יוסף שפירא / צלם: אוריה תדמור
שלל הסיסמאות הנבובות ששמורות אצל הפוליטיקאים מתחת ללשון יישלפו היום בחגיגיות לרגל פרסום דוח מבקר המדינה בנושא משק הגז הטבעי: "המדינה כשלה", "רצף מחדלים חמורים", "כשל רב-מערכתי", וכמובן שאיך אפשר בלי "ועדת חקירה ממלכתית".
אבל רגע לפני שכולנו מצקצקים בלשון, מושכים כתף ועוברים הלאה לשערורייה הבאה, אולי כדאי לנסות להבין האם יש מה ללמוד מהדוח על ההתנהלות הממשלתית בנושא הגז הטבעי? האם הדוח מקדם אותנו בדרך לשיפור המצב?
התובנה הראשונה הנלמדת מהדוח היא על מגבלותיו של כותבו, מבקר המדינה עצמו. שפירא יודע לספר לנו את מה שאנחנו כבר יודעים, אבל תשובה לשאלה 'אז מה עושים' - אין מה לחפש אצלו. בעיית הבעיות של הממשלה בניהול משק הגז הטבעי היא חוסר היכולת של הרגולטורים לקבל החלטות בזמן סביר, גרירת הרגליים האינסופית והנטייה של כל רגולטור לפעול בגזרתו הצרה באופן שתוקע מקלות בגלגלים לרגולטורים האחרים. בעיות המשנה הן חוסר ידע מקצועי של הרגולטורים שגורם להם לחוסר ביטחון והחלטיות ולהסתמכות מופרזת על מידע שמקורו ביזמים ובעלי עניין; ותרבות של חוסר עקביות ואופורטוניזם שרואה בכל הבנה ובכל הסכם בסיס לשינויים. מותר לטעות, ומותר להתחרט ומותר לשנות - אפילו חובה לפעול כך, אם זה משרת את הציבור בטווח המיידי. ומה בטווח הארוך? בטווח הארוך כולנו מתים.
המבקר עושה עבודה טובה ויסודית בתיאור המציאות הבעייתית הזו, למרות שהיא ידועה ומוכרת לכל העוסקים בתחום. כמה פעמים שאלנו למה לקח לממונה על ההגבלים שנתיים וחצי לכתוב הסכם פשרה ולמה נדרשו לו תשעה חודשים להתחרט, ולמה אפילו ההתפטרות שלו נכנסה לתוקף רק שלושה חודשים אחרי שהודיע עליה רשמית. כמה פעמים נזפנו בוועדת המחירים של האוצר שמתבוססת כבר ארבע שנים במימי השאלה הגורלית האם להטיל פיקוח מחירים על הגז הטבעי. כמה פעמים תקפנו את התנהלות יושבת ראש רשות החשמל שמנהלת קמפיין אגרסיבי לשינוי הסכם הגז עם חברת החשמל - לאחר שאישרה את אותו הסכם במו ידיה אחרי דיונים ממושכים.
המבקר מזהה נכון את החולשות והפגמים ומעיר (בעדינות) למי שצריך להעיר. אבל מעבר להערות ונזיפות רפות, המבקר לא מציע שום פתרון, שום מוצא או דרך התנהלות חלופית שתספק מוצא מהסבך המייאש. יותר תיאום? יותר שיתוף פעולה? מנגנון קבוע ומתמשך של תיאום ותכלול בעל אחריות וסמכות?
צריך לומר ביושר: זה לא ריאלי ולא נכון לצפות מהמבקר ללכת רחוק יותר כדי לשנות סדרי ממשל בישראל, להדיח פקידים או להכתיב מדיניות - כל אלה מתפקידי הממשלה והאיש העומד בראשה. אבל נתניהו נזעק לטפל במשק הגז רק כשיש משבר הדורש פתרון מיידי, ובשאר הזמן - ההתנהלות הפקידותית יכולה להימשך באין מפריע עד לקץ הימים. כך שאין בדוח הזה שום סיבה להאמין שהדוח הבא - שייכתב לכל המאוחר בעוד חמש שנים - יחשוף מציאות אחרת.