעורכי דין ולמערכת המשפט לשנים הבאות. אם מעסיק או ספק או לקוח של החברה צועק על עובד, דינו של המעסיק לשלם לו 120 אלף שקל".
"חוק הרסני למפעלים הקטנים"
בעוד היוזמה של ח"כ מיכאלי מתגלגלת בין מסדרונות הכנסת ומסעירה את המעסיקים, באה הצעת החוק של ח"כ רחל עזריה מכולנו: אם החוק שהיא מנסה לקדם יעבור, הוא יזכה כל עובד שכיר במשק לפחות בשלושה שבועות של חופשה שנתית.
לפי ההצעה, בשנת עבודתו השנייה יעמדו לעובד 23 ימי חופשה, בשנה השלישית 25 ימים וכן הלאה - עד 28 ימי חופשה לעובד בשנה. בזמן שהצעת החוק של ח"כ עזריה זוכה לסימפטיה בקרב שכירים רבים במשק, ארגוני המעסיקים מיהרו לפתוח מחשבונים, לחבר מספרים ולקבוע מסמרות שעם כל הכבוד לפנטזיה, ישראל אינה צרפת ופיתה אינה קרואסון. שם מזהירים מהקטסטרופה מעבר לפינה. התאחדות התעשיינים הייתה הראשונה להגיב, שם העריכו כי חוק כזה יעלה למשק לא פחות מ-7 מיליארד שקל בשנה, שבשנים הקרובות המעסיקים ממילא יצטרכו לספוג את העלאת שכר המינימום במשק ל-5,300 שקל ושהמגזר העסקי מיצה מזמן את כושר הספיגה שלו.
מנתונים שעובדו במחלקה הכלכלית של התאחדות המלאכה והתעשייה עולה כי חוק כזה יוביל לאובדן פדיון שנתי של כמעט 2 מיליארד שקל בעסקים היצרניים הקטנים, לעלייה בעלויות הייצור ולשחיקה ברווחיותם ב-3%-5%. "גם אם תיאורטית קיימת הצדקה לביצוע שינויים במבנה שוק העבודה במשק הישראלי, יישום מהלך שכולל הגדלת מספר ימי החופשה במשק יהיה הרסני לרוב המפעלים הקטנים", נטען בנייר עמדה שגיבשה המחלקה הכלכלית של התאחדות.
"חברי הכנסת באמת לא רואים אותנו", אומר עו"ד עזרן, "אני מניח שאם הם היו רואים את המסגרייה הקטנה באזור התעשייה בחולון בזמן שהם חותמים על הצעת חוק, הם היו חושבים פעמיים: הרי מה יקרה אם הצעת החוק של ח"כ עזריה תעבור? מספר ימי החופשה בעסקים הקטנים יוכפל. ממילא מדובר בעסקים שמנסים להוציא את העובדים לחופשות מרוכזות, כדי לשמר יכולת לפעול באופן רציף במהלך השנה. זה לא שאם יש מקרה שבו רתך אחד יוצא לחופש או לא מגיע לעבודה מסיבה אחרת, יש רתך אחר שימלא את מקומו ושגרת הייצור תישמר. אם רתך לא מגיע, פשוט אין לו מחליף. אתה יודע כמה פעמים בעל עסק כזה נאלץ לרדת אל רצפת הייצור ולמלא את מקומו של עובד שלא הגיע ועובד כתף אל שכם עם שאר העובדים?".
בארגוני המעסיקים נזהרים מלהתרעם על הצורך המובן, ולעתים הכרחי, להגן על זכויות עובדים ומתריעים על היעדר פרופורציות ואיזון שמשתקפים מיוזמות החקיקה: בהתאחדות המלאכה והתעשייה קוראים למחוקק להחריג את העסקים הזעירים מחוקים אלה, כי החלתם באופן גורף תוביל לקריסתם. לין מאיגוד לשכות המסחר מבהיר: "אנחנו לא נגד העובדים. אבל כשהאיזון מופר, העסקים האלה יקרסו ואותם עובדים ייפגעו כי לא יהיה להם איפה לעבוד. אנחנו לא נמצאים במציאות שבה העובדים נמצאים במקומות העבודה שלה 42 שעות בשבוע והמעסיק הולך לים. המעסיקים מושקעים במקומות העבודה האלה, הקימו אותם בעשר אצבעות, לקחו הלוואות וסיכונים והם עובדים 70 וגם 80 שעות בשבוע. פשוט נקודת האיזון אבדה וצריך למצוא אותה מחדש".
משרד הכלכלה: מנסים לקבוע תקנות שימנעו קריסת עסקים קטנים
אף שהליכי החקיקה של חוק העסקים הקטנים והבינוניים, שעתיד להסמיך את הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים שבמשרד הכלכלה כגוף מתאם בין הרגולטורים בבואם לפעול מול בתי עסק, טרם הושלמו, במשרד הכלכלה מסבירים כי מנגנון תיאום כזה כבר פועל מאז הכנסת הקודמת.
במסגרת הליכי תיאום אלה, הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים מספקת לוועדות הכנסת חוות דעת על השפעותיה של רגולציה קיימת במקרה שמתקיים הליך לקביעת רגולציה חדשה, וזאת תוך המלצה על חלופות למימושה.
ממשרד הכלכלה נמסר כי "למרות היעדר סמכות מוגדרת, כבר בכנסת ה-19 הגיבה הסוכנות לכל הצעות החוק, התקנות, החלטות הממשלה ויוזמות אחרות שמובאות לידיעתה ורלוונטיות לפעילות העסקים הקטנים והבינוניים בישראל. פעילות הסוכנות כבר נותנת את אותותיה ומשפיעה על הליכי קבלת ההחלטות בממשלה ובכנסת וזאת ניתן לראות ב-51 הצעות חוק שתוקנו בהתאם לדגשים של הסוכנות לעסקים קטנים ועוד 32 הצעות חוק שנדחו, מתוך 98 הצעות חוק רלוונטיות שהגיעו בכנסת ה-19 אל ועדת השרים לענייני חקיקה".
במשרד הכלכלה אמרו עוד כי "בכל הנוגע לעיצומים כספיים, מאז כניסת החוק להגברת האכיפה של דיני עבודה בחודש יוני 2012, יזם מינהל ההסדרה והאכיפה במשרד פעילות ומבצעי אכיפה לצד טיפול באלפי תלונות ובהיקפים נרחבים. בהתאם למדיניות משרד הכלכלה בנושא, המינהל מיקד את פעילות האכיפה שלו באוכלוסיות עובדים המצויים בתחתית המדרג הסוציו אקונומי של החברה הישראלית.
"ב-2012 הגיש המשרד תקנות הפחתה שכללו תקנה המבקשת להפחית את סכום העיצום הכספי על עסק קטן או בינוני במקרה שהוא גבוה מ-15% מהמחזור העסקי של המעסיק. מטרת תיקון זה היא למנוע קריסת עסקים קטנים ובינוניים בעקבות הטלת עיצום כספי. תקנה זו הובאה לדיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אולם יו"ר הוועדה דאז החליט שלא לאשר את התקנה. משרד הכלכלה הגיש את הצעתו בשנית במהלך מושב הכנסת ה-19 אולם אלה לא הועלו לדיון בוועדת העבודה והרווחה והמשרד ממשיך לנסות ולקם את תקנות ההפחתה.
"חרף זאת, במסגרת מדיניות האכיפה של מינהל ההסדרה והאכיפה ניתנת למעסיק אפשרות להציג דוחות כספיים כדי שהיקף העסקאות שלו ייבחן וככל שיימצא כי גובה העיצום גבוה מ-15% ממחזור עסקאותיו, העיצום לא יוטל כל זמן שהמשרד מנסה לקדם את אישור התקנות החדשות".
