השופט מנחם קליין / צילום: איל יצהר
שופט בית משפט השלום בתל-אביב, ראש לשכת עורכי הדין וסוכן ביטוח נפגשים במערת נטיפים בסלובניה. ובכן, זאת לא התחלה של עוד בדיחה מצחיקה, אלא אירוע אמיתי שהתרחש לאחרונה בעקבות תביעת נזיקין שבה דן שופט השלום מנחם (מריו) קליין.
תחילת הפרשה לפני כ-5 שנים, ביוני 2010, אז נסעה שלומית אמסלם בת ה-61 לטיול מאורגן בסלובניה שארגנה חברת השטיח המעופף בהדרכת מדריך של החברה. במהלך הטיול ביקרה אמסלם במערת הנטיפים "פוסטוניה", אחד מאתרי התיירות הפופולריים ביותר בסלובניה. לרוע מזלה, בעת הביקור במערה היא נחבלה בעינה השמאלית מפגיעת נטיף.
כשחזרה לארץ הגישה אמסלם תביעת נזיקין לבית משפט השלום בתל-אביב נגד חברת השטיח המעופף ונגד חברת כלל ביטוח שביטחה את חברת הנסיעות.
אמסלם טענה כי התאונה התרחשה כתוצאה ממחדלי השטיח המעופף, וכי היא נותרה בעטיים עם נכות קשה, הן פיזית בעיניים והן מבחינה פסיכיאטרית.
בין היתר טענה אמסלם כי נזקיה נבעו מהיעדר התייחסות ראויה ונכונה של השטיח המעופף למטיילים מבוגרים, שמתקשים לעתים במסלולים שהם קלים יותר לצעירים, דוגמת המסלול במערת הנטיפים שבו נפגעה.
הנתבעת, חברת השטיח המעופף, שללה את טענות המטיילת וכפרה באחריותה לאירוע וגם לנזק שנגרם לה. חברת הנסיעות טענה, באמצעות עו"ד אפי נוה, יו"ר לשכת עורכי הדין שמשמש גם כעורך דין פרטי המתמחה בדיני נזיקין וביטוח, כי היא נהגה באופן ראוי ונכון כלפי המטיילים המבוגרים, ולא התרשלה בפעולותיה.
לאחר שהגיעה התביעה לשולחנו של השופט קליין, הציגו הצדדים לבית המשפט תמונות ממקום התרחשות האירוע, כל צד מהזווית שתמכה בגרסתו. השופט עיין בתמונות ומצא כי ישנם פערים משמעותיים בין התמונות שהוצגו על-ידי אמסלם לבין אלה שהציגו השטיח המעופף וחברת הביטוח.
השופט ציין כי "מתמונותיה של התובעת עולה כי המעבר המיועד למטיילים במערה הינו צר מאוד, ועל פניו נראה מסוכן למטיילים רבים לשהות בו. מאידך, תמונותיה של הנתבעת מראת מצב עובדתי שונה לגמרי. בתמונות אלה נראה המעבר רחב-ידיים ובטוח לשימוש גם לקבוצות גדולות של מטיילים, ועל פניו לא נראה כי מדובר במעבר העלול להוות סכנה".
לאור הדברים הסותרים הללו, וכדי להוכיח את אמינות גרסתה באשר לממצאים הפיזיים במערת הנטיפים הסלובנית, הציעה חברת הביטוח לשופט לערוך ביקור במערה הסלובנית ולממן את ההוצאות הכרוכות בכך.
השופט קליין לא מיהר לקפוץ על המציאה ולסדר לעצמו טיול בסלובניה. טרם שנענה להצעה הוא פנה אל מנהל בתי המשפט, השופט מיכאל שפיצר; אל נשיא השלום בתל-אביב, אביחי דורון; ואל ועדת האתיקה של השופטים; וקיבל מהם חוות-דעת בעניין.
לבסוף החליט השופט כי אין מניעה לקיים את הביקור במערה כדי לנסות ולהתחקות אחר האירועים והעובדות הנטענות בתיק שבפניו. בהחלטתו הזכיר קליין את דברי נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, שכתב בספרו "על שיפוט, משפט ואמת" כי "שעתו היפה של השיפוט הינה כאשר 'האמת המשפטית', זו האמת שבית המשפט קובע אותה כקיימת - מתקרבת במלוא האפשר אל 'האמת העובדתית' - זו האמת אשר קיימת במציאות כמות שהיא".
עוד כתב השופט כי לא פעם הוא מצא עצמו יוצא מאולם הדיונים ומבקר "בשטח", וכי אין הבדל מהותי בין ביקור במקום בישראל לבין ביקור בחו"ל. קליין ציין כי המימון של הוצאות הביקור בחו"ל יתחלק שווה בשווה בין הצדדים, וכי הנסיעה תהיה קצרה ותתמקד בצורך השיפוטי - "הטיסה והאירוח יהיו אף הם צנועים ככל האפשר".
וכך, בחודש שעבר, ב-15 ביולי, ארז השופט מזוודה וטס לביקור בן יום במערת הנטיפים בסלובניה. לביקור במערה התלוו המתמחה של השופט, דוד סמואל, שרשם את פרוטוקול הביקור; התובעת, שלומית אמסלם, ופרקליטה, עו"ד ישראל אסל; פרקליט הנתבעות, עו"ד אפי נוה; סוכן הביטוח רפי ברזילי, ראש מדור חבויות בחברת הביטוח; וכן סוכן מקומי.
לאחר התרשמותו מהביקור במקום ומהצגת האירוע בפניו הגיע השופט קליין להחלטה, אך בטרם חריצת הדין שיתף את הצדדים בהרגשותיו, "על-מנת שיוכלו לכלכל את צעדיהם".
קליין כתב כי "בנסיבות העניין נראה כי סיכויי התובעת להוכיח את גרסתה ולשכנע את בית המשפט שנזקיה הם באחריות הנתבעת במעשיה או במחדליה הרשלניים, הוא סיכוי של פחות מ-20%".
לדברי השופט, לאחר שהתרשם מהביקור במקום, הנזק שנגרם לתובעת יכול שייגרם מסיבה כלשהי, ולעתים לא ניתן להצביע על סיבה זו. "ייתכן שמדובר בהיסח-דעת רגעי בגלל המערה היפה שבה נערך הסיור. עם זאת, לא בכל מקרה ניתן להטיל אחריות נזיקית", פסק.
לאור האמור, השופט הציע לצדדים להגיע להסדר לדחיית התביעה ללא צו להוצאות. הצדדים יודיעו את עמדתם להצעת בית המשפט עד 1 בספטמבר.