המעבר המפתיע של נדב פרסמן, סמנכ"ל הקריאייטיב של משרד הפרסום באומן-בר-ריבנאי, למשרד הפרסום מקאן תל-אביב, הופך לקרב משפטי עיקש בין שני משרדי הפרסום.
ל"גלובס" נודע כי בימים האחרונים, ובעקבות חציית הקווים של פרסמן, פנו עורכי הדין של באומן למקאן במכתב התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים נגדם.
באמצעות עו"ד איל רוזובסקי טוענם בבאומן כי המעבר של פרסמן למתחרה מהווה הפרה יסודית של הסכם העבודה, שלפיו פרסמן מחויב בתקופת צינון של שנה ובנוסף ב-3 חודשי הודעה מוקדמת לפני שיוכל להתחיל לעבוד במקאן.
לטענת באומן, לאור ההסכם שנערך עמו, פרסמן רשאי להתחיל לעבוד במקאן רק ב-4 בנובמבר 2016.
מקאן לא נשארו חייבים. באמצעות עורכי הדין ליאור שמעוני ואן נחום ממשרד דן להט שלחה החברה מכתב תשובה תקיף לבאומן, שבו היא טוענת כי הדרישה מפרסמן לתקופת צינון של שנה היא דרישה "דרקונית, מגוחכת, בלתי מוסרית, בלתי חוקית ובלתי חוקתית".
מקאן ממשילה בתשובתה את יחסה של באומן לפרסמן ליחס שהיה נהוג אל עבדים בשדות הכותנה של אמריקה עד אמצע המאה ה-19. "ימי העבדות פסו מן העולם. הנכם מבקשים לגזור על עובד ששירת אתכם נאמנה משך שנים ארוכות - כליה מקצועית, משל היה עבדכם הנרצע, ומשל בהעסקתכם אותו רכשתם את גופו ומרצו", כתבו עורכי הדין של מקאן לבאומן.
מאנשי הקריאייטיב הבולטים בענף
פרסמן נחשב לאחד מאנשי הקריאייטיב הבולטים בענף הפרסום בשנים האחרונות. ב-2013 קיבל פרסמן את ניהול הקריאייטיב בבאומן, והוא החזיק בתפקיד מאז.
ההצטרפות של פרסמן למקאן מאותתת על הכוונות של יו"ר הקבוצה, אילן שילוח, לנסות ולהביא את המשרד שוב למקום של הובלה גם בפרסום המסורתי - זאת לאחר שמעמדו המקצועי של המשרד נשחק בשנים האחרונות.
ואולם, כאמור, בבאומן לא מתכוונים לתת למהלך לעבור בשקט. לטענת המשרד, במעבר למקאן מפר פרסמן את הסכם ההעסקה שלו, שבו התחייב לשמירת סודיות ואי-תחרות למשך 12 חודשים.
"תקופת הצינון שלה הסכמת נובעת מבכירותך, מתפקידך ומחשיפתך לסודות הארגון וסודות לקוחותיו", הוסיפה וכתבו עורכי הדין של באומן.
לדבריהם, "במהלך תקופת העסקתך נחשפת למידע הרגיש והסודי ביותר של באומן ושימשת כאיש סודם ואמונם של מובילי החברות הגדולות במשק, שבטחו בך וחשפו בפניך את המידע הסודי ביותר של התאגידים שלהם. מקאן תל-אביב, שבה הינך מתעתד לעבוד, הינה חברת פרסום מובילה במשק ומתחרה בעסקיה של באומן, ואף מייצגת לקוחות המתחרים בלקוחות של מרשתנו.
"בנסיבות אלה", נאמר במכתב ההתראה, "ככל שתחל לעבוד במקאן תל-אביב בטרם חלפה תקופת ההתחייבות לצינון, תפגע באינטרסים לגיטימיים ראויים להגנה של באומן ולקוחותיה, ותעמיד בסיכון רב מידע סודי ורגיש של לקוחות החברה", נאמר במכתב.
מנגד, במקאן אומרים כי "הסכם ההעסקה של פרסמן הוא ישן ובלתי רלוונטי ונכרת בימים שפרסמן היה עובד זוטר בבאומן. מדובר בהסכם מרע בהתייחס לחוקי המגן הקוגנטיים (של חוקת העבודה. ח"מ), ומשכך, גם לו היה אקטואלי ורלוונטי ליחסים שבין הצדדים - לא היה בו כדי להרע את מצבו של פרסמן לעומת הוראות חוקי המגן. משך תקופת אי-התחרות אינו סביר בתעשייה הרלוונטית".
לדברי מקאן, על פרסמן לא חלה כל מגבלת עיסוק בחברה. ועם זאת, "כחובה אתית בלבד", מציינת מקאן, החברה תימנע משיתופו של פרסמן באסטרטגיית הפרסום בנוגע למתחרות של באומן למשך תקופה של מספר חודשים.
לאור חילופי הדברים הקשים בין הצדדים, נראה כי הסיבוב הבא בקרב על שירותיו של פרסמן עלול להיות בבית הדין לעבודה.
פרשנות: תחרות ראש בראש / ענת ביין-לובוביץ'
נדב פרסמן הוא אחד מאנשי הקריאייטיב המוכשרים בענף - בוודאי אחד הממותגים בהם. מגיע לו לקטוף את פירות כשרונו, חריצותו ונחיצותו. בהנחה שהוא רוצה להישאר איש קריאייטיב ולא לעבור לצד של הלקוח מתווה ההתפתחות שלו ברור - הוא חייב להישאר בצמרת הניהולית של משרד פרסום גדול או להפוך לשותף במשרד כלשהו.
בענף הפרסום היו מקרים מעטים בלבד שאיש כה בכיר חצה את הקווים. בין הדוגמאות הבודדות לכך נמנה אבי זיתן, שהיה סמנכ"ל לקוחות בטמיר-כהן וטיפל בפלאפון, ועבר לתפקיד מנהל תקשורת שיווקית בסלקום. בהסכם פשרה הוחלט כי זיתן יקיים 3 חודשי צינון.
דוגמה נוספת הייתה כאשר מקאן המירו את תקציב פלאפון בתקציב סלקום, ואז הושת על המשרד כולו צינון של 3 חודשים, ועל אנשי הצוות שטיפלו בפלאפון הוטל צינון של שנה.
אם הדברים אכן יגיעו לבית הדין, ואם באומן יעמדו בדרישתם לצינון של שנה - לא סביר שבמקאן יחכו לפרסמן זמן כה ארוך.
פרסמן צפוי לטעון לחופש העיסוק, אבל הגדרת חופש העיסוק במקרה הזה קצת מעורפלת, שכן גם אם מחר הוא היה בוחר לצאת לשוק בלי לסגור חוזה עם מקאן, היו עליו הרבה קופצים, ומציאת עיסוק הייתה הבעיה האחרונה שלו. אולי זה לא היה בתנאים שמקאן מציעה, אבל כנראה גם לא בתנאי דחק.
פרסמן לא רוצה חופש עיסוק. הוא רוצה למקסם את חופש העיסוק ולקבל על הניסיון שלו את התנאים הטובים ביותר שאפשר, גם מבחינת תשלום וגם מבחינה מקצועית.
בבאומן מצרים על לכתו של פרסמן, ואין ספק שבדרישה להשית עליו את מלוא הסכם הצינון יש גם מרכיב אמוציונלי הנובע מתחושה מוצדקת או לא של בגידה. אבל זה לא העניין היחיד.
אם פרסמן היה בוחר לעבור למשרד אחר - נגיד לגליקמן-שמיר-סמסונוב - עדיין היה מדובר בצפרדע קשה לבליעה, אבל המכה הייתה כואבת פחות. לא רק בגלל הפערים בין המשרדים, אלא גם ברמה הפרקטית: חלק ניכר מהלקוחות של שני המשרדים לא ממש מתחרים. אבל במקרה של מקאן, כמעט כל לקוח מתחרה ראש בראש עם לקוח כלשהו של באומן: ישראכרט מתחרה בלאומי, סופר-פארם בניו-פארם, דלק מוטורס בהונדה, תלמה בפיטנס, קרלסברג בגולדסטאר, פריגת בטמפו ועוד.
בגלל צבר הלקוחות המנוגדים, קשה יהיה להגיד שפרסמן לא יעבוד על החלק המנוגד לאורך זמן, כי המשמעות היא להשבית אותו כמעט לחלוטין מפעילות במשרד החדש, וזאת בזמן מהותי בו מתהווה החצר החדשה.
האם יימצא פתרון יצירתי? לשופט ולעורכי הדין הפתרונים.
