בית המשפט העליון קבע כי רשות המסים תחזיר לחברת תדיראן כ-30 מיליון שקל מס ששילמה ביתר על רווח הון ממכירת מוניטין החברה.
מדובר בפסק דין העוסק באופן בו היה צריך למסות את מכירת הפעילות והמוניטין של תדיראן במקרה של מכירת העסק ללא מכירת המוניטין, ובהמשך מכירת המוניטין בעסקה נפרדת, ובעובדות הנוגעות למכירה זו בלבד. ואולם, מפסק עולה גם מסר כללי לעסקים בארץ, לפיו תשלומים המשולמים עבור השם והמותג של המוכר ייחשבו כמוניטין אצל הרוכש - ויהיה ניתן להפחיתם לצורכי מס.
מדובר באחת הסוגיות הנפוצות בעולם המס - מיסוי מכירת עסק והמוניטין שלו. על-פי חוק ניתן ליהנות משיעור מס מופחת על רווח הון ממכירת מוניטין. בעבר ההטבה ניתנה למוכר העסק, וכיום היא ניתנת לרוכש, אשר שילם על המוניטין.
בית המשפט העליון קבע כי נדירים המקרים שבהם תוכר מכירתו של מוניטין במנותק ממכירת העסק, במיוחד כאשר מכירה זו מבוצעת תקופה לא מבוטלת לאחר מכירתו של העסק עצמו - ואולם קיבל את טענת תדיראן כי זה מה שקרה במקרה שלה.
המערערת, חברת תדיראן, פועלת למעלה מ-70 שנה בתחום האלקטרוניקה. במהלך שנות פעילותה עסקה תדיראן בתחומים שונים, ובהם לוחמה אלקטרונית, מקורות אנרגיה (סוללות), מוצרי צריכה פרטיים (מקררים ומזגנים) ובתחום הקשר הצבאי.
בשנת 1996 עברה תדיראן תהליך של רה-ארגון, במסגרתו הועברו פעילויות של החברה שבוצעו באמצעות חטיבות וקבוצות בהם פעילות הקשר הצבאי, למסגרת של תאגידים בשליטת תדיראן - תדיראן קשר - והיא עצמה הפכה לחברת החזקות מנהלת.
במסגרת הסכם זה נתנה תדיראן זכות שימוש לתדיראן קשר לשימוש בסימן המסחרי ובלוגו, כאשר זכות זו סויגה בכך שתנאי השימוש הקבועים יעמדו בתוקף כל אימת שתדיראן תהא בעלת שליטה בחברת תדיראן קשר.
3 שנים מאוחר יותר, בשנת 1999, התקשרה תדיראן במערך הסכמים למכירת תדיראן קשר, כאשר אחד מן ההסכמים היה הסכם למכירת השם והלוגו בסך של כ-15 מיליון דולר, והגישה דוח לרשות המסים, לפיו שיעור המס החל על התמורה בהסכם מ-1999 הוא שיעור המס המופחת שחל באותה תקופה על רווח הון ממכירת מוניטין.
פקיד השומה סירב להכיר בהסכם מ-1999 כהסכם למכירת מוניטין, וטען כי המוניטין נמכר עוד בשנת 1996. לטענת רשות המסים, מוניטין נובע ודבק "במוצר", ולא כתוצאה "מהשם והלוגו", ולכן יוחס המוניטין לתדיראן קשר ולא לתדיראן.
בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת פקיד השומה וקבע כי ייתכן שבשנת 1999 היה לתדיראן זכויות "בשם ובלוגו", אך ממילא אלה לא טמנו בחובם מוניטין.
עוד הוסיף בית המשפט כי זכות השימוש של תדיראן קשר בסימן המסחרי והלוגו אינה מתייחסת כלל למוניטין, ועל כן אין לראות בה כמקנה לתדיראן זכות למכור לתדיראן קשר את המוניטין בעת שתחדל משליטתה.
תדיראן ערערה על קביעה זו, בטענה כי המוניטין נמכר רק בשנת 1999. לטענת החברה בערעור, "שם ולוגו" הם כלי קיבול למונח המשפטי "מוניטין", שכן ללא המוניטין השם והלוגו חסרי ערך.
בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי אף לאחר ההסכם מ-1996 נותר המוניטין בידי תדיראן, ואלה נמכרו בשנת 1999 בלבד. עוד נקבע כי סימן המסחר משמש כאמצעי הגנה וככלי קיבול למוניטין, וזאת נמכר במסגרת הסכם "השם והלוגו".
בהתאם, העליון קבע כי שיעור המס החל על מכירת מוניטין בתקופה הרלבנטית לערעור הוא 10% בלבד, ולא שיעור המס של 36% שחל על נכסי הון אחרים.
השופטת אסתר חיות קבעה בפסק הדין כי "השם והלוגו אשר נמכרו על-ידי תדיראן לתדיראן קשר בהסכם מ-1999 - בד-בבד עם רכישת מניותיה של תדיראן קשר על-ידי תלה (אחת החברות הרוכשות, א' ל"ו), תוך שינוי המבנה התאגידי במובן זה שתדיראן קשר חדלה להיות חברת-בת של תדיראן - בהחלט מייצגים מוניטין אשר נשתמר בידי תדיראן גם לאחר התקשרותה עם תדיראן קשר בהסכם מ-1996 להעברת הפעילות".
השופטת חיות ציינה עוד כי "לתדיראן יצאו, כאמור, מוניטין לא מבוטלים בתחום הקשר לאורך השנים, היא הייתה פעילה בתחום האלקטרוניקה עוד משנות ה-40 של המאה הקודמת, היינו כ-60 שנים לפני כריתת ההסכם מ-1999 וכ-30 שנים מאז החלה לפעול תחת השם 'תדיראן'. תדיראן עסקה בתחום הקשר במשך עשרות שנים, בין היתר מול לקוחות בינלאומיים שהיו קשורים איתה בחוזים ארוכי-טווח. אכן, שנות הפעילות הרבות של תדיראן, פעילותה הגלובלית בשווקים הצבאיים והיקף העסקאות אותן פירט ד"ר שיף (מאות מיליוני דולרים), מלמדים על הערך המוסף הלא מבוטל שהיה לשימוש בשמה בהקשר זה".
על כן, ציינה השופטת חיות, "גם אם אניח לטובת המשיב כי תדיראן קשר צברה מאז הסכם 1996 ועד הסכם 1999 מוניטין כלשהם בזכות עצמה (ואינני סבורה כך) - מדובר לכל היותר בחלק צנוע ביותר מתוך המוניטין שנמכרו".
נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, הסכימה עם פסק הדין של השופטת חיות, אך הוסיפה כי ההלכה עוסקת בעובדות הספציפיות של המקרה, בהן נמכר העסק כ"עסק חי" ללא המוניטין, אשר נמכרו רק שנים מאוחר יותר.
"יש להדגיש כי המקרה הנוכחי הוא מקרה חריג, שבו הוכח כי בשנת 1996 הועבר 'העסק החי' מתדיראן לחברה-הבת במנותק מהמוניטין, אשר נמכר רק 3 שנים לאחר מכן", כתבה השופטת נאור, והבהירה כי "אין לפרש את הכרעתנו זו כ'פתיחת הסכר' וכשינוי מקביעותיו של בית משפט זה בעניין אינווסט (שם קבע בית המשפט כי יהיה קשה לעסק להוכיח כי לא מכר את המוניטין יחד עם העסק, כשמדובר במכירת עסק חי, א' ל"ו).
"הכלל היה ועודנו הוא כי מוניטין נמכרים כחלק בלתי נפרד מהעסק החי. מוניטין הוא נכס מיוחד המצריך תחזוקה הדוקה ושמירה צמודה. בחלוף השנים עשוי שוויו של המוניטין לפחות ולעתים אף להתפוגג כליל, בין היתר עקב שינויים טכנולוגיים ופרסונליים אשר עשויים לפגום בו. לפיכך, נדירים הם המקרים שבהם תוכר מכירתו של מוניטין המנותק מעסק, במיוחד כאשר מכירה זו מבוצעת תקופה לא מבוטלת לאחר מכירתו של העסק עצמו".
בעניין תדיראן, נקבע, הוכח מקרה נדיר מסוג זה.
עו"ד יניב שקל, שייצג את תדיראן בערעור, מסר כי "פסק הדין עוסק בין היתר בשאלה רוחבית המשותפת לכל מקרה שבו אדם או חברה רוכשים פעילות מאדם אחר. בניגוד לעמדה שגויה שבה נקט מס הכנסה מזה שנים רבות, שהתבססה על ועדה פנימית שלו - פסק הדין מבהיר כי תשלומים שמשולמים עבור השם והמותג של המוכר ייחשבו כמוניטין אצל הרוכש, ויהיה ניתן להפחיתם לצורכי מס. בכך פסק הדין משרת גם את בעלי העסקים הקטנים שרכשו פעילות של עסק קודם, ומס הכנסה מנע מהם את מגן המס למוניטין שהוקנה במפורש בחוק.
"למותר לציין כי הנושא הברור מאליו של היותו של השם והמותג רק כלי קיבול למוניטין היה שנוי במחלוקת קשה מול מס הכנסה, שהתבסס על כללי חשבונאות לא רלבנטיים".