איי סיישל / צילום: נדב צופי
הדבר הראשון שלופת אותך כשאתה יורד מהמטוס זו הלחות הגבוהה בשילוב עומס חום שמתיישב עליך. אבל אז אתה רואה את החוף, את רצועת הטורקיז הבוהקת, ומבין הכול. אתה מבין למה, נניח, בחרה קייט מידלטון לחגוג את ירח הדבש שלה עם הנסיך וויליאם דווקא פה. על החוף כל העת גורפות מנקות את העלים הנושרים והאצות הנפלטות אל החול. החול הלבן חייב להיות נקי. הבתוליות הזכה, שמזוהה עם סיישל, היא גם פרי עבודה מאומצת. ויצא שזו העבודה שלי לנפוש שם.
רצועת הטורקיז משנה את צבעה בכל כמה שניות. מכחול בלומרין עז דרך כחלחל ירקרק ועד לשקוף תכול. קשה להתיק את המבט שננעץ בדרמה המימית הזו, מה שגורם להתמסר לנעיצת עיניים במשך שעות ארוכות, להתמגנט בסוג של מדיטציה מהפנטת. עד שנופל על הראש בחבטה בלוט שמנמן מהעץ שמעל, ומתאפסים. אין שמשיות על החוף, עלוות הצמחייה העבותה היא זו שמספקת הצללה טבעית.
עצי קינמון, מנגרוב, קזוארינה, מהגוני, דקלים. על החוף כמעט ולא מורגש החום, הבריזה רכה וממזגת ביעילות. סלעי בזלת ענקיים נטועים בחופים הלבנבנים ומעצימים את האימפקט הדרמטי. שוניות האלמוגים מזמינות לצלילות שנורקלינג קלילות, אך גם לצלילות מושקעות, שיפגישו אתכם בשוניות עם דגים ססגוניים, בהם גם דולפינים.
סיישל ממוקמת במערב האוקיאנוס ההודי, ומתגוררים בה כ-90 אלף תושבים על שטח של 455 קמ"ר. היא מונה כ-115 איים, שהמרכזיים בהם הם: מאהה, פרלין ולה דיג. עיר הבירה ויקטוריה נמצאת על האי מאהה.
זוהי מדינה צעירה יחסית. הראשונים שהתיישבו בה בסוף המאה ה-18 היו הצרפתים, שהביאו איתם במשלחת גם עבדים הודים ואפריקנים. הם גידלו תבלינים, סוכר, קפה ותירס. בתחילת המאה ה-19 השתלטו על סיישל הבריטים, ויחד איתם גדלה באי אוכלוסיית העבדים האפריקנים.