רופאים / צלם: thinkstock
משקי-הבית ומוסדות ללא כוונות רווח בישראל מימנו בשנת 2014 באופן ישיר כ-38% מההוצאה לאומית לבריאות, ועוד 24% באמצעות תשלומי מס בריאות; חלקה של הממשלה בהוצאה לאומית לבריאות הייתה כ-37%, ועוד אחוז אחד ממומן ממקורות זרים - כך עולה מנתונים שפרסמה היום (ב') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. נתונים אלה דומים לפילוח ההוצאה הלאומית לבריאות מאז שנת 2000.
מימון מתקציב המדינה כולל העברות לקופות-החולים ולמוסדות אחרים ללא כוונת רווח, אספקת שירותי בריאות באמצעות מוסדות בריאות ממשלתיים, ומימון השקעות בבנייה ורכישת ציוד בבתי-חולים ממשלתיים. עוד עולה מפרסום הלשכה שההוצאה הלאומית לבריאות בישראל ממשיכה להיות נמוכה, בהשוואה לממוצע של מדינות ה-OECD, לאחר תקנון עבור כוח קנייה, ההוצאה לנפש בישראל לבריאות הגיעה בשנת 2013 ל-2,452 דולר, בדומה ליוון וקוריאה הדרומית, לעומת 3,527 דולר בממוצע של ה-OECD.
על-פי נתוני הלמ"ס, ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל הייתה בשנת 2014 7.6% מהתוצר, לעומת 7.5% בשנת 2013, ו-7.4% בשנת 2012. יש לציין כי מאז שנת 2000 הולך ונפתח פער בין ישראל למדינות ה-OECD במשקל ההוצאה הלאומית לבריאות בתוצר. בשנת 2000 משקל ההוצאה הלאומית לבריאות הגיע בישראל ל-7.2% בעוד שהחציון במדינת ה-OECD הגיע ל-8.1% מהתוצר. בשנת 2013 החציון במדינות ה-OECD היה 9.4% מהתוצר, לעומת 7.5% בישראל.
בשנת 2014 תשלומים ישירים של משקי-הבית לתרופות ולשירותים רפואיים (כגון, רופאים, מרפאות, ורופאי שיניים) מימנו 23% מההוצאה הלאומית לבריאות. 15% נוספים היו הוצאות על ביטוחים פרטיים של משקי-בית, הוצאות של מלכ"רים פרטיים, של בתי-חולים כלליים ששייכים להם ותרומות מגורמים פרטיים שונים. קופות-החולים סיפקו בשנת 2014 32% משירותי הבריאות, לעומת 33% בשנים 2013-2008.
בתי-חולים כלליים, רופאי שיניים ורופאים פרטיים אחרים, מרפאות פרטיות וכן יצרני תרופות ומכשירים רפואיים, סיפקו 57% מכלל ההוצאה הלאומית לבריאות בשנת 2014. החלק שסופק על-ידי הממשלה, הרשויות המקומיות, בתי-חולים לחולי נפש ולמחלות ממושכות, מרפאות ולשכות הבריאות, היה 6% מההוצאה הלאומית לבריאות, בדומה לשנים 2013-2005. חלקם של השירותים שסופקו על-ידי מוסדות בריאות אחרים ללא כוונת רווח, בעיקר מד"א, הגיע ל-5%, בדומה לשנים קודמות.
