לכאורה, היה לג'סיקה לסין כל מה שעיתונאי יכול לשאוף אליו בימינו. מיליוני קוראים ב"וול סטריט ז'ורנל", רקורד עיתונאי עשיר וסטטוס של סופרסטאר בארגון שבו נחשבה לאוטוריטה הבלתי מעורערת בענייני טכנולוגיה.
אבל בסוף 2013 החליטה לסין לנטוש את משרתה הנחשקת כדי להקים אתר טכנולוגיה משלה בשם "The Information". לסין לא רק ויתרה על היציבות, השכר הנאה והחשיפה שסיפק לה ה"ז'ורנל", היא גם בחרה במודל כלכלי "תמוה", שזכה לספקנות בחוגי התקשורת המסורתיים: התוכן באתרה, מיומו הראשון וללא יוצא מהכלל, נגיש אך ורק למנויים. ושימו לב - מנוי עולה 40 דולר. לחודש.
מאיפה החוצפה לדרוש סכום כזה עבור מאמר או שניים ליום, בזמן שה"ניו-יורק טיימס" הגדול מתקשה לגבות פחות על עשרות כתבות, טורים ומדורים? איך דסק של פחות מ-5 כותבים ישרוד מול אחרים שבהם עובדים מאות? איך ישחה באוקיינוס של ענקים עם גישה למקורות רבים ומשאבים עצומים?
לסין לא חושפת יותר מדי, אבל סיפרה לאחרונה כי מספר המנויים שלה עומד על "אלפים מעטים". די שנכפיל 2,000 מנויים ב-40 דולר, הרי שלסין וצוותה הקטן לבדם מכניסים כ-80 אלף דולר בחודש.
נכון הדבר שלצד ההצלחה המסתמנת שלה יש עוד כמה כישלונות שהתפוגגו, ועל רובם איש לא כתב מעולם. אבל ללא קשר לביצועיו של המיזם הספציפי הזה, העקרונות שעליהם הוא נשען מסמנים את תחילת עלייתו של דור חדש של עיתונאים וזן חדש של עיתונות.
