ממשלת החלומות
רוחאני עוד לא לחץ על הכפתור האדום בטהראן אבל בישראל כבר מזהים נפגעים: האחד הוא נתניהו, שבמקום להודות בהפסד הצורב, ממשיך להתרוצץ על המגרש בניסיון להבקיע שער, למרות שהשופט שרק כבר את שריקת הסיום והכריז על גיים אובר. השני הוא הרצוג, ששעות ספורות לאחר ההכרזה על ההסכם ההיסטורי עם איראן גילה שאהוד ברק גייס את כישוריו מימי היחידה המהוללת והפציע לפתע לראיון ממושך באולפן של קושמרו בערוץ 2. הוא, ולא יו"ר האופוזיציה.
ברק לא בא לשום מקום סתם. את ההופעה בטלוויזיה הוא יזם. הוא אמנם לא יודע מתי יהיו בחירות ואם ייקח בהן חלק, אבל אם הוא מעלה את הפרופיל התקשורתי, ברור לחלוטין שהוא זומם משהו. אפשר לשער שגם ההתייעצויות שלו מדי פעם עם זמיר דחב"ש הן לא בענייני משפחה וילדים. מקורביו אומרים שראש הממשלה לשעבר מאושר בחלקו, שהוא נראה מצוין כמו שלא נראה שנים ומטייל בעולם בכיף שלו ונהנה מכל רגע גם על אזרחי. כשלא רצו לקבל את בוגי יעלון בבית הלבן, הם הזכירו, התקבל ברק אצל סגן הנשיא ביידן כאזרח פרטי. ברק סרי, היועץ המיתולוגי שלו, תמיד נהג לומר שחבל שברק לא זוכה בישראל לעשירית מהיחס שהוא מקבל בוושינגטון ובשאר בירות העולם.
אם לא די בכך, בבוקר שלמחרת הופעת ברק בערוץ 2, חטף הרצוג דלי של אורניום מועשר מהצנטרפוגות של זהבה גלאון שעלתה לשידור בגלי צה"ל וטענה בתוקף שיו"ר האופוזיציה מצוי במגעים מתקדמים להפוך אוטוטו לשר בממשלת נתניהו.
האמינות של גלאון לא מוטלת בספק. רק ביום ד' שעבר, תוך שהיא מציגה את הצעת החוק שלה שנועדה לאפשר נישואים אזרחיים, הבחינה ראשת מרצ שחברי ישראל ביתנו יוצאים מהמליאה. זאת, לאחר שכמה דקות קודם לכן התאדו הליברמנים גם מההצבעה על ברית הזוגיות. גלאון עשתה אחד פלוס אחד ותהתה בקול האם יש לכך קשר לעובדה שהליכוד סגר עם ליברמן דיל סביב מינוי הוועדה למינוי שופטים. כמה מיושבי המליאה חשבו שגלאון הוזה או מלהגת, אבל מי שמכיר היטב את ראשת מרצ יודע שהיא רצינית והגונה, ולא אומרת משהו מבלי שיש לו בסיס עובדתי ומוצק. כעבור 20 דקות הפתיע יו"ר הקואליציה צחי הנגבי כשבישר על שיתוף פעולה עם סיעת האופוזיציה ישראל ביתנו בבחירות לנציגים לוועדה למינוי שופטים ודיינים. זו אחת הסיבות שראוי שדבריה של גלאון על המגעים להצטרפותו של הרצוג יילקחו ברצינות.
הרצוג מכחיש שהמחנה הציוני בדרך לממשלה, אבל גם הוא לא משקר. האמת היא אי שם באמצע. המגעים על הרחבת הממשלה התקיימו כל הזמן בעצימות נמוכה עם עין פקוחה לווינה, אלא שחום יולי אוגוסט הביא איתו התחממות גם ביחסי נתניהו-הרצוג. בתיווכו של נשיא המדינה רובי ריבלין, הועברו באחרונה מסרים, אבל הבשר האמיתי הונח על השולחן בשיחות ישירות בין ראש הממשלה ליו"ר האופוזיציה. ככל שזריף וקרי התקרבו בעמדות, כך הלכה וגדלה הסבירות להחלקה פנימה של בוז'י לתוככי ממשלת נתניהו.
בקרוב ביחד? הרצוג ונתניהו
הוויכוח הוא לא על תיקים. סעיף 5 בהסכמים הקואליציוניים מתייחס לתרומת תיק של כל מפלגה למקרה שתורחב הקואליציה, דבר שיגרור את שינוי המפתח הקואליציוני ל-1:4 בערך. כל מפלגה תידרש לתרום איבר, הליכוד יאלץ לתרום שניים. בסוף חלוקת הקלפים המחודשת לעבודה יהיו 7 תיקים על המדף. חוץ מתיק החוץ עומדת על הפרק תכנית ההתנתקות של בוגי מהביטחון לטובת הרצוג, או לחילופין הוצאת האסטרטגיה והמודיעין ממפלגת השלטון והעברתם למחנה הציוני, כשלבני והרצוג יכהנו ברוטציה ויצילו את ישראל; משרד המשפטים יועבר מאיילת שקד לליכוד (לא ללבני) מה שיפתח מהומה מחודשת בתוך הבית היהודי במשולש אריאל-שקד-בנט; יובל המבולבל ינושל מהאנרגיה; דנון או אקוניס ישוגרו לאו"ם במטוס ולא בחללית; משרד התרבות יועבר לידי השמאל לקול צהלות האמנים; ויש מי שטוען שאם נתניהו יהיה נואש אז גם משרד התקשורת יהיה נתון למו"מ.
אבל שטייניץ, ארדן, כץ, יעלון, שקד ורגב יכולים לנצור את האש. הוולוו השחורה של משרד החוץ הולכת ומתרחקת מהרצוג במהירות הגבוהה מזו המותרת בחוק. הסיכוי שממשלת אחדות תוקם שווה לסיכוי שההסכם שנחתם בווינה יעצור באמת את הפצצה האיראנית. החשיפה של גלאון הרגה את הסיכוי שהמהלך יקרה בקרוב, אם בכלל. מהלכים גדולים שכאלה מתאימים לשרון, שפרש מהליכוד והקים את קדימה, לא לנתניהו. הוא לא בנוי לשינויים גרנדיוזיים שידרשו את פירוק הממשלה והרכבתה מחדש כאילו היתה כוננית של איקאה, תוך פתיחת חזיתות עם הליכודניקים שיגזלו מהם תיקים ועם הבית היהודי. נתניהו שמרן, הוא מסוגל בעיקר לשמור על הקיים. אם יחול שינוי קואליציוני זה יהיה רק בגלל שנגרר, בדיוק כפי שהיה עם כניסתו הלילית של מופז לקואליציה רגע לפני פיזור הכנסת.
הבעיה לא נעוצה רק בנתניהו, אלא גם בהרצוג, שאין לו כוח עצמאי להוביל את האופוזיציה פנימה. ההסכם עם איראן לא נתפס כאיום קיומי מיידי על ישראל ולכן התירוץ לא אמין ולא מחזיק מים. בוז'י לא יזכה ללגיטימציה מהמפלגה להיכנס לממשלה כדי להציל את הספינה הטובעת. הרצוג הוא שליח מצוין להוביל מהלכים מאחורי הקלעים, אבל כלל לא בטוח שהוא מסוגל להסתער בראש כוח בשדה זרוע מוקשים פוליטיים, לנטרל את שלי, לאגף את לבני, ולכבוש כיסא צמוד לביבי. יחימוביץ' כבר הבהירה את עמדתה בנושא, וללא שלי, הרצוג לא יראה את כיסא עור הצבי. מה גם, שאין סיבה אמיתית להצטרף כל עוד דרישות המחנה הציוני לא מתממשות. המפלגה רוצה הכרזה על שתי מדינות, שינוי קווי יסוד, התחייבות לצעדים מדיניים דרמטיים, ובעיקר את הוצאתו של הבית היהודי מהממשלה ורוטציה.
כרגע אין למחנ"ץ תשתית אמיתית להיכנס. המחנ"ץ לא יוכל לזחול לממשלה כמו מופז באישון לילה. מדובר במפלגה עם מוסדות שתצטרך לאשר את המבצע המסובך שכרגע אין לו היתכנות. הכדור נמצא בידי נתניהו, שיאלץ להחליט אם הוא מסוגל לעשות שינוי קואליציוני.
נתניהו מכיר את הדרישות של הרצוג אבל הוא עוד לא בשל להתחייבות, להוצאת בנט מהקואליציה, קל וחומר לא לרוטציה. זה יוכל לקרות רק אם יהיה משבר אמיתי סביב התקציב או בעקבות התפתחות אחרת בהמשך. השבוע קרץ רה"מ למרכז כשדיבר על הקפאת הבניה בשטחים אבל זה לא מספיק כדי לצרף מפלגה שלמה לשולחן הממשלה.
מנגד, במחנ"ץ טוענים שהרצוג כל כך להוט להיכנס שהוא היה מצטרף גם עם קווי היסוד של בנט. בוז'י יושב באופוזיציה מאז 2011. אם לא ייכנס לממשלה, האופק התעסוקתי שלו יתמקד בקרבות עם שלי, ועקיצות מלפיד וליברמן, בעוד ברק יושב ביציע ותר אחרי סדקים והזדמנויות להגיח פנימה. כשלעבודה היו 13 מנדטים ואח"כ 8, המצב עוד היה נסבל, אבל לך תחזיק 24 משועממים על ספסלי האופוזיציה. השיממון והתסכול מוציא אנשים מדעתם, ודאי אנשי עשייה או ח"כים כמו טרכטנברג ובן ראובן שעזבו קריירות מבטיחות כדי להצטרף לרשימה. די להיזכר מה קרה לקדימה שנכנסה לאופוזיציה עם 28 מנדטים וחזרה בבחירות הבאות עם שניים.
הצטרפות לממשלה תפתור להרצוג הרבה בעיות. היא לא תעצור את המרוץ האיראני לפצצה אבל אולי תסכל את המרוץ של אשכנזי, גנץ, חולדאי, ברק ושלי לראשות העבודה. הרצוג יינצל גם מחיצי הביקורת שנורים לעברו מכל עבר ובעיקר מהאש הידידותית שנורית מתוך הנגמ"ש. במחנה הציוני מתלוננים שהרצוג הפריט את האופוזיציה והוציא את שירותיה למיקור חוץ. לפיד הגיש בג"ץ, מירב מיכאלי הובילה את הניצחון על הקואליציה, ליברמן מסובב כל שני וחמישי את נתניהו על האצבע ועושה לו בית ספר, ורק הרצוג יוצא להגנת נתניהו בסוגיה האיראנית.
הרצוג מצידו טוען שהדיבורים על אחדות הם קשקוש מקושקש. בפגישת העדכון המדינית שאליה הזמין אותו השבוע נתניהו היה בחדר גם ראש המל"ל, יוסי כהן, כך שענייני אחדות לא עלו על הפרק. "אני מאמין שזה הסכם זוועתי", הוא אומר, "אבל להבדיל מנתניהו אני חושב שצריך לדבר עם הממשל האמריקאי". הרצוג טוען שנהג לפי צו ליבו ומותח ביקורת על הציניקנים שיורדים לחייו. "אנחנו חיים בעולם של אשליה מדומה. ההסכם עם איראן משנה מצב ומשחרר לשטח נמר עם שאיפות אמפריאליסטיות. אז מה אני יכול לעשות? לשקר? אני מזכיר את כישלונו של נתניהו, אני לא מסתיר את זה, אבל ברגעים כאלה צריך לגלות תחושת אחריות לאומית", הוא אומר. אין מה לומר, האיש הזה אמיתי מדי בשביל הפוליטיקה הישראלית. כך או כך, הכל כרגע תקוע. נתניהו ימשיך לעמוד בראש ממשלת החלומות: הוא ימשיך לחלום על הרצוג, על אחדות ועל תקציב תלת שנתי, ויתעורר כל בוקר מחדש לסיוט של ממשלת 61.
הדרך לבלפור עוברת בבני ברק
אמנם התרסקות מ-19 מנדטים ל-11 מחייבת הסקת מסקנות וחיפוש אחר תשובה, אבל לא זו הסיבה שמגיש הטלוויזיה, המתאגרף ושר האוצר לשעבר, מתקרב באחרונה יותר ויותר לרבנים ולחובשי שטריימלים. אלמלא הרקע המשפחתי והקדנציה הקודמת שבה חקק על דגלו את המלחמה בחרדים, אולי זה לא היה כל כך מפתיע לראות את הג'יפ הכחול של מי שנתפס בקרב המגזר כמשמיד עולם התורה, מגיע לכותל או למפגשים עם עיתונאים חרדים.
השיממון האופוזיציוני פינה ליו"ר יש עתיד זמן לעשות חשבון נפש ולתכנן את עתידו הפוליטי. אחרי שנתיים שבהן סחט את הלימון האנטי חרדי עד דק, הבין לפיד שמריב עם החרדים אפשר להביא רק 11 מנדטים. כמי שרוצה לכבוש את לשכת ראש הממשלה בבחירות הבאות, החליט לפיד לצאת מנישת המפלגה שמתקוטטת עם חרדים, לעזוב את הקרבות על השיווין בנטל, ולהתמקד בענייני ביטחון ובנושאים מדיניים. האסטרטגיה החדשה שנועדה להוביל את לפיד אל לב הקונצנזוס כוללת גם צילומים כמעט מדי שבוע עם כיפה. השבוע הפיצו אנשיו של לפיד תמונות של הבוס כשהוא עטוף בטלית מנשק את אבני הכותל בחיל ורעדה, יחד עם ניצולי שואה. לפיד הבין את מה שנתניהו כבר כמעט שכח: שהדרך לבלפור עוברת בבני ברק.
הבוקר פרסם העיתון החרדי "משפחה" כתבת שער חריגה על מי שהיה עד לפני כמה חודשים הצורר. על שני עמודים מתאר שמעון ברייטקוף את חישוב המסלול מחדש של לפיד, שכולל ציטוטים של לפיד שבהם הוא מודה שטעה בתפיסת העולם ומבקש, שחור על גבי לבן, לפתוח דף חדש עם העולם החרדי. עבור לובשי השחורים מדובר בדרמה. לפיד מקפיד גם לעלות לראיונות בתחנות רדיו חרדיות, ומקיים מפגשים עם מובילי דעה חרדיים.
דבריו של שר האוצר לשעבר נופלים על אוזניים קשובות בעיקר ברחוב הש"סי. לא צריך להתפלא אם בקרוב הג'יפ יעשה את דרכו גם לשכונת הר נוף בירושלים. מנגד, בקרב אנשי יהדות התורה לפיד נותר דגל אדום. כשליצמן נתקל בלפיד במליאה הוא מסיט את הראש, ומסרב לומר לו שלום. לפיד לא בונה על קולות החרדים בבחירות, אבל כדי לכבוש את משרד ראש הממשלה יהיה עליו לנטרל אנטגוניזם.
אפשר לשער שלפיד לקח בחשבון שהמיתוג החדש יבריח את הגרעין הקשה שלו לזהבה גלאון ולמרצ, אבל יקבל לחיקו בתמורה את מאוכזבי המחנ"ץ. לפיד כבר בונה את הקדנציה הבאה. הוא לא רואה בעיניים. אולי בגלל זה לא שם לב יו"ר יש עתיד הלוחם מהאופוזיציה עם הסכין בין השיניים, שביום שני כשיצא מהכנסת, הוא התקזז עם לא אחר מאשר ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
