"נוסף לחיים האישיים שלי, אשתי תמי, הילדים והנכדים - שהם הדבר הכי חשוב בחיים שלי - יש שני נושאים מרכזיים בחיים שהם יותר חשובים מהמקצוע. הנושא הראשון הוא הביטחוני, והשני הוא ארגון וראייטי" - כך אומר בשיחה עם "גלובס" עו"ד אורי סלונים, שמקדיש את חייו לאיתור ושחרור של שבויים ונעדרים ולהצלת ילדים במסגרת ארגון וראייטי.
"גויסתי לנושא הביטחוני על-ידי מי שהיה נשיא המדינה חיים הרצוג, שהכרתי אותו במסגרת מקצוע עריכת הדין", הוא מספר. "הופעתי מולו, כילד-עורך דין, בבוררות. כולם אמרו לי: 'איך תופיע מול הרצוג', ואני עניתי: 'כמו שאני מופיע מול כל עורך דין אחר'. הופעתי מולו והצלחתי בבוררות. אז הרצוג אמר לי: 'בוא תצטרף לכת שלנו'. זה היה לאחר שעו"ד שמואל תמיר ועו"ד אריה מרינסקי, שעסקו בנושא של השבויים והחטופים, הלכו לעולמם.
"אמרו לי 'תבוא, זה לקדנציה קצרה', ונשארתי שם כל החיים. הייתי יועץ של 8 שרי ביטחון, אחד מהם פעמיים, יצחק רבין, ולראשי ממשלה. מוניתי לראשונה ב-1986 על-ידי שר הביטחון דאז יצחק רבין, לעסוק בנושא הזה; וב-1988 מינה אותי רבין ליועץ מיוחד לשר הביטחון, לנושא שבויי ונעדרי צה"ל (בשכר של שקל אחד לשנה). בתפקיד זה עסקתי בהתנדבות כל השנים, עם שרי הביטחון שהיו אחריו, ביניהם משה ארנס, אהוד ברק, שאול מופז, יצחק מרדכי ועוד".
לדברי עו"ד סלונים, "במסגרת תפקידי זה הייתי גם חבר בצוותי המשא-ומתן עם כל שעסקו בזה, לוברני, גינוסר, יעקב פרי ואחרים. עסקתי בכל מה שנתבקשתי על-ידם ועל-ידי מערכות הביטחון השונות. בין השאר במאות מפגשים עם ראשי מדינות, עם ראשי ארגוני ביטחון, אנשים פרטיים וגורמים שונים בעולם, הן רשמיים והן לא רשמיים (ללא פירוט מטבע הדברים), בניסיון להגיע לכל מי ומה שאפשר כדי לקבל מידע ודרך להשבת נעדרי ושבויי צה"ל, לישראל ולמשפחותיהם.
"במקביל - וזו הייתה משימה לא קלה ולא פשוטה - הייתי לאורך כל השנים בקשר עם משפחות השבויים והנעדרים, ועם חלקם עד עצם היום הזה (וגם כאן לא אפרט, כי זה אישי ורגיש)".
לדבריו, "בכל השבה או קבלת מידע, חיובי או חס וחלילה שאינו חיובי - חשתי, מצד אחד, גאווה ענקית על היותי ישראלי; וכמובן רגשות עזים ולעיתים סערת רגשות של הזדהות עם המשפחות שאני מלווה וכה אוהב. לעיתים הייתי אף משתאה על עוצמתן ויכולתן לעמוד לאורך שנים בתחושה כה קשה של אי-ודאות, שיש בה עינויי נפש בלתי נתפסים.
"גם בעניינו של גלעד שליט, כמו גם ברבים אחרים, הייתי מעורב מאוד, יחד עם אמו אביבה, אביו נועם וכל המשפחה, בתהליך הארוך מאד של השבתו".
- מה דעתך על מדיניות החזרת חטופים ושבויים ישראלים, ועל הכוונה שנשקלת לקבוע מדיניות של אי-ניהול משא-ומתן?
"איני משתתף בוויכוח הפומבי על הנושא הזה ועל הנושא בכלל, עקב קירבתי אליו ואל המעורבים בו. אומר רק זאת: למדינת ישראל החובה, בין שאר חובותיה, להגן על חיי אזרחיה ותושביה, ובמסגרת זו היא קבעה בין השאר כללי השתתפות בהגנה זו, הכוללים גיוס חובה לצה"ל ולזרועות הביטחון, שירות שיש בו שליחות עבור המדינה וכל אחד מחלקיה. במסגרת זו קיימת חובה מוסרית ומעשית עליונה על המדינה לעשות כל שניתן לשמור על חייהם ובריאותם של הנוטלים חלק בנטל הרב, ובכלל זה גם להשיבם מהשבי, אם קורה אירוע כזה.
"כיצד לעשות זאת - זו הדילמה העומדת על סדר היום כבר שנים רבות, אך לי, כמי שמרב חייו עוסק בנושא, יש אמת ערכית ומוסרית אחת בנושא - וזו החובה העליונה של מי ששלח - להשיב. לא אכנס בפומבי לשאלה כיצד ובאילו מחירים. זו דילמה שנכון לדון בה לגוף כל משא-ומתן, ובוודאי שלא בפומבי.
"הייתי נוסע הרבה לפגישות עם טרוריסטים, מנהיגים ואנשים שעזרו לנו להגיע לטרוריסטים. אחרי כל נסיעה כזאת הייתי פוגש את המשפחות שרצו לדעת מה היה שם, ולא תמיד אתה יכול או שזה מתאים לומר הכול. וזה קשה.
"לפני שהתחלתי לעסוק בזה חשבתי שהדבר הכי גרוע בעולם זה לאבד מישהו, שמישהו מת לך, וזה באמת הדבר הכי נורא. אבל אחר-כך למדתי שיש עוד דבר נורא, וזה אי-ודאות כשמישהו נעלם לך. אנחנו נהיים מטורפים אם הילד מאחר שעה לחזור הביתה, האימא נהרסת, אז מה קורה כשנעלם ילד להמון זמן, לשנים, לחודשים, והראש עובד, והדמיון עובד? אני הקדשתי את חיי לעסק הזה. הכול הוא כאין וכאפס לעומת הנושא הזה".
וראייטי ואני
"הדבר השני שמעסיק אותי וממלא את חיי זה ההתנדבות בארגון וראייטי", אומר עו"ד סלונים. "בזמן שהתעסקתי עם השבויים והנעדרים פנו אליי אותם אנשים, הרצוג, חיים טופול ואחרים, ואמרו לי: 'תשמע, יצא לך שם של אחד שמתנדב, אז בוא לשנה לוראייטי, תעזור לנו באיזה שהוא עניין'. באתי ונשארתי שם עד היום, 25 שנים. לא ידעתי שאעמוד בראש הארגון הזה כל-כך הרבה שנים, וגם שאהיה נשיא וראייטי העולמי. אחרי המשפחה, הארגון הזה הוא כל עולמי.
"הנושא הזה של ילדים הוא קשה לי במיוחד, כי הגורל דפק אותם מההתחלה, לא נתן להם צ'אנס, הם לא חיו 40-50 שנה בסדר, ואז קרה להם פנצ'ר, הם חטפו את המכה מההתחלה. הם והמשפחות שלהם. לכן החלטתי שאני רוצה להקדיש את החיים שלי לילדים עם צרכים מיוחדים, שלא קיבלו את הצ'אנס לחיים נורמליים".
לדבריו, "אנחנו מגיעים בוראייטי לעשרות אלפי ילדים בישראל ומיליונים בעולם, ומשנים להם את החיים. אודי אנג'ל ואני עומדים ביחד בראש הארגון הזה, 12 שנה, עם ים של אהבה וחיבוקים.
"בעיניי, ההישג הכי משמעותי שלי הוא יום שאני מצליח לעזור לעוד ילד. ישנה אמרה ש'כל המציל נפש בישראל כאילו קיים עולם מלא' - לי מספיק שילד יחייך, יהיה מבסוט, ויהיה לו טוב. יש לי ים של סיפורים על כמה אנחנו משנים חיים של משפחות וילדים, וההישג שלי הוא בכל אחד ואחד שאנחנו מצליחים לעזור לו. 25 שנה שאני שם, הן מספיק זמן כדי להגיד שזה מה שעושה לי טוב בחיים. לפני זה ההישג הכי גדול שלי כמובן שיש לי משפחה נהדרת".
- מה היית עושה אלמלא היית עורך דין?
"אני לא רק עורך דין, אני גם, ולכן עד יומי האחרון אני רוצה לעסוק במה שאני עוסק היום. יש לי חיים ששווה לחיות אותם. אני מודה לגורל שלי שנתן לי את מה שיש לי. אם הייתי נולד מחדש, הייתי רוצה להיות אותו דבר ולעשות אותו דבר בדיוק".
רזומה
אישי: עו"ד אורי סלונים (72) נולד בתל-אביב ומתגורר במושב חניאל בעמק חפר. נשוי לתמי, אב לשלושה וסב לשישה.
מקצועי: ראש משרד עורכי הדין סלונים המתמחה בענייני צווארון לבן, ייעוץ לניהול סיכונים למשפחות הון, חברות, בנקים ומפעלים תעשייתיים.
תפקידים נוספים: נשיא ארגון וראייטי ישראל, יחד עם אודי אנג'ל; בעבר כיהן כנשיא ארגון וראייטי העולמי. שימש כיועץ שר הביטחון לענייני שבויים ונעדרים. מרצה באוניברסיטת תל-אביב ובמרכז הבינתחומי בהרצליה, יו"ר המטה הלאומי לסיוע לנפגעי הצונאמי בדרום מזרח אסיה ונשיא בית הדין העליון של הוועד האולימפי בישראל. מכהן כחבר דירקטוריון בחברת טבע ובעבר בהראל, בז"ן, מגדל ועוד.
*** הראיון המלא עם עו"ד אורי סלונים - במהדורה המודפסת של "גלובס".
