קריירה / צילום: thinkstock
מתי בפעם האחרונה התגלגלתם לשיחה עם מישהו שאתם לא מכירים, סתם ככה, ללא מטרה שהתכוונתם להשיג, לקדם, למכור? אני לא מתכוונת לשיחה בחדר ההמתנה של רופא השיניים או בתור לקופה בסופר, אלא לשיחה ממש, שנמשכת יותר מכמה דקות.
למה זה חשוב? התשובה טמונה במילה Serendipity, שלמעשה אין לה תרגום לעברית ולפי ויקיפדיה זו אחת מעשר המילים באנגלית שהכי קשה לתרגם, לכל שפה, אבל המשמעות שלה היא "למצוא בלי לחפש". ההגדרה של Serendipity במילון אוקספורד היא זו: The occurrence and development of events by chance in a satisfactory or beneficial way (ובתרגום חופשי: ההתרחשות וההתפתחות של אירועים מקריים באופן משביע רצון או מועיל). מילת המפתח היא "מקריות".
מיד נחזור לאותה Serendipity ולקשר שלה לקריירה שלכם, אבל קודם כול כדאי שים לב לכמה מחקרים שלכאורה נראים לא קשורים אך הם חשובים להבנת משמעותה של אותה מקריות. בספר "כלוב הזכוכית: האוטומציה ואנחנו", העוסק בטכנולוגיה ותרבות, מזכיר המחבר ניקולס קארר שהזיכרון שלנו איננו דומה לזיכרון של מחשב: אנחנו עושים באמצעותו חיבורים בין מה שאנחנו יודעים ומרגישים וכל זה יוצר ידע אישי. אם לא ניצור חיבורים עשירים במוחנו, לא ניצור ידע, אבל יצירה של חיבורים כאלה דורשת תשומת לב ואת היכולת לאסוף מידע ולזכור אותו.
קארר כותב את הדברים הללו בהתייחס למה שנקרא "אפקט גוגל", כלומר הנטייה שלא לזכור מידע שאפשר בקלות למצוא ברשת באמצעות מנועי חיפוש. ראו למשל מחקר שבוצע במעבדות קספרסקי, חברה מובילה למוצרי הגנה למחשבים, ולפיו 91.2% מהגולשים תופסים את האינטרנט כהמשך ישיר של המוח שלהם. כמחצית מהמשתתפים במחקר אמרו שכמעט כל המידע שהם צריכים נמצא בנייד. בדקו את עצמכם. רובנו זוכרים טלפונים של חברי ילדות, אבל את הנייד של הילדים שלכם אתם זוכרים? סביר להניח שלא, כי אין צורך.
מחקר נוסף, שבוצע באוניברסיטת ווטרלו, מצא שיש שני סוגי אנשים: האחד ילך ישר לנייד כאשר הוא לא יזכור דבר מה ויחפש שם את המידע; השני ינסה קודם כול לחפש את המידע במאגר הידע במוח שלו וילך לנייד רק אם הוא לא נמצא שם. לפי המחקר, הבעיה בהתנהגות מהסוג הראשון היא שאנחנו מתרגלים לתשובות מהירות וקלות ולא יודעים איך לחקור כשהמידע לא קיים. אנחנו לא לומדים לחשוב ולהפוך בשאלה ובמידע ולהבחין בין מידע טוב ומידע רע. בנוסף, יש חשש שאם נפקיר חלקים מתפקודי המוח לרשת תהיה לכך השפעה רעה בגיל מבוגר.
כיום החשש הוא שהשילוב של אפקט גוגל והסחות הדעת של הניידים מובילים לחשיבה שטחית שמצמצמת את הידע. חוקרים מבינים שזיכרון וחשיבה אינם תהליכים נפרדים וככל שאנו זוכרים דברים רבים יותר כך יש לנו חומרים רבים יותר לעבוד איתם, להעשיר את המחשבות שלנו ולהגביר את היצירתיות שלנו. מי שעושה שימוש בנייד כתחליף לזיכרון יחפש את המידע אבל לא יזכור אותו, לא ילמד ממנו.
איך כל זה קשור ל-Serendipity? בעולם הישן, בעיירות הקטנות שבהן כולם הכירו את כולם, ידע חדש ומסעיר היה מגיע רק עם ההלך המזדמן שסיפר על מקומות רחוקים. לכאורה, אנחנו רחוקים מאוד מהעידן ההוא, הודות לטכנולוגיה ולניידות שמאפשרות לנו גישה לכל מקום ומידע שנרצה ויותר מכך.
אבל חשבו רגע, באיזה עידן אתם חייתם השבוע? רובנו מגיעים למשרד בכל יום ופוגשים אותם 10-20 אנשים שאנחנו מורגלים לתקשר איתם. אם אתם אנשי מכירות או נותני שירות, אתם פוגשים אולי לקוחות רבים, אבל רוב הסיכויים הם שאתם לא באמת "פוגשים" אותם. עד כמה אתם רחוקים מאותה עיירה קטנה? איך תמצאו ידע חדש, כיוון לא צפוי, משהו שיפתח לכם אולי עולם אחר? מי ההלך הזה בעיירה שלכם שיצית את דמיונכם עם סיפורים על עולמות רחוקים?
יש היום אפשרויות רבות למצוא בלי לחפש. גלישה ברשת, למשל, היא אחת מהן. אבל שימו לב, כדי שגלישה ברשת תהיה Serendipity, אתם צריכים לגלוש, לא לחפש.
קחו למשל את LinkedIn. האם אתם משתמשים ברשת הזאת כדי לחפש עבודה או כדי לפרסם את עצמכם? הנה המלצה: שימוש נכון בלינקדאין כולל זיהוי ובניית קשר עם אנשים בעלי תחומי התעניינות דומים לאלו שלכם, כאלה שמעולם לא פגשתם. עם חיבורים כאלה יש סיכוי טוב שתתגלגלו למאמרים שלא קראתם בנושאים שמעניינים אתכם, ואם תמשיכו להתגלגל תגיעו למקומות חדשים ואולי תעשו חיבורים שלא התאפשרו קודם לכן.
משפחה נוספת של אפליקציות ששווה להכיר לצורך "התגלגלות" כזאת היא RSS readers דוגמת Feedly, Feedspot, Flipboard, היוצרים עבורנו מעין עיתון אישי, האוסף מתוך אתרים שבחרנו את התכנים החדשים למקום אחד. דפדוף יומי ב"עיתון" הזה יאפשר לכם למצוא בלי לחפש.
בספר Silver Ace: The Intelligences Team מדברים המחברים ד"ר דב ינאי ונטע נס על ניהול המקריות הזאת והפיכתה לחלק בלתי נפרד מהשגרה. "אנחנו עשויים לחשוב על ניהול ומקריות כעל שני קצוות של סקאלה וביניהן דרמה רבה, אך על פי המודל לניהול סיכויים אפשר ואפילו רצוי להפעיל את שניהם, הכאוס עם הפוקוס, האקראיות עם התכנון, כי רק באמצעות השילוב מתאפשרת הגדילה והצמיחה האישית והארגונית", הם כותבים. הם ממליצים לנו לראות באקראיות יתרון ולא רק כאילוץ, שכן האי-ודאות היא גם מקור לאירועים מכוננים בחיי אדם או חברה וכאשר הפתיחות האישית והארגונית למקריות עולה, עולה גם ההסתברות לראות, לתפוס ולרתום אותה לטובתנו.
"המקריות נקרית בפני כולנו, אך היכולת להפוך את המקריות להזדמנות היא מיומנות של מעטים, הנקראים בספר Rainmakers", כותבים המחברים, "לשם כך נדרשים היכולת והאומץ לשוטט עם צרכים ומטרות באזורים של תוכן חדש, אנשים, מקומות שיחות ומפגשים שבהם חבויות ההזדמנויות. ואז, כמו הענן שזקוק לענן שייתקל בו כדי להוריד גשם, כשאנו מאפשרים לעצמנו שוטטות כזאת, כשתקרה בדרכנו ההזדמנות (המקריות) נדע לזהותה ולפעול כדי לרתום אותה לטובתנו (התכנון)".
ד"ר סוס כתב על זה ספר שלם: "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים". "תעזוב את העיר ותצא למרחב. אל שטח פתוח לאוויר ולרוח. שם קורים הדברים, שתדע לך, למטיילים עם רגליים וראש כמו שלך. כשיקרה הדבר אל תפחד, אל תזיע, תמשיך ותלך ותראה שתגיע", זה אחד הציטוטים הזכורים.
לא מזמן ישבתי לשיחת כוס קפה עם אודי. את אודי פגשתי בלי לחפש, וזו כבר הפגישה השנייה שלנו. הוא שאל אותי על הפעילות שלי בבלוג, ב"גלובס", רצה לדעת "לאן אני הולכת עם זה". עניתי שאין לי מושג. אתם מבינים, אני כבר שנתיים מתגלגלת ב-Serendipity שלי. מדברת איתכם, נפגשת עם המון אנשים, ואין לי מטרה. אני לא מחפשת כלום, אבל אי אפשר לתאר את מה שמצאתי.
* הכותבת היא דירקטור משאבי אנוש באינטל מרחב אירופה ובעלת הבלוג "על עבודה וקריירה באמצע החיים", www.niritcohen.com