דוד אדרי ושי בן דוד / צילום: רוני שיצר
"החלטת הפרקליטות להעמיד לדין את דוד אדרי ושי בן-דוד, בגין הרצת איגרות החוב של חברת פסגות, כאשר דווקא את מנהליהם - רועי ורמוס ושי ירון - לא העמידה המאשימה לדין פלילי, מהווה אכיפה בררנית פסולה, שלאורה יש לזכות את אדרי ובן-דוד מהאישומים נגדם - כך טוענים אדרי ובן-דוד בסיכומים שהגישו היום (א') למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.
שני הנאשמים, שעבדו כבכירים בחברת פסגות, הדגישו, באמצעות עורכות הדין נוית נגב ואיריס ניב-סבאג (המייצגות את אדרי) ועו"ד ירון קוסטליץ (המייצג את בן-דוד), כי הם סבורים שלא היה מקום להעמיד לדין פלילי את ורמוס וירון, שכן לטענתם, "חומר הראיות מעלה כי כפי שלא נפל רבב במעשיהם של אדרי ובן-דוד - כך גם לא נפל רבב במעשיהם של המנהלים".
אולם, לדבריהם, שעה שבחרה המאשימה - ובצדק - שלא להעמיד לדין פלילי את המנהלים, כך הייתה חייבת לעשות גם ביחס להם.
השניים מדגישים כי אין מניעה שבית המשפט יורה על ביטולו של כתב האישום בשל אכיפה בררנית במסגרת הכרעת הדין, לאחר שמיעת כל הראיות.
יתרה מכך, לפי טענות הסנגורים, מהשיחות שניהל בן-דוד עם מנהליו - שי ירון ורועי ורמוס - מתיימרת המאשימה ללמוד על מעורבותו בתוכנית תרמיתית בדבר השפעה מלאכותית על שערים. "על פני הדברים, טיעונה זה של המאשימה אינו מתיישב עם העובדה שהמנהלים - השותפים לאותן השיחות - לא הועמדו לדין פלילי בגין מעורבות בתוכנית תרמיתית".
השפעה מלאכותית על שערי ניירות ערך
עוד טוענים אדרי ובן-דוד כי "המאשימה אינה יכולה לאחוז את החבל משני קצותיו - מחד, לטעון כי שי בן-דוד מעורב בתוכנית תרמיתית על יסוד שיחות עם מנהליו; ומאידך, לטעון כי המנהלים (ורמוס וירון), השותפים לאותן שיחות שמהן לומדת המאשימה על תוכנית זו, אינם מעורבים בתוכנית תרמיתית.
"על המאשימה, לשיטתה שלה, לבחור גרסה עובדתית אחת מבין שתיים: או שהמנהלים שותפים לתוכנית התרמיתית המיוחסת לנאשמים - או שהתוכנית שבה מעורבים הנאשמים ומנהליהם אינה תרמיתית כלל ועיקר".
ההגנה מוסיפה ומפנה את הזרקור לסוגייה זו, וכותבת כי "משבחרה המאשימה לא להעמיד לדין פלילי את המנהלים, ירון וורמוס, הרי שהמסקנה העובדתית שאותה יש ללמוד, לשיטתה של המאשימה עצמה, היא כי המנהלים אינם מעורבים בתוכנית תרמיתית. ממילא, לא ניתן לטעון על שיחות בין הנאשמים למנהליהם כי מהן עולה תוכנית תרמיתית".
במרכז המשפט המסקרן שמתנהל בפני השופט חאלד כבוב ומגיע בימים אלה לישורת הסופית שלו, עומד האישום לפעילות תרמיתית לכאורה באג"ח קונצרניות וממשלתיות, שבוצעה ב-2007 באמצעות חשבון הנוסטרו של חברת פסגות על-ידי אדרי, בן-דוד ושני נאשמים נוספים - אנשי דויטשה בנק, אהרון נבון וסער וינטראוב.
אדרי שימש בתקופה הרלבנטית כסמנכ"ל הברוקראז' וכמנהל הנוסטרו בפסגות; בן-דוד שימש כמנהל חדר המסחר; נבון היה מנהל חדר מסחר אג"ח בדויטשה בנק; ווינטראוב היה ברוקר בחדר מסחר אג"ח בדויטשה-בנק.
לפי כתב האישום, "במסגרת היערכות למכרז-החלף בספטמבר 2007, ביצעו הנאשמים פעילות תרמיתית במסחר בניירות ערך שונים, באמצעות נוסטרו דויטשה בנק, וזאת על מנת להפיק רווח ותועלת בשני היבטים: השפעה מלאכותית על יחס ההמרה בין הניירות המונפקים והנאספים במכרז; והפקת רווח משמעותי לחשבון הנוסטרו על חשבון המדינה כתוצאה מכך".
עוד נטען כי "בנוסף, ההשפעה המלאכותית על שערי ניירות הערך העניקה לנוסטרו יתרון בלתי הוגן במכרז על פני יתר המשתתפים בו, שכן ידיעתם של הארבעה כי שערי ניירות הערך במסחר נקבעו באופן מלאכותי איפשרה להם להגיש הצעות אטרקטיביות יותר מבחינת המדינה".
לפי החשד, הפעילות הניבה רווחים בשני היבטים: הן השפעה מלאכותית על יחס ההמרה בין הניירות המונפקים והנאספים במכרז-החלף - מכרז שבמסגרתו הממשלה רוכשת אג"ח טרם מועד פירעונן, ובמקביל מנפיקה אג"ח חדשות שמועברות בתמורה למוכר; והן יתרון בלתי הוגן במכרז.
לטענת התובעת, עו"ד יהודית תירוש, "תיק הרצת האג"ח בחברת פסגות הוא אחד החמורים שהוגשו לבית המשפט הכלכלי".
בנאום הפתיחה של המשפט טענה התובעת כי חומרתם הרבה של המעשים נובעת מהשימוש של בכירי פסגות לשעבר בעוצמה ובכוח ששמורים למעט גופים בשוק ההון, כדי להסיט את שערי ניירות הערך לכיוון האינטרס שמשרת אותם. "דוד אדרי ושי בן-דוד עשו בשוק ההון שימוש לצרכים האישיים שלהם, כאילו מדובר היה במגרש משחקים".
נזכיר כי בתחילת החקירה ורמוס וירון נחשבו לחשודים המרכזיים בתיק, וכי הם נחקרו באזהרה ברשות ניירות ערך וזומנו לשימועים לפני העמדה לדין פלילי.
ביולי 2013, לאחר שורמוס הודח מתפקידו בפסגות, הוסרה העננה הכבדה שרבצה על ורמוס, כאשר נחתם בין הפרקליטות לבין סנגוריו הסדר, שלפיו התיק נגדו ייסגר. במסגרת ההסדר הוסכם כי לא יוגש כתב אישום נגד ורמוס, ובתמורה הוא ישלם קנס בסך חצי מיליון שקל למדינה; ולאחר מכן יוכל לשוב ולכהן כנושא משרה בכירה בגוף מפוקח.
במקביל סגרה הפרקליטות את התיק נגד שי ירון מחוסר ראיות. במסגרת ההסדר שהושג, ורמוס גם הצהיר כי "אין לו ולא יהיו לו טענות כלשהן לגבי התקופה שבה הוגבל עיסוקו". זאת, לאחר שמשך כשנתיים וחצי הוגבלה בפועל העסקתו במשרה בכירה בשוק ההון.
הסנגורים: שינויי קו ו'זיגזוגים'
בסיכומים שהגישו היום מעלים בן-דוד ואדרי שורה ארוכה של טענות שמביאות לדבריהם למסקנה כי הם צריכים לצאת זכאים. האישום השני בתיק עוסק בעסקה למכירת 20 מיליון ערך נקוב באג"ח דלק נדל"ן סדרה ה' במחיר 25 אגורות, אשר נקשרה בין אדרי לבין איליק רוז'נסקי, מנכ"ל דלק נדל"ן דאז, ב-25 בדצמבר 2008. בעת שסוכמה העסקה עמד השער בשוק על כ-17 אגורות.
לפי כתב האישום הפנייה של אדרי לרוז'נסקי נעשתה בסמוך ל-25 בדצמבר כאשר מראש סוכם כי העסקה תבוצע בבורסה, וכי תתבצע רק ב-31 בדצמבר.
עוד על-פי תזת האישום, לאחר סיכום העסקה ולאור הפער בין מחיר העסקה לבין מחיר השוק של הנייר, פעלו אדרי ובן-דוד בצוותא, בימים הסמוכים למועד העסקה, באמצעות רכישות שמטרתן העלאת שער הנייר בבורסה, "על מנת להבטיח את קיום העסקה". זוהי הפעילות התרמיתית המיוחסת להם.
עורכי הדין נגב, ניב-סבאג וקוסטליץ טוענים בסיכומים שכתבו כי "תזת האישום שגויה מן היסוד. תזת האישום התבססה על עובדות צרות וחלקיות ביותר, כאשר מרבית הראיות ומרבית החומר הרלבנטי לאישום השני כלל לא היו מונחים לפני המאשימה בעת גיבושה. הלכה למעשה, תזת האישום אינה תואמת את העובדות כפי שהן משתקפות מהחומר הראייתי המלא בתיק, שברובו חומר ראייתי 'קשיח' המדבר בעד עצמו".
לדבריהם, "המאשימה נקטה בעניין זה שינויי קו ו'זיגזוגים' - התנהלות התומכת בכך שמדובר באישום חסר יסוד".
לפי הנטען בסיכומי הנאשמים, לפי הסיפור העובדתי הנכון והמלא - כפי שאדרי העיד לאחר שחזור העובדות מתוך הראיות - קדמה לעסקה החלטה בפסגות לצמצם פוזיציה באג"ח קונצרני, שלא יושמה באג"ח דלק נדל"ן בשל קשיי נזילות. על רקע זה נעשתה פנייה לדלק נדל"ן בהצעת מכירה.
לטענת הנאשמים, "במהלך דצמבר 2008 התנהל משא-ומתן עם יצחק תשובה, ובהמשך עם רוז'נסקי, ומלכתחילה דובר בין הצדדים על מחיר גבוה ממחיר השוק, ללא תלות במחירי השוק. העסקה עם רוז'נסקי סוכמה לבסוף ב-25 בדצמבר, ואף סוכם המחיר (25), שהיה גבוה ממחיר השוק (17).
"בנוסף, העסקה הייתה אמורה להתבצע באותו יום, ומשלא בוצעה - הייתה צפויה להתבצע בכל יום מחדש. המסגרת העובדתית מצביעה אפוא בבירור על כך שלא היה כל קושי לבצע את העסקה, והפער בין מחירה לבין מחיר הבורסה היה חסר משמעות. לפיכך, לא היה צורך בהעלאת מחיר השוק על מנת להבטיח את קיום העסקה שכבר סוכמה".