בושהר ויצהר קרובים מתמיד
משרד האוצר נמנע במשך תקופה ארוכה מלהציג את עבודת המטה שהכין על "כלכלת ישראל בצל קמפיין הדה-לגיטימציה". אולם לפני כשבוע הוא נעתר סוף-סוף ללחצים ומסר אותה לתקשורת. מישהו באוצר צפה כנראה את הבאות. אבל תסריטי האימים מתחילים להתגשם מוקדם מהצפוי, ובחומרה יתרה. אף אחד מהם לא צפה סנקציות נגד מערכת הבנקאות של ישראל. בעוד האוצר חושש מסימון המוצרים ואפילו מביטול הסכמי הסחר בין ישראל לאיחוד האירופי, בדוח מיוחד שהגישה נציבות יחסי החוץ של האיחוד, היא מציעה להטיל סנקציות חדשות, שעיקרן פגיעה בבנקים ישראליים שמקיימים פעילות מעבר לקו הירוק, ולנתק עימם את היחסים.
יתר על כן, נציבות יחסי החוץ של האיחוד העלתה בגוף הדוח שאלה מטרידה בגוף הדוח שהגישה לאיחוד - האם העסקאות היומיומיות בין בנקים אירופיים לבנקים ישראליים מתנהלות בהתאם לדרישות האיחוד האירופי, שלא לספק תמיכה חומרית להתנחלויות?.
ובארץ, הבורסה לניירות-ערך נחשבת לסיסמוגרף עדין ורגיש ביותר. רק עברו שעות אחדות מאז פרסום הידיעה, וכבר חלה ירידה במניות הבנקים הישראליים. משם - מהבנקים - גם יצאו במהירות דוברים, שהזהירו כי זהו איום משמעותי על הבנקים, ואף הזכירו כי מבחינת האירופיים אפילו ירושלים והגולן נחשבות להתנחלויות. הפעם האחרונה שבה אירופה הציגה איום משמעותי כזה היה כאשר תבעה מישראל, במסגרת תוכנית המדע היוקרתית Horizon 2020, להתחייב כי כספי התוכנית לא יוקצו לפרויקטים בשטחי יהודה-ושומרון. ישראל ניהלה ויכוח מר עם האיחוד, אולם לאחר שהתברר כי עתידו של המדע הישראלי מונח על כפות המאזניים, הסכימה ישראל לתנאי המגביל.
הנזק הכספי העצום של סנקציות בנקאיות על ישראל אינו ניתן להערכה, שכן אין מדובר רק באשראי אישי או במשכנתאות לתושבים באזורים אלה. הבנקים האירופיים עשויים לעקוב אחר מימון כספי לפעילויות אחרות, כולל תעשייה, מסחר ובנייה. לכן, ייתכן כי מדובר במאות-מיליוני שקלים ואולי במיליארדים. פוטנציאל הפגיעה הוא גדול ועמוק. הוא מצטרף למכלול הפעילויות נגדנו בקמפיין ה-BDS, אשר זכה לאחרונה לחשיפה גדולה. במשך כעשור נמנעה ישראל מלהתמודד חזיתית עם ה-BDS, בין היתר מחשש שהמאבק הפומבי יסייע לתפוצתו של הקמפיין ויחזק אותו. אולם בשנה האחרונה נגנזה מדיניות בת-היענה, ועתה אמור השר גלעד ארדן לעצב אסטרטגיה ממשלתית חדשה.
סביר להניח שבאיחוד האירופי יאמרו מן הסתם, כי הסנקציות שלהם, כולל סימון מוצרים, אינן מכוונות לעשות דה-לגיטימציה לישראל, אלא רק להפריד הפרדה מלאה בין ישראל של לפני 67' לזו שאחריה. אולם ב"קרב על התודעה" של הציבור בעולם ביחס לישראל, ספק אם הפרדה כזו תיתכן.
האירוניה הגדולה היא, שישראל דווקא תמכה לאחרונה בסנקציות... אבל על איראן. ההצלחה הגדולה של סנקציות אלה, שהוטלו בשנים האחרונות, הייתה דווקא במישור הבנקאי. מעניין כי הסנקציות הבינל' התנהלו בעצלתיים עד אשר חברת Swift, שמקום מושבה בבלגיה, הודיעה במארס 2012 על ניתוק שירותיה למוסדות פיננסיים איראניים, שנגדם הופעלו הסנקציות של מדינות אירופה. חברת סוויפט, שנמצאת תחת פיקוחו של ארגון מדינות G10, היא צומת פיננסי בינלאומי, מסלקת כספים, המספקת שירותים לכ-10,000 מוסדות פיננסיים ב-210 מדינות.
הודעה זו הייתה מהלומה כבדה לאיראן והיא השפיעה על כושר העמידה הכלכלית והפוליטית שלה, המתבטאת בעמידתה כמדינה המנהלת מדיניות עצמאית בלי להיכנע לדרישות הקהילה הבינל'. כך איראן מצאה את עצמה ב-2015 עם 100 מיליארד דולר מוקפאים בפינות שונות של העולם, אשר רק ל-Swift היו את המפתחות לכספות שלהם. עתה, בעקבות "הסכם הגרעין" נפתח השיבר והכספים האיראניים ישוחררו בהדרגה. שעות מספר לאחר פרסום הדוח של נציבות האיחוד, הודיע האיחוד כי הוא אינו מקבל את המלצותיו, ואין בכוונתו לנקוט סנקציות נגד הבנקים בישראל. ההודעה אמנם הרגיעה רבים מאיתנו, אך המנוחה והנחלה עוד רחוקות מישראל. הפעם זו הייתה רק המלצה, אך היא לא הופיעה יש מאין, והיא מלמדת אותנו רבות על כיוון הרוח הנושבת באירופה. גם בעלי המניות ידעו זאת, וזו הסיבה שהירידה המשיכה גם לאחר הודעת "ההרגעה" של האיחוד.
בשעתו היה מי שהירהר על הקשר בין בושהר, מקום משכנו של אחד מכורי הגרעין האיראני, לבין היישוב יצהר, ועל ההיגיון שבהחרפת היחסים עם אירופה וארה"ב על רקע המשך הבנייה בשטחים, ובאותה עת הצורך לגייס את תמיכתן למאבק באיראן. ישראל, נאמר אז, מעדיפה את יצהר על בושהר. היום נראה, כי בושהר ויצהר קרובים מתמיד.
הכותב הוא ח"כ מטעם "המחנה הציוני"
