רוני דניאל / צילום: איל יצהר
"עד הרצח הבא", יום ג' 21:00, ערוץ 2 קשת
אני מודה שלא הבנתי על מה ולמה שודר אמש המשדר המיוחד "עד הרצח הבא" בערוץ 2 (קשת). גם רוני דניאל וגם יואב לימור הם כתבים צבאיים ותיקים ומוערכים, אבל אפילו לפי סרטם שלהם עצמם, בעיית הטרור היהודי אינה בעיה צבאית אלא מדינית (התמיכה - באופן מפורש וגלוי או בהעלמת עין - שמקבלים גורמים קיצוניים מגורמים פוליטיים).
קשה לי להתווכח עם התמה של התוכנית: הססנותו של ראש הממשלה משרה אווירה של חוסר תכליתיות על השב"כ, ההסתה נגד נשיא המדינה עלולה להבשיל לרצח פוליטי נוסף, פיגוע טרור יהודי כמו בדומא הוא רק עניין של זמן ועוד.
מצד שני, הרצון שניכר ב"תקשורת" (בהכללה כמובן, אך עם מעט מאוד יוצאים מן הכלל) למתוח איזה ציר בין אידיאולוגיה, דת וטרור, הביאה את השניים לחפש את המטבע מתחת לפנס ההלכתי ולהפנות אצבע מאשימה כלפי רבנים קיצוניים, שעה שכל בכירי השב"כ תמימי-דעים שתאי הטרור נמצאים כבר מזמן מחוץ לשליטת הרבנים, אפילו הקיצוניים שבהם (ואם כבר, איפה הייתה האצבע המאשימה לפני כעשור, שעה שבאמת היה קשר בין רבנים למפגעים פוטנציאליים?).
זו הייתה דוגמה לתוכנית תעודה רעה - כזו שקודם כל יורה את החץ ואז מסמנת סביבו את המטרה, ובעיקר חסרה את התבלין שבל עדיו כל תיעוד יהיה תפל: סקרנות.
זו חוכמה קטנה מאוד לשבת מול אברי רן מ"גבעות עולם" ולנהל עמו דיאלוג שחציו כסת"ח (בבחינת הנה אנו משמיעים את גרסת הצד השני) וחציו הטחת האשמות שהוכנו מראש. מה כבר אפשר ללמוד מראיון שכזה? (למרות זאת, "ברח" שם רגע נדיר שבו מודה מי שנחשב ל"אבי נוער הגבעות" בכך שהוא מת על תל-אביב ובורח אליה בכל פעם שבא לו לשתות בירה בחברת אנשים נורמליים. משפט שרק בשבילו היה שווה להשתעמם במשך חצי שעה).
קשה לי הביקורת על דניאל ולימור, אני מחבב את שניהם וקרוב מאוד גם לתפיסת "הביטחוניסט הרציונלי" שהם מייצגים, כל אחד בסגנונו, אבל האמת חייבת להיאמר: מה שהיה יכול וצריך להיות כתבת יומן ב"אולפן שישי", תפח כאן למעין סרט תיעודי "מיוחד", עלה תאנה שבתוכו מקופלים כל המרכיבים הרגילים.
גם את מה שהצליח הסרט הזה לומר, ברגעים הטובים יותר שלו, נדמה שצריך היה לצרוח כבר לפני 10-20 שנה.
* ציון: 6