תרמת זרע. מה לגבי מזונות?
גבר בשנות ה-40 לחייו, גרוש ואב לילדים, ניהל קשר רומנטי קצר-מועד עם רווקה בשנות ה-30 לחייה. על אף סיומה של מערכת היחסים, הגבר נענה לבקשת האישה להביא עמה ילד לעולם באמצעות הפריה מזרעו, ולשניים אכן נולדו תאומות.
האב, חסר השכלה אקדמאית, עובד כמדריך נוער במשכורת חודשית של כ-7,000 שקל וממצה בכך את פוטנציאל ההכנסה שלו. מאחר שלאורך השנים הוא פרנס ממשכורת זו לא רק את עצמו אלא גם את שני ילדיו מנישואיו, הוא מעולם לא צבר רכוש על שמו ואף מצוי בחובות רבים.
האישה, לעומת זאת, היא אקדמאית, עובדת בתפקיד ניהולי, משתכרת מעל ל-8,000 שקל בחודש ובנוסף מקבלת רכב מעבודתה. לאור זאת הגבר האמין להבטחה שנתנה לו, כאשר שכנעה אותו לתרום לה את זרעו, שלא יהיו לה דרישות כלכליות ממנו לאחר שייוולד הילד.
כאמור, בסופו של יום לא נולד ילד אחד אלא תאומות, ולמרות הבטחותיה המוקדמות, האישה פנתה לגבר בבקשה לקבל תמיכה כלכלית. האב הסכים לסייע באמצעות תשלום חודשי מצומצם, ולכן ניתן לשער את תדהמתו כאשר למרות נכונותו הוא קיבל לידיו תביעת מזונות של מעל ל-14 אלף שקל לחודש - פי שניים ממשכורתו.
חשוב לדעת כי מבחינה משפטית אין משמעות להבטחות שנותנת האם לאב בדבר ויתור על המזונות טרם הולדת הילד. הזכות לקבל מזונות מהאב היא זכות של הילד ולא של האם, ולפיכך היא אינה רשאית לוותר על המזונות בשמו, ובכל מקרה, כל הסכם שנוגע למזונות ילדים חייב לקבל אישור של בית המשפט בכדי שיהיה תקף.
בנוסף לכך, כאשר מדובר באב אמיד מבחינה כלכלית, גם נסיבות הורתו והולדתו של הילד אינן רלוונטיות, שכן ההסתכלות היא על הילד ולא על ההורה. נסיבות אלה אינן בשליטתו של הילד, הוא אינו אחראי לגניבת זרע, לתרומת זרע או לכל דרך אחרת, ואינו צריך "לשאת" בתוצאות. לילד יש אותם צרכים כלכליים אם הוא נולד לזוג אוהב או לזוג שונא, ומבחינת החוק המיושן, מי שצריך לשלם עבור צרכים אלה הוא האב.
למרות דברים אלה, בשנים האחרונות המגמה בבתי המשפט לענייני משפחה היא למצוא דרכים לצמצם את חובות המזונות המוטלים על אבות כדוגמת אב זה, המשתכרים שכר נמוך, ולחתור לאיזון כלכלי סביר יותר בין האב לאם.
בפסק הדין שניתן השבוע בבית המשפט לענייני משפחה בקריית גת, הרחיבה השופטת על הצורך לקדם את עיקרון השיוויון בין הגבר לאישה בתחום המזונות, הן על-ידי הפחתת סכום המזונות, אפילו למטה מהסכום המינימלי הקבוע כיום בפסיקה, והן על-ידי חיובה של האישה בחלק גדול יותר ממחצית עבור הוצאות חריגות.
למרות שסכום המזונות הבסיסיים המינימלי עומד כיום על סך של 1,300-1,400 שקל לחודש, במקרה זה פסקה השופטת כי האב ישלם לידי האם סך של 2,500 שקל לחודש בלבד עבור שתי הבנות, ובאורח חריג סכום זה כבר כולל בתוכו גם הוצאות עבור מדור. לגבי תשלום עבור המעון בו שוהות הפעוטות, האב ישתתף רק ב-35% מעלות זאת, לעומת 50% כמקובל, ובעלות של קייטנות וחוגים ישתתף ב-25% בלבד.
אם יש מקום להעביר ביקורת כלשהיא על פסק דין זה, היא על העובדה שהאם לא חויבה בתשלום הוצאות משפט בגין התביעה חסרת תום-הלב. הגשת כתב תביעה שבו נטען כי יש לחייב אב שמרוויח 7,000 שקל בחודש בתשלום מזונות בגובה 14 אלף שקל, היא שימוש לא ראוי בהליך משפטי והטרדת מערכת המשפט לשווא.
לו היה ניתן פסק דין שמחייב את האב במזונות אלה, האם יש דרך מעשית לגבות סכום כזה מאדם שאין לו רכוש אלא רק חובות? הרי גם אם ישליכו אותו לכלא וינערו את כיסיו, לא יצליחו להוציא ממנו כספים שאינם מותירים לו אפילו מינימום למחייתו. מאידך, הוכח בעבר כי כאשר נפסק סכום מזונות שהאב רואה אותו כהוגן ובר-השגה, הסיכוי שיישא בתשלום המזונות מרצונו וללא מעורבות של רשויות הגבייה הוא גבוה הרבה יותר.
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il
