סוף שבוע של פתיחת עונת הכדורגל בערוצי הספורט, יום שבת מ-16:00
תקופה היובש המכונה "עונת המלפפונים" תסתיים רשמית מחרתיים (שבת) ותיתן את האות לא רק לאוהדים עולצים (או מוחים דמעה) ביציעים, אלא גם לעונת שידורי ספורט חדשה - שכבר החלה ב"טפטופים", אבל תצא לדרך רשמית בשבת.
הקיץ, בשונה משנים קודמות, סיפקה לנו "עונת המלפפונים" דרמה ענקית גם בתחום זכויות השידור: אחרי שנים ארוכות (למעשה מאז איבדה את הזכות לשידורי הליגות הישראלית והאנגלית בכדורגל) טיפח ערוץ הספורט את שידורי הליגה הספרדית והעלה אותם למעמד של ספינת הדגל שלו: משחקי ליגת האלופות.
ליגת האלופות היא המוצר היוקרתי ביותר בתחום הכדורגל, אך היא גם מוצר בעייתי שכוחו יפה לחודשיים שבין סוף ספטמבר לסוף נובמבר, ומאוחר יותר, לשלושת החודשים שבין אמצע פברואר עד אמצע מאי.
הליגה הספרדית, לעומת זאת, מספקת כמעט בכל שבוע נתון, לאורך יותר מ-9 חודשים בשנה, משחקים שבהם מעורבות ריאל מדריד וברצלונה. אלא שבקיץ האחרון נפל דבר, וערוץ ONE המשתדרג חטף את הליגה הספרדית מערוץ הספורט.
ייאמר מיד: אילו היה צדק ספורטיבי בחיים עצמם, היה ערוץ הספורט זוכה לשדר את כל משדרי הספורט באשר הם. ההשקעה שלו בתוכניות אולפן הפכה אותו לבחירה הראשונה של המכורים לספורט.
הבעיה היא שגם מי שאוהבים בעיקר "לדבר על זה" זקוקים לעיתים לדבר האמיתי, ולו כדי שיהיה מה לדבר עליו (לא רק בספורט, כמובן), ובמובן הזה ערוץ הספורט הולך מדחי אל דחי. יש לו עוד סחורה על המדף: מכבי תל-אביב ביורוליג, תוכניות סיכומי המחזור, הליגה הלאומית בישראל, הליגה האיטלקית, הצרפתית, הסקוטית ועוד. אבל כל חובב כדורגל יודע שאם כבר הגענו לליגה הסקוטית, מוטב שנצא לשאוף אוויר צח בחוץ.
בצר לו, מתנפל הערוץ על מה שעלול להיות סוף השבוע האחרון בשארית חייו (לא חלילה שהערוץ נסגר, אבל הוא בהחלט יצטרך להתחיל "לחשב מסלול מחדש"), והוא ינסה לעשות זאת כשהנשק העיקרי שלו הוא תוכניות אולפן, משימה לא פשוט לז'אנר שנשמת אפו היא שידורים ישירים.
כבר ב-16:00 בשבת ייפתח האולפן החי המכונה "שבת במגרש". משם יעבור השידור למשחק מהליגה הלאומית (לשם השוואה: בינתיים בספורט 1 ו-2 יעברו מהפרימיירליג באנגליה לליגת העל בישראל); ב-18:25 יעברו שם למשחק ורונה-רומא מהליגה האיטלקית - לא הבחירה הראשונה, בלשון המעטה, של חובב הכדורגל הישראלי, ייצאו למשחק הכנה של נבחרת ישראל בכדורסל מול סרביה, ויחזרו לשתי תוכניות העוגן של מוצאי שבת: "שער השבת" (21:45) ו"שבת ביציע" (23:00).
לבי עם ערוץ הספורט, ששמורה לו פינה חמה בליבו של כל חובב ספורט בישראל. יחד עם זאת, ועם כל הכבוד להשקעה באולפן, יהיה קשה למשוך, לאורך זמן, את הפורשה הנוצצת הזאת עם מנוע של פיאט 500.
כמי שזוכר את הימים שבהם עוד "היה מנוע", לא נותר לי אלא לקוות שערוץ הספורט ישתקם גם מהמכה הקשה הזאת.
סרט קטן בערבה
"בית"ר פרובאנס", יום חמישי 22:00, ערוץ yes קולנוע ישראלי
בשבוע שעבר כתבתי כאן על ספיישל סרטי זאב רווח וקוננתי על כך שזכינו דווקא לקומדיות הזולות יותר ולא לסרטים המורכבים והמוערכים יותר של הקומיקאי המוכשר אך המוחמץ (בעיניי). הסרט "בית"ר פרובאנס" של אורי ענבר הוא בעיניי כל מה שהיה צריך זאב רווח להיות יותר.
זהו סרט קטן על מושב בדרום שקבוצת הכדורגל שלו מוגרלת, במסגרת משחקי גביע המדינה, לשחק מול מכבי תל-אביב. עבור הדמות של רווח זו הזדמנות לאחוז שוב, ולו לרגע קטן, בחלום חייו המוחמץ.
למרות שסלידה מ"סרטי בורקס" יצאה כבר מזמן מהאופנה בעידן שבו הרייטינג הוא המלך, אין לי אלא לקבוע בצער שיותר "בית"ר פרובאנס" ופחות "צ'רלי וחצי" היו עושים חסד גדול לא רק עם הצופים - אלא בעיקר עם מורשתו הקולנועית של רווח עצמו.
* ציון: 8
אמריקה, ורסאנו
"שנות ה-80", יום שישי 19:00, ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק
מוזר איך סקירה שטחית של אירועים יכולה לגרום למחשבות עמוקות כל-כך. שנות ה-80 נחשבות לעשור כמעט אבוד: במוזיקה, באופנה ועוד. אלה היו שנות השמרנים - רייגן ותאצ'ר, שבמבט לאחור ניתן לומר שהביאו את הטוב והרע שבקפיטליזם לשיאים חדשים.
אלא שבעוד אינטלקטואלים מערביים מכים על חטא, הרי שעבור המזרח היה זה העשור שבו ניגף הקומוניזם: העשור שהחל עם הפלישה הסובייטית לאפגניסטן ולהחרמה של אולימפיאדת מוסקבה, הסתיים כשארצות-הברית היא המעצמה היחידה בעולם, רגע לפני עליית הסינים, ניסיונות הקאמבק של פוטין ופלישת האסלאם הקיצוני.
לא צריך להיות רון דרמר כדי להביט אחורה בזעם ולראות כיצד התקפלה ארצות-הברית, צעד אחר צעד, מהימים שבהם ראתה את עצמה כשירה להנהיג את האנושות, ואין כמו מבט לאחור לעשור שבו הצליחה תרבות הפופ להרים את מסך הברזל, כדי לבחון בתסכול את מהלכי הממשל האמריקאי הנוכחי.
כשכל זה קורה לצלילי קליפים מזעזעים של מדונה, העניין הופך מטרגדיה לפארסה (אם לצטט דווקא את האויב הכי גדול של הקפיטליזם).
* ציון: 7