דודו זקן / צילום: איל יצהר
המפקח על הבנקים, דודו זקן, שעומד לפרוש בסוף החודש מתפקידו, פנה לבנקים בדרישה לפרט את האשראי הצרכני לפי מדרגות סיכון. הפיקוח מבקש מהבנקים למסור מידע על היקפי האשראי שניתנו ללקוחות פרטיים מול שכרם החודשי; נכסיהם, אם ישנם כאלה בבנק; חסכונותיהם ועוד. כך למשל אדם ששכרו החודשי 7,000 שקל, והיקף חובותיו לבנק הוא 20 אלף שקל ואין לו ביטחונות מעבר לשכרו, יוגדר בבנק כ"לווה בעייתי". מנגד, אם ללקוח יש בבנק תוכניות חיסכון, קופות-גמל או קרנות השתלמות, שערכן תואם את גובה האשראי, הוא ייחשב ל"לווה טוב".
אגף הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל מודאג מהיקף האשראי לצריכה שצמח ל-110 מיליארד שקל ב-2014. זאת, לעומת 105 מיליארד שקל ב-2013. והשנה, 2015, אף היא כבר מסתמנת כשנה נוספת של גידול משמעותי באשראי הצרכני, ונראה שהיא תסתיים בשיא אשראי חדש.
לפי דרישת בנק ישראל, המפקחת החדשה על הבנקים, חדווה בר, תקבל החל מאמצע 2016 דוח רבעוני מפורט של הבנקים על חשיפת הלקוחות הפרטיים לאשראי, לפי גובה ההכנסות והביטחונות שלהם. הבנקים ימסרו עוד פרטים נלווים על לקוחותיהם, כמו חריגות בחשבון, צ'קים חוזרים וכדומה, כדי שבנק ישראל יאמוד את סיכוני האשראי.
הפיקוח על הבנקים סבור שלנוכח הגידול המהיר באשראי הצרכני, ההפרשות של הבנקים לסיכון באי-פירעון (חובות-מסופקים) צריכות לגדול. ב-2014 עמדה ההפרשה לסיכון על 0.2% מתיק האשראי הפרטי, והשנה היא צפויה לגדול בשיעור משמעותי. יצוין, כי בבנקים כועסים על הוראת המפקח לפלח את החוב הצרכני, והם מנסים להכשיל את הפילוח בטענות שונות ומשונות. למשל, יש להם טענות כגון אי-יכולת להעריך עד כמה עליית החוב הצרכני נובעת מהתייקרות הדיור. יצוין, כי החוב הצרכני, בגלל התייקרות הדיור, שונה מסוגי חובות אחרים שכן בדרך-כלל יש כנגדו ביטחונות טובים יותר.
למעשה, המפקח על הבנקים פועל כיום לאחר שהסוסים כבר ברחו מהאורווה. היקף החוב הצרכני שובר שיאים ברצף של שנים. נראה, שדרישתו באה להשיג כיסוי אם בעתיד יהיה דיפולט בפירעון האשראי הצרכני, בבחינת - "הרי אמרתי והזהרתי". הצרכנים בכל המגזרים מצויים כבר שנים במתקפת אשראי שיווקית מצד גורמים בנקאיים ומימוניים (כרטיסי-אשראי), יבואני רכב שמפצירים בנו לנסוע באוטו חדש מהניילון, ולשלם בעוד שנתיים. גם יבואני ציוד אלקטרוני, ואחרים, פורסים לנו אשראי לשלוש שנים.
לקוח סביר המחזיק בשלושה כרטיסי-אשראי שונים (שבבעלות הבנקים שבהם מתנהל חשבונו) יכול להשיג בקלות 40 אלף שקל פרוסים ל-24 חודש בכל כרטיס, ולהגיע לאשראי כולל של 120 אלף שקל, שאינו נרשם כאשראי בבנק שלו, ולפיכך החוב לא ידווח לבנק ישראל. ובנוסף, נזכיר את המימון החוץ-בנקאי הפורח היום, שאינו נכלל בשום דיווח; ואת ההלוואות מקרנות ההשתלמות והפנסיה, שאינן נכללות בדיווחים לבנק ישראל.
העלייה בסיכון ליכולת החזרי החובות ברורה וצפויה יותר ככל שהצריכה הפרטית דוהרת והשכר נשאר כפי שהיה. בנק ישראל היה צריך לנקוט צעדים ברורים ונוקשים יותר, אם ברצונו להוריד את ההתנפלות על האשראי הצרכני. למשל, להוציא לבנקים הוראה להיות פחות שמחים ולהוטים לתת אשראי למשקי-בית למטרת צריכה. לעודד אנשים להבין כי עדיף להמשיך לנהוג ברכב מודל 2012 במקום לרכוש מודל 2015 בניילונים עם הלוואה נוספת של 50 אלף שקל, שיתקשו בהחזריה.
הדוח הרבעוני המפורט שימסרו הבנקים על החשיפה לאשראי צרכני, באמצע 2016, יגלה שמתקפת האשראי על הצרכנים הצליחה באופן מסחרר. הסיכון יהיה כצפוי מנת חלקם של לוקחי האשראי ולא של הבנקים ושאר המלווים. כי הבנקים יפרישו לחובות בלתי מסופקים כפול או פי שלושה מההפרשות הרגילות, יציגו רבעון-שניים של הפסד קטן, ויפרסו ללווים את החוב. הכנסות הבנקים מסעיפים אחרים במאזן יספקו הגנה מסוימת לנזק מהאשראי לצרכנים.
הכותב, מומחה למימון, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה (מל"א)