1. אין צורך להיבהל מפסטיבל ההפחדות שהחל אתמול (ה') בעקבות ההסכמות על מתווה הגז. ינסו לשטוף לכם את המוח ולומר שהדמוקרטיה הושחתה, שהדמוקרטיה התערערה, שמשקרים לכם, שהביטחון של ישראל בסכנה, שעתיד ילדינו בסכנה - פוליטיקאים, עיתונאים ועוד טרמפיסטים "חברתיים" (רק בתדמית, לא במעשה) ינסו לרכב על הגל הזה, אבל האמת הרבה יותר פשוטה. עמירם ברקת וסטלה קורין ליבר, פרשני "גלובס", ניתחו ושרטטו אותה לאורך החודשים האחרונים וגם כעת. בנסיבות שנוצרו (התחרות הדמיונית שלעולם לא תהיה, המונופול שנוצר במו ידי הממשלה, החוזים שנחתמו ואי אפשר לפתוח אותם וגרירת הרגליים בהחלטות שגרמה נזקים) זה מתווה סביר.
מעתה ואילך המתווה עובר למגרש הפוליטי. האם אריה דרעי יתרצה ויסכים לחתום על מסלול עוקף הממונה על הגבלים עסקיים בתמורה לריכוך מסקנות ששינסקי 2 בנוגע לכיל (וכך ייתר את הצורך באישור המתווה בכנסת)? ואם לא, האם המתווה יצליח לעבור בכנסת? מה יעשו אז חברי סיעתו של משה כחלון, של אביגדור ליברמן ויאיר לפיד? ויש אפשרות אחרת: הממשלה תחכה למחליף של פרופ' דיויד גילה כדי שהממונה החדש יואיל לחתום על המתווה וכך לא יצטרכו מסלולים עוקפים. גורמים במערכת הפוליטית טוענים שהמועמד המועדף על דרעי לתפקיד הממונה הוא ד"ר אסף אילת, הכלכלן הראשי של רשות ההגבלים, ומי שעל פי הערכות התנגד לעמדתו של גילה. נחכה ונראה.
כך או אחרת, הפסטיבל שניסתה אתמול לארגן יו"רית רשות החשמל פרקש-הכהן עם הדוח ה"גנוז" וה"מוסתר" שלה היה מביך וצריך להוביל להתפטרותה המיידית, אחרי הנזקים שגרמה. ראשית, הדוח לא גנוז ולא הוסתר, אלא עיקריו, בדרך פלא, מצאו את דרכם בשבועות האחרונים אל עיתונאים המקורבים לרשות החשמל.
שנית, המספר שכיכב בדוח, 7.3 מיליארד שקל נזק לצרכנים כתוצאה מהמתווה, הוא מספר שנשמע מפוצץ אבל את המספר הזה צריך לחלק על פני 15 השנים הבאות, כך שיוצא משהו בסביבות חצי מיליארד שקל בשנה והשפעתו על הצרכנים בסופו של דבר היא די שולית (זו ההוצאה על הגז, שמשפיעה בתורה - כרבע עד חמישית - על תעריף החשמל).
שלישית, הנזק הזה, אם יתקיים תחת ההנחות העתידיות של הרשות, רשום על שמה של... פרקש-הכהן. היא זו שאישרה את חוזה העוגן של חברת החשמל, על מחיריו ועל מנגנוני ההצמדה שלו, היא זו שמנסה לטשטש זאת והיא זו שחתומה על הנזק שייגרם לצרכנים, אם ייגרם. סיבה מספיק טובה לגרום לה להתפטר מיד.
2. יש עוד דברים חשובים בכלכלה הישראלית, אפילו יותר חשובים, למשל שוק הביטוחים והפנסיה. בדיוק לפני שנה סקרנו את השוק הזה בעקבות פרסום הדוח השנתי של אגף שוק ההון באוצר, ואנו שבים ועושים זאת בעקבות פרסום הדוח החדש לשנת 2014, משום שהשוק הזה משפיע עלינו באופן מגוון מאוד. הוא משפיע על שוקי ההון, הוא משפיע על הפנסיה שלנו והוא משפיע על ביטוחי הבריאות שלנו. זה שוק ענק, שעם השנים ייעשה עוד יותר ענק, שוק שעובר שינויים רגולטוריים והוא נשלט על ידי 3-4 חברות ביטוח, הרבה באדיבות ועדת בכר.
אז הנה מספרי הענק, נכון לסוף שנת 2014, והם המשיכו לגדול כמובן במהלך השנה הנוכחית.
1.26 טריליון שקל, זה הסכום שנמצא בתיק החיסכון הפנסיוני של הציבור. זה סכום עצום שרודף אחרי תשואה והשוק הישראלי כמובן קטן עליו. בקיצור ולעניין: המוסדיים מפוצצים בכסף וזו הסיבה שחלקו זורם לשווקים בחו"ל. הסכום הזה מחולק באופן הבא: כ-600 מיליארד שקל בקרנות פנסיה, מהם כ-191 מיליארד שקל בקרנות הפנסיה החדשות. כזכור, קרנות הפנסיה הוותיקות נסגרו להצטרפות עמיתים חדשים ב-1995, כך שאוכלוסיית העמיתים הפעילים בה הולכת ופוחתת עם השנים. כ-292 מיליארד שקל שוכבים בביטוחי חיים, ומתוכם כ-219 מיליארד שקל בפוליסות המשתתפות ברווחים. ויש גם כ-369 מיליארד שקל ששוכבים בקופות הגמל.
38 מיליארד שקל, זה הסכום נטו (הפקדות פחות משיכות) שזרם לאפיקי החיסכון הפנסיוני בשנת 2014 וזה שוב ממחיש את מה שנכתב בסעיף הראשון: המוסדיים מפוצצים בכסף ותחשבו מה יקרה בעוד עשור. כשכסף גדול רודף אחרי תשואה בסביבת ריבית נמוכה הוא מנפח את מחירי הנכסים, בין אם מניות ובין אם איגרות חוב. לאורך העשור האחרון, שימו לב, אפיקי החיסכון הפנסיוני הניבו תשואה פנטסטית של כ-7%-8% מדי שנה בממוצע (נומינילי וברוטו, לפני דמי ניהול). קשה לנו להניח שתשואה כזאת תחזור על עצמה בעשור הבא, במיוחד לאור העלאות הריבית המתוכננות בארה"ב.
21 מיליארד שקל, זה הסכום נטו שזרם לקרנות הפנסיה החדשות בלבד בשנת 2014 וזה ממחיש עד כמה הקרנות החדשות הם המנוע הצומח ביותר של שוק הפנסיה (כתוצאה מצו ההרחבה הפנסיוני במשק מתחילת 2008 המחייב הפרשות לפנסיה) והוא נשלט, כפי שאתם רואים בטבלה שצירפנו, על ידי 4 חברות ביטוח (מנורה, מגדל, כלל והראל). בקרנות הללו יש כ-4 מיליון מבוטחים, כמעט מחציתם לא פעילים. מספר המבוטחים הגבוה ביחס למספר המועסקים במשק הוא בגלל שעובדים מבוטחים ביותר מקרן אחת, בדרך כלל כתוצאה מההעסקה בכמה מקומות. זו צרה בפני עצמה, כי שבדרך כלל חשבונות לא פעילים הם אלו שמניבים את דמי הניהול המרביים לחברות הביטוח.
רוב המצטרפים החדשים, אגב, הם ברמות שכר של עד 6,000-8,000 שקל (ויש גם פחות מכך), מה שמעיד מצד אחד על רמת השכר ההתחלתית הדי עלובה במשק, ומצד אחר על התופעה הנלווית לכך. העובדים החלשים, אלו שמשתכרים שכר נמוך, הם בדרך כלל גם העובדים הלא מאוגדים, שאפשר לגבות מהם את דמי הניהול המקסימליים: 0.5% מהנכסים ו-6% מההפקדות. התאגידים הגדולים זוכים בממוצע להנחות גדולות בדמי הניהול: משהו כמו 0.2% מהנכסים ו-2% מההפקדות. מדובר בפערים לא מידתיים ובהנצחת מצב שבו החלשים מסבסדים את החזקים.
219 מיליארד שקל שוכבים במה שנקרא פוליסות משתתפות ברווחים. גם פה השליטה היא של בודדים: מגדל, כלל, הפניקס והראל קרוב ל-90%. הפוליסות הישנות הללו, "המשתתפות ברווחים", הן הבוננזה הכי גדולה של חברות הביטוח שבהן נגבים דמי ניהול במודל אחר - 0.6% מהצבירה ו-15% מהרווחים. עד השנה, אי אפשר היה להתנייד עם הפוליסות הללו ולנסות לשלם כמה שפחות. כל בעלי הפוליסות היו למעשה שבויים של חברות הביטוח. עם זאת, חשוב לזכור שלפוליסות הללו יש גם יתרון בולט בדמות מקדמי המרה נמוכים מאוד שמשפיעים לחיוב על הקצבה שמקבל הפנסיונר. בכל מקרה, השנה נפל דבר ודורית סלינגר, המפקחת על שוק ההון והביטוח, אפשרה ניודים של הפוליסות הללו. האם תתפתח תחרות אמיתית על השוק הזה? נחכה ונראה.
שוק ביטוחי הבריאות: בתחום הזה הרחבנו ארוכות בעבר, אבל הדוח שוב מדגיש את המבנה הקרטלי של הענף: הראל היא הדומיננטית ויחד איתה כלל, הפניקס ומגדל שולטות לחלוטין על השוק. ביטוחי בריאות מכסים מכלול של אירועי בריאות כמו ניתוחים, השתלות, תרופות, סיעוד, מחלות קשות ועוד. בישראל קיים מגוון שירותים וכיסויים בביטוחי בריאות המוצעים על ידי קופות החולים וחברות הביטוח. ביטוחי הבריאות קיימים בשלושה רבדים: הרובד הבסיסי - סל שירותים שזכאים לו כל תושבי ישראל, הניתן באמצעות קופות החולים וממומן מתקציב המדינה ומדמי ביטוח הבריאות שגובה המוסד לביטוח הלאומי משכירים ועצמאים; הרובד המשני - שירותי בריאות נוספים (שב"ן) שמציעות קופות החולים לציבור.
שירותים אלה אינם כלולים בסל הבסיסי וכל חבר קופה יכול לרכוש אותם על פי בחירתו (כ-73% מהחברים בקופות עושים זאת, 83% אצל היהודים ו-44% בלבד אצל הערבים); והרובד הנוסף - הרובד של ביטוח בריאות מסחרי - כיסויים לביטוח בריאות שמציעות חברות הביטוח. כיסויים אלה מהווים כאמור רובד תחליפי, משלים או מוסף לכיסויים הניתנים בסל הבסיסי ובתוכניות השב"ן (כ-40% מהציבור מחזיק בפוליסה פרטית ובמקביל גם במשלימים).
ביטוחי הבריאות הפרטיים נהנים מצמיחה מאוד-מאוד בריאה (ראו טבלה בתחתית הכתבה). ב-2014 הם הגיעו סך הכול לכ-8.2 מיליארד שקל (אלו דמי הביטוח, הפרמיות בעגה הביטוחית, או בפשטות: התשלומים שמעביר הציבור לחברות הביטוח). קפיצה מסחררת של כמעט פי 3 בתוך עשור.
תחום ההוצאות הרפואיות מתחלק לשניים: הביטוחים הקבוצתיים והביטוחים הפרטיים. הדומיננטיים ביותר הם הביטוחים הפרטיים שמחזיקים 65% מהשוק לעומת 35% לקבוצתיים. מה זה קבוצתי? זה ועדי עובדים או קבוצות עובדים בארגונים גדולים. חברות הביטוח באות (לפעמים באמצעות מתווכים) לאותם ארגונים ומציעות לעובדים ביטוחים במחירים מוזלים ובלי חיתום, כלומר, בלי צורך בהצהרות בריאות וכדומה. הביטוחים הללו מאוד זולים ואטרקטיביים ולמעשה הפרטיים מסבסדים אותם, כפי שנראה בהמשך.
השלטון הקרטלי מתבטא היטב ברווחיות של ביטוחי הבריאות הפרטיים. תזכורת: ה-loss ratio הוא מושג בענף הביטוח שפירושו שיעור הנזקים - היחס שבין תביעות ששולמו בפועל לבין דמי הביטוח ששולמו. זה היחס בין מה שאתם מצליחים להוציא מחברות הביטוח תמורת חוות הדעת ממומחים שאתם מקבלים, ניתוחים וכדומה לבין התשלומים שאתם מעבירים לחברות הביטוח. ככל שהיחס הזה גבוה יותר, ניצלתם יותר את הביטוח והשארתם בידי חברות הביטוח רווח נמוך יותר. ולהיפך: ככל שהיחס הזה נמוך יותר, לא ניצלתם מספיק את הביטוח והשארתם בידי חברות הביטוח רווח גבוה. האוצר מנסה לטעון שצריך לבחון את היחס הזה לאורך תקופה, והוא בדרך כלל עולה עם השנים. הנתונים מדברים בעד עצמם: בעוד שהשיעור הזה עומד על כ-40% בשנה האחרונה בביטוחים הפרטיים, בביטוחים הקבוצתיים הוא עומד על כ-98%, זה אומר שאתם מנצלים כמעט עד תום את הביטוחים של קופות החולים והקבוצתיים של חברות הביטוח. כלומר הביטוחים הקבוצתיים כלל לא רווחיים לחברות הביטוח ואילו הפרטיים, היקרים מאוד, הם הבוננזה: הם משאירים עודף של כמיליארד שקל מדי שנה (!).
מה שקורה בשוק ביטוחי הבריאות דומה מאוד למה שקורה בשוק הפנסיה: יש סבסוד צולב, הלקוחות הפרטיים מסבסדים את הלקוחות הגדולים, את הארגונים הגדולים. העובדים החלשים מסבסדים את העובדים החזקים. ביטוחי הבריאות הקבוצתיים, כמו הסדרי הפנסיה עם ארגונים גדולים, הם בעלי שולי רווח דקיקים ואף הפסדיים, אבל ההסדרים עם הפרטיים מפצים על זה בענק.
עכשיו באה סלינגר ובצעד די משמעותי בענף הביטוח החליטה השנה להנהיג פוליסות ניתוחים אחידות מ-1.1.2016. כלומר, לא יהיה הבדל בין פוליסה פרטית אחת לאחרת, ובוודאי שלא בין פרטית לקבוצתית. דמי הביטוחים יהיו אחידים לכל קבוצת גיל וייקבע תשלום של השתתפות עצמית בשיעורים שונים וחברות הביטוח יוכלו לעדכן מחירי הפרמיה כל שנתיים. המטרה של סלינגר חיובית: ללחוץ את מחירי הביטוחים הפרטיים למטה ולהפסיק למעשה את הגזל בביטוחים הפרטיים. על-פי הערכות, הפוליסה האחידה תרע את מצבם של ביטויי הקולקטיב, כיוון שהיא תכלול חריגים כמו השתלות, חריג מצב רפואי קודם (בהרבה מהביטוחים הקולקטיביים אין דרישה כזאת היום), תקופת אכשרה של 90 ימים (קיים כיום בפרטי ולא בקולקטיב) ותצמצם חלק מההגדרות הנוגעות לניתוחים.
מה יקרה מינואר 2016? סביר להניח שחברות הביטוח יוזילו את הפרמיות, והשאלה הגדולה היא בכמה. בכ-15%, ב-20% או יותר, או שימצאו כרגיל דרכים יצירתיות לפצות את עצמן על ההוזלה? בשביל זה סלינגר ואגף שוק ההון והביטוח באוצר צריכים לעמוד על המשמר: אין שום סיבה שחברות הביטוח ימשיכו את עושק ביטוחי הפרט. הם יקרים בצורה חריגה, והם מסבסדים את ביטוחי הקולקטיב המפנקים. הגיע הזמן לאיזון הרבה יותר טוב בין השניים.
