צ'לסי מול ארסנל במגן הצדקה 2015 / צלם: רויטרס
זה לא שהיינו זקוקים לראיות חדשות לכך שהפרמיירליג, שגירסת 2015/16 שלה תצא בשבת הקרובה לדרך - נמצאת בספירות פיננסיות משל עצמה. הסיפור הזה הרי התחיל כבר ב-1992, כשרופרט מרדוק החליט לראשונה לשפוך סכומים גרנדיוזיים על זכויות השידור של הכדורגל האנגלי ולטלטל לנצח את כלכלת הענף. אבל יש מספרים טריים שממשיכים לזרום ומעלים תובנה אחת ברורה שחייבת להיות מודגשת: הטירוף לא עצר מעולם, לא נבלם גם בקיץ הנוכחי - ולא יפסיק גם בעתיד הנראה לעין.
***
בכתבה שפורסמה השבוע ב-BBC, בסיועם של המרצה לכלכלת ספורט באוניברסיטת שפילד רוב ווילסון וחברת דלויט - התבשרנו כי 20 קבוצות הפרמיירליג הוציאו בשני חלונות ההעברות של 2015 סך של 835 מיליון ליש"ט על רכש "ברוטו" (ללא קיזוז כסף שנכנס ממכירת שחקנים), שיא כל הזמנים המהווה זינוק בשיעור של כ-10% לעומת 2014, ושל כ-40% בתוך חמש שנים. אנד קאונטינג: יש לזכור כי נתוני 2015 אינם סופיים והם נכונים ליום שישי האחרון, ה-31 ביולי. חלון ההעברות ייסגר רק בתחילת ספטמבר, וניסיון העבר מלמד שדווקא לקראת הגונג האחרון שלו מתרחש ההיקף המאסיבי ביותר של העסקאות.
קל כמובן להסתכל על מעצמת הנפט של מנצ'סטר סיטי ששפכה סכום התחלתי של 44 מיליון ליש"ט על ראחים סטרלינג של ליברפול, במה שהוביל את האחרונה להשקיע למעלה מ-60 מיליון ליש"ט בשני שחקני ההתקפה כריסטיאן בנטקה (אסטון וילה) ורוברטו פירמינו (הופנהיים), או על מנצ'סטר יונייטד, הקבוצה עם ההכנסות הטבעיות הגדולות ביותר בכדורגל האנגלי (433.2 מיליון ליש"ט בעונת 2013/14, על-פי הדיווח שלה לבורסה) שמחזיקה בכוח קנייה המאפשר לה להשתולל מדי קיץ (בינתיים רכשה בכסף ארבעה שחקנים בסך של 83 מיליון ליש"ט, הנוצץ והמוכר ביניהם הוא בסטיאן שוויינשטייגר מבאיירן מינכן - וזה עוד לפני נחיתתו הצפויה של פדרו מברצלונה תמורת יותר מ-20 מיליון ליש"ט). אבל כדי להבין לעומק את הפסיכוזה של השוק האנגלי - מוטב להביט דווקא על ניוקאסל, קבוצה בסדר גודל בינוני שסיימה אשתקד במקום ה-15 בטבלה - והוציאה הקיץ יותר מ-50 מיליון ליש"ט על שחקנים חדשים (כאשר מנגד מכרה שחקנים קיימים בפחות מ-4 מיליון). הרכישה המעניינת מכולן: אלכסנדר מיטרוביץ', חלוץ סרבי בן 20 בגובה של 1.90 מ' ששיחק אשתקד באנדרלכט הבלגית וכבש במדיה 27 שערים ב-50 הופעות.
אפשר להוסיף גם את טוטנהאם, סאות'המפטון, ווסטהאם, אסטון וילה, קריסטל פאלאס, סנדרלנד, ווסט ברומיץ', לסטר סיטי ואפילו העולה החדשה הקיקיונית בורנמות', שתשחק העונה באצטדיונה הקטנטן (פחות מ-12 אלף מושבים) ותופיע לראשונה בתולדותיה בליגה העליונה: כולן רכשו לפחות שחקן אחד הקיץ שעלותו עמדה על 10 מיליון ליש"ט או צפונה מכך, על-פי אתר transfermarkt.
בנקודה הזאת, שווה להתעכב על ההשלכות המקצועיות של הכסף הגדול על איכותה של הליגה. רוב כוכבי המשחק הבכירים ביותר, כפי שלמדנו בשנים האחרונות בעקבות הפרידה של הפרמיירליג משמות כמו כריסטיאנו רונאלדו, לואיס סוארז וגארת בייל - יעדיפו אמנם למצות את האפשרויות שלהם לשחק בשתי מעצמות העל הספרדיות, ברצלונה וריאל מדריד. אלו שני המועדונים היחידים בכדורגל העולמי שגם לקבוצות העשירות ביותר באנגליה קשה להתחרות איתן, ולא רק בגלל הפן הכלכלי אלא גם הפרסטיז' שמדבר חזק. יחד עם זאת - איכותה המקצועית של הפרמיירליג נמדדת בעומק שלה ובמעגליה הרחבים יותר, בעובדה שבמשחק בין סוונזי לאברטון, לדוגמה, מתרוצצים על המגרש מיטב מהשחקנים הזרים שיש לשוק האירופי והעולמי להציע, ושהוא כמעט תמיד יהיה אירוע כדורגל קצבי ומהנה לצפייה. וכנראה שזה מה שהופך את הפרמיירליג להצגת הכדורגל הכי טובה על-פני כדור הארץ.
רבות מדובר על כך שעבור ההצגה הזאת, ישלמו זכייני השידורים באנגליה ובחו"ל קרוב ל-8.5 מיליארד ליש"ט החל מהעונה הבאה (2016/17) למשך שלוש שנים - לעומת כ-5.5 מיליארד תחת ההסכמים הנוכחיים. זהו, כמובן, מקור הכסף הגדול: הקבוצות פותחות את הארנקים כי הן כבר רואות באופק תמלוגי טלוויזיה מינימליים של 100 מיליון ליש"ט ב-2016/17, שיוכלו לצמוח עד ל-150 מיליון ליש"ט במקרים של הקבוצות הגדולות. במילים אחרות - גם הקבוצות הכי קטנות באנגליה יכניסו מטלוויזיה בלבד סכום שנמצא בסביבה התקציבית השנתית של אתלטיקו מדריד, דורטמונד ונאפולי.
אך מבחינת האנגליות, אלו לא רק תמלוגי הטלוויזיה של הליגה המקומית שהופכים אותן לארגונים כל כך מבוססים: החל מהעונה הנוכחית ייכנסו לתוקף הסכמי השידורים החדשים של ליגת האלופות והליגה האירופית עם BT (בריטיש טלקום), שצפויים להכניס לאופ"א 897 מיליון ליש"ט בשלוש השנים הקרובות - יותר מכפול ביחס לחוזים הקודמים. שיטת חלוקת כספי הטלוויזיה של הארגון האירופי לקבוצות המשתתפות במפעליו נשענת על היקף התשלומים שהוא מקבל מהזכיינים של כל מדינה (Market Pool), סעיף שהיה שווה לארבע האנגליות בצ'מפיונס ליג בעונת 2013/14 סך של 71.7 מיליון אירו, סכום דומה בעונה החולפת, והחל מהעונה הקרובה, כאמור - יותר מפי שניים מכך.
***
אך אבוי: למרות כל ההכנסות שמובטחות לבעלי הבית של המועדונים עוד לפני שהם זקוקים להוציא לירה אחת מהכיס, והעתיד שנראה כל כך ורוד - הפרמיירליג אולי "איבדה קצת מהזוהר שלה", לפי כתבה שפורסמה השבוע ב"פייננשל טיימס" - כיוון ש"חמש מקבוצותיה ניהלו הקיץ מגעים למכירתן - אך ללא הצלחה". מדובר על אסטון וילה, ווסט ברומיץ', קריסטל פאלאס, האל סיטי וסאות'המפטון. גם העובדה שהפרמיירליג הפכה לביזנס שאפשר לגזור ממנו קופון - 16 מתוך 20 המועדונים סיימו את עונת 2013/14 עם רווח לפני מס, כאשר השורה התחתונה של הליגה כולה עמדה על 190 מיליון ליש"ט (הנתון הטוב ביותר בכל הזמנים) - לא הצליחה לשכנע את הקונים הפוטנציאליים.
אצל אחת הקבוצות, מספרת הכתבה - הייתה זאת ההתרסקות שחווה לאחרונה הבורסה הסינית שגרמה לאובדן כוחו של המשקיע הפוטנציאלי. במקרה אחר - אלו היו הסנקציות שהוטלו על רוסיה שמנעו עסקה ("בזמן שחברות רוסיות מנסות לגייס הון - אף אחד מהאוליגרכים מקורבי הממשל לא רוצה לבוא אל פוטין ולהגיד לו שהוא הולך לבזבז מאות מיליונים בחו"ל על קבוצת כדורגל", מצוטט גורם המעורה בפרטי העסקה האבודה).
ועדיין, כיוון שמדובר על ליגת הספורט השנייה בעושרה בספורט העולמי אחרי ה-NFL, ושכמו ליגת הפוטבול האמריקאית בה הרווחיות היא קודש (31 מתוך 32 קבוצות בשנה האחרונה הרוויחו כסף, לפי "פורבס") גם בפרמיירליג מצאו לאחרונה את הנוסחה שמביאה ליצירת עודפים - סביר להניח שהקיפאון הזה הוא יותר עניין נקודתי, זמני, ולא מצביע על מגמה כלשהי. השוק בקרוב יתחמם מחדש. אנחנו עדיין מדברים על ליגה בה ניתן לספור על כף יד אחת את הקבוצות שמחזיקים בהן אנשי עסקים מקומיים. מגרש המשחקים הגלובלי של עשירי הפלנטה כאן כדי להישאר.