בצלאל: אמנות ועיצוב קרמי
מאות הבוגרים במחלקות השונות בבצלאל מציגים עושר חזותי שאין סיכוי להכילו
ביקור בתערוכת הבוגרים של בצלאל משול למסע בין 1,000 איים. מאות בוגרים, במחלקות השונות - מעיצוב תעשייתי, תקשורת חזותית, אמנות, צילום, אמנויות המסך, צורפות ואופנה, קרמיקה וזכוכית - מציגים עושר חזותי שאין סיכוי להכילו. ראוי לציון המיתוג החזותי של סיום השנה בבצלאל, מבית היוצר של סטודיו "ג2", המצדיע לרוח החלוצית של בוריס שץ וחוגג את השפע העכשווי, מעין שילוב קסום של עולם חדש-ישן.
בתערוכת המחלקה לאמנות, בראשותו של האמן אלי פטל ובאוצרות של האמן יוסף קריספל, בולטת השנה ההסתגרות של סטודנטים בעולמות אישיים משל עצמם - במיצב, בטכנולוגיה ובהרבה ציור. 40 הבוגרים מציגים מבטים חטופים אל עולם חיצון אך חוזרים למבט הפנימי שמעסיק אותם ועדיין לא עוסקים בהצמחת שורשים בעולם האמנות.
גלעד גרינברג בונה עולם מפוקסל וממוחשב, במיצג אורות, עשן ותנועה, בלוני הליום כסופים מזנקים בחלל, רמקולים פולטים טבעות עשן בקצב המוזיקה, חיישנים מפעילים תגובת שרשרת קינטית ומבלבלת, כמו כניסה למשחק במציאות מדומה.
ספיר גל מציירת עולם מושלם, היפר-ריאליסטי, בגווני כחול חלומיים, מתקתקים, קפואים. היא קוראת לפרויקט שלה "דלפט", כמקור תעשיית החרסינה ההולנדית בכחול-לבן. ואכן, עוגת חתונה מופרזת וכמותה בר רפאלי, הופכות תחת ידה למעין בובות חרסינה מלאכותיות בעולם סכריני עד להחליא.
ביקורת דומה על הניכור והמלאכותיות של עולם השפע ניתן למצוא בעבודתה של קארין ויליגר. בעבודת וידיאו מצולמת היטב היא מציגה את עצמה כדראג קווין מלאכותית, צפה על מזרן אדום בבריכה וזוללת טונה מקופסה ("הטונה של אבא שלי, שאיתו אין לי קשר", היא מציינת בענייניות פגיעה). בסרט נוסף היא מופיעה כחייזרית אטומת מבט (מביטה במשקפת חסומה, א-לה עמיר פרץ), המנסה להתחמם באור השמש אך היא לכודה תחת מראה המחזירה את האור.
עבודה משעשעת ומעניינת מציג מתן גולן, שמציג מיצב מולטי-מדיה בו משולבים משחקי ילדים מתנפחים בסביבות בלתי צפויות. רחל לויאן מציגה סדרת פסלים עשויים מחפצים מצויים ורהיטים שעברו שיבוש קל אך משמעותי. קרש גיהוץ שהפך לטוטם בצבעי קשת, מגדל שולחנות שמרכז הכובד שלהם מודגש בזווית, כאילו התכופפו לקידה, גרזן בחיתוך פרספקס. היא מציבה אותם בחלל אוורירי, כתחנות במסע חסר פשר, והמבקר המנסה לעמוד על טיבם נשבה בחדוות ההתבוננות.
ציוריה של דיאנה קוגן מוצגים במסדרון הקומה השלישית ואפילו בחדר המדרגות. הבחירה במקום הנידח, לכאורה, מעניקה כוח לתמונות הליליות האורבות לצופה, טורדות את מנוחתו בשקט הטעון שלהן.
בין הציירים בולטים גם ודים ברוסילוב שמצייר נופים מרוחקים וזרים לנוף הישראלי. לאון צרפתי משתעשע במחוות לקומיקס, ובחסות ההומור מעלה דיאלוג נצחי בין העצמי המפוחד לדמות אלטר-אגו "קונסטנטין" שלעולם אינה משיבה. יעל בן דוד מציירת דמויות שבין המופשט למדוייק, משתמשת במשטחי צבע עזים כרקע לבדידות ולחוסר האונים של מושאי ציורה. אפרת רובינשטיין נראית בעצמה כאילו היא יוצאת ונכנסת בחופשיות לתוך בדי הציור שלה. עולמה עמוס זוטות צבעוניות כחנות מזכרות זולות, סממני "ישראליאנה" מעורבבים עם חנויות הכול בדולר.
אמילי קיפר עושה מהלך מרתק של שימוש בבדי הציור כאובייקטים: ציוריה נראים כסצנות ויקטוריאניות קלאסיות כשהם תלויים על הקיר, אולם רבים מהם היא מסירה מהמסגרת ומקפלת באופן טקסי, כך שרק חלקים מהדוגמה והצבעוניות נראים לעין. במבנה חממה הניצב מחוץ לבניין האקדמיה מציג נמרוד כרמי מיצב של זירות פעילות שיצאו מהקשרן. מעגל בהשראת מאבקי סומו, שהחול בו יצוק כבטון ומוטבעים בו דובוני גומי אבודים; יציקות בטון בקליפות אבטיחים, גוזלות את הנוזלים והמתיקות מהפרי והופכות את כיפתו לכלי ריק.
במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בראשות ד"ר ערן ארליך 29 בוגרים, שמתרחקים מההגדרות המסורתיות של מלאכת החומר (Craft) ופורשים כנפיים ליצירה חופשית ומרתקת. מיכל הרדה מציגה מיצב אמנותי קונספטואלי-פיזי של קינון - אותו יצרה במקביל לחודשי חייו הראשונים של בנה התינוק. היא בונה בית עץ מגובב ועמוס לעייפה בחפצי יומיום, שהופך את החדר למבוך ואת חוויית הביקור בו כפלישה לחלל אישי, בין הפנימי לחיצוני.
נועה ראזר מציגה "מערכת ישיבה עירונית". היא משתמשת בתכונות החוזק של החומר הקרמי, ויוצקת "פופים" בסגנון סיני מסורתי. היא מטביעה עליהם דוגמאות מגוונות, הרומזות על מגוון מקורות, מתכתבות עם עיטורים מסורתיים מהמזרח הרחוק אך פולשות לעולם הדימויים האינטרנטי.
אווירת המזרח הרחוק נמשכת בחדר שיצרה זהר אורן, מעין גינת זן בלתי מושגת, עם עמודי במבוק (מפורצלן) הצומחים ממשטח חול, אל החדר ניתן רק להציץ כדי לא לפרוע את הסדר הקוסמי.
קמפוס בצלאל, הר הצופים, עד 7.8.15. א'-ה' 10:00-21:00, ו' 10:00-16:00, ללא תשלום.
המדרשה לאמנות בית ברל
במדרשה לאמנות מתמודדים הבוגרים עם בנק הדימויים הגלובלי מול הדימויים הפרטיים שלהם כיחידים
"בהמולת הוויכוח הציבורי שהתעורר בעקבות מהלכיהם של שר החינוך ושרת התרבות לאחרונה, נשמעה יותר מכל רדידותו של השיח, הבורות מכל עבר בנוגע למהותה של האמנות. כנגד בורות זו אנו כאן במדרשה נמשיך לקיים אמנות, לקדם את השיח על אודותיה ולחקור את תכניה ואת מהותה", אמר האמן גבי קלזמר, דיקן המדרשה לאמנות בית ברל, בפתיחת תערוכת הבוגרים של המדרשה, בסוף השבוע. ברוחו של הסופר רולאן בארת מוסיף קלזמר: "לא היחיד הוא היוצר דימויים כי אם בנק הדימויים האדיר של תרבות העולם הוא המבקיע דימויים מתוך היחיד".
בתערוכה, שאצרו רותי הלביץ-כהן וברק רביץ, מציגים כ-40 בוגרים את נקודות ראותם ומחשבתם, במגוון כלים. השנה בלטו בבתי הספר לאמנות המיצבים המשחקים בחלל ומשתמשים בו כמכלול. לצד אלה בולטת החזרה לציור, ולציור משובח. במדרשה בלטה במיוחד ליה נברו, שציוריה מציגים בעלי חיים באופן מפתיע ומעורר בלבול, התופס את המתבונן בלתי מוכן, ודורש מבט נוסף ועוד אחד, כדי לפענח את הסיפור הסוריאליסטי-מקברי שהיא רוקחת.
מאי דעאס משלבת ציור וצילום בתלייה נון-שלנטית, בשחור לבן. בצילומים היא מכניסה אי שקט כשהיא מפירה את איזון הגוף, ברישומים היא נראית נינוחה יותר, ומכבירה פרטים שנראים כמו רמזים ביוגרפיים: סכין גילוח, תמונת אישה, מבחנות מעבדה.
עבודתה של לארה גבריאלי מרשימה בטכניקה מהוקצעת: היא מציבה אגן מים על כן מוגבה ומקרינה דרכו אור בצבעים משתנים, המטילים אדווה על מסך המונח לרגליו ועל הקיר ממול. במים שוחים כמה דגיגים המחוללים תנועה כמעט בלתי מורגשת. בחדר הסמוך היא טווה מבוך של חוטים זרחניים, כמו רישום פתייני בחלל החשוך.
מגלי וולמן משתמשת בחומרים וחפצים שמצאה להרכבת חלל סוריאליסטי.שבר קנקן הפוך נראה כפסלון פיל, קורות עץ גסות שמצאה מנוסרות היא מציבה כשורת בתים רומנטית, טפט פרחוני מתקלף וצבע נוזל הופכים את הסצנה הכמעט-סלונית למקום התרחשות מוזר ומעורר דאגה.
לירון חוגג בנתה חממה פעילה על כר הדשא, ובה היא מגדלת צמחים מהם היא מפיקה פיגמנטים במעבדה שמשחזרת את אופן ייצור הצבעים בתקופת הרנסנס.
צליל קולטון שורפת רהיטים ביתיים והופכת את האפר ליציקת מזכרת. נועה פרידלנד מציבה שורת דלתות צבעוניות שספגו התעללות, אותן אספה ממחסן בפנימייה שבה היא מלמדת. לצידן היא מציבה שורת דיוקנאות של תלמידיה, שציירה בסגנון נאיבי-ראליסטי על לוחות דיקט. כך היא מעבירה רגש של קרבה ואכפתיות, שמערכת החינוך יכולה רק לקוות לעוד ממנו.
קמפוס המדרשה לאמנות, המכללה האקדמית בית ברל, עד 5.8.15. א'-ה' 12:00-20:00, יום ו' 10:00-14:00. ללא תשלום.