מתוך הטורניר הגדול שהתקיים בחודש יוני בפרנקפורט, גרמניה / צילום: Helena Kristiansson, ESL
שאגת הצופים נשמעת היטב מאיצטדיון קומרצבנק ארנה, מגרש הבית של מועדון הכדורגל איינטרכט פרנקפורט, כאשר כמה עשרות צעירים ממהרים לעבור את מחסום הכרטיסים כי הם איחרו למשחק. הם חולפים על פני הסדרנים ופורצים לאיצטדיון כדי להצטרף לאלפי האוהדים המריעים לאליליהם, בדיוק כשרגע דרמטי במיוחד במשחק משודר שוב על גבי הצג הענק. אבל אין כאן שום כדורגל, לא אליפות אתלטיקה ולא שופטי מגרש. ההתמודדות מתבצעת כולה עם עכבר ומקלדת, שימוש אמנותי בכלי נשק כמו "מכת וולרוס", "קללת החורף" ו"אש נוזלית", וקרבות חסרי רחמים בין בריתות של גיבורים קסומים.
לחסרי ההשכלה הגיימרית מבינינו, המסכים במה שבאופן רגיל משמש מגרש כדורגל מציגים כתמים מטושטשים בלתי-מובנים כשהיריבים משליכים זה על זה כדורי אש, או מחסלים כנופיות משוטטות של מה שנראה כמו גובלינים (בעגת המשחק הם creeps, שרצים). בקוביות בשטח המגרש משחקות שתי נבחרות. השחקנים עוטים כולם אטמי אוזניים ומקליקים במרץ על המקלדות שלהם. על במה בצד יושבות שתי חבורות נלהבות של "שדרנים" או פרשנים, ומפיקות שטף של פרשנות על המשחק באוצר מילים שנומינלית הוא באנגלית, אבל נשמע כמו שאנגלית נשמעת למי שלא דובר אותה.
מולם, מלמעלה עד למטה באיצטדיון, יושבים 10,000 בני אדם בקירוב - 95% מהם בנים, בטווח גילים של 15 עד 35. המדים שלהם הם ג'ינס, הודיס וחולצות של הנבחרות, אבל בקרבם נראים גם כמה רובוטים מפחידים למראה, גדוד של יצורים מיתולוגיים ועוד כמה צעירות בלבוש מינימלי שמנופפות במטות קרב או חרבות משוננות. אלו הם ה"קוספליירס", שבט מיוחד שמתחפש לדמויות פנטזיה.
אלכסנדרה ויסוקה, סטודנטית בת 27 לכלכלה ומתמטיקה, עוטה את תלבושת הכחול-טורקיז של קריסטל מיידן (בתולת הבדולח), יחד עם הקוקו הבלונדיני שלה וחנית באורך 2 מטרים עם אבן חן בראשה*. היא וארבעת חבריה - שהתחפשו לביינהלו הליקאן, זאוס, גונדאר צייד הראשים ומלכת הכאב - הגיעו לכאן בנסיעה של 13 שעות מקראקוב, פולין, כדי לראות את המשחק. "אנחנו נוסעים לחמישה או שישה אירועים בשנה", היא אומרת. "אנחנו אוהבים את המשחק הזה ואוהבים להתחפש. קריסטל מיידן היא הדמות הכי אהובה עלי. אחותי אמנית איפור, והיא עוזרת לנו עם המסכות והפאות".
בלי גבולות
ברוכים הבאים לטורניר דוטה 2 של ESL One. אם זה לא אומר לכם הרבה, גם ההסבר שהתחרות מאורגנת על ידי "ליגת הספורט האלקטרוני" (ESL) והמשחק הוא גרסה שלDefense of the Ancients ("הגנת הקדמונים", dota) לא יעזור לכם. נסביר את זה בפשטות: שתי נבחרות של חמישה גיימרים משחקות אחת נגד השנייה במשחק מחשב, ואלפי צופים - שכמה מהם שילמו יותר מ-200 אירו בעבור המושבים שלהם - ממלאים את הצד השני של האיצטדיון. מאגר הפרסים הוא 298,135 אירו.
הספורט האלקטרוני, אי-ספורט, או משחקי מחשב תחרותיים, הוא תעשייה בתנופה. תלוי את מי אתם שואלים, אבל יש בעולם 90 מיליון עד 135 מיליון אוהדי אי-ספורט - אלו שצופים במשחקים באופן קבוע, בצורה מקוונת או באירועים - ועוד מספר כפול של צופים מזדמנים. לפי דוח עדכני של חברת המחקר SuperData, התעשייה הזו תייצר השנה הכנסה משוערת של 621 מיליון דולר בכל העולם.
במידה רבה בזכות התחרויות של הכסף הגדול, דוטה 2 - חלק מהז'אנר של "זירת קרב מקוונת של שחקנים רבים", Moba - הוא אחד ממשחקי האי-ספורט המשגשגים. חסידי דוטה ידועים כנלהבים במיוחד למשחק, אבל זה לא הכותר הפופולרי ביותר. התואר הזה שייך לדודן של דוטה, League of Legends ("ליגת האגדות"). בדוטה משחקים כ-11 מיליון שחקנים בחודש; ליגת האגדות, LoL, מרכז 70-90 מיליון שחקנים מדי חודש ברחבי העולם, ופופולרי במיוחד במוקדי האי-ספורט בדרום קוריאה ובסין.
שני המשחקים הללו מתוארים על ידי חסידיהם ועיתונאי הגיימינג כבעלי "עקומת למידה תלולה", כלומר מסובכים במידה לא רגילה. לדוטה 2, למשל, יש בחירה של יותר מ-100 גיבורים עם יכולות שונות של זריזות, כוח ואינטליגנציה. בריטואל שלפני המשחק שנקרא the Picks and the Bans, ("לבחור ולפסול"), שנצפה בהתלהבות כמעט כמו המשחק עצמו, הקבוצות יכולות לפסול חמישה גיבורים ליריביהם - משהו כמו שליברפול אומרת למנצ'סטר יונייטד שהיא לא תשחק עם הכוכב שלה, וויין רוני, בשבוע הבא. למרות המורכבות שלהם, דוטה ו-LoL שולטים בשיעורי הצפייה ב-Twitch, ערוץ הצפייה הפופולרי ביותר באי-ספורט באינטרנט, שנקנה על ידי אמזון באוגוסט 2014 ב-970 מיליון דולר.
לפני עשר שנים, דרום קוריאה הייתה הבירה העולמית הבלתי-מעורערת של האי-ספורט, עם שגעון מיוחד ל- StarCraft, משחק מדע בדיוני אסטרטגי צבאי. "StarCraft היה להיט אדיר שעזר להביא את הגיימינג התחרותי לתשומת לב הציבור", אומר חוסט ואן דרונן, מנכ"ל חברת המחקר לשוק הגיימינג SuperData. אבל, הוא מוסיף, "שוק הגיימינג הדרום קוריאני הצטנן בינתיים, ושווקים אחים, כמו סין וארה"ב, החלו להוביל".
פטריק סוטרמון, מנהל תחום הגיימינג בחברת ניהול נבחרות אי-ספורט שנקראת Fnatic, עם משרדים בלונדון ובבלגרד, מסכים לקביעה הזו. "האי-ספורט הופך להיות גלובלי, חסר גבולות", הוא אומר. "זה מתחיל להיראות כמו עסקי בידור רגילים".
באזורים שונים פורחים משחקים שונים. בארה"ב המשחקים הפופולריים הם משחקי ירי כמוCall of Duty ו- Halo שמשוחקים בקונסולות (ולא בעכבר ומקלדת). באירופה הגישה מעורבת, בדגש על שחקנים חזקים. רוסיה, מזרח אירופה וגרמניה הן מדינות אי-ספורט מסורתיות, אך שבדיה היא כנראה המעצמה. "קר וחשוך שם, האנשים עשירים ויש לנו רוחב פס נהדר", מסביר סוטרמון.
לעוף על עצמך
ESL, ענקית הטורנירים שמאחורי ההתמודדות בפרנקפורט, נוסדה בשנת 2000 על ידי כמה שותפים, בהם פרנק רייכרט. "תמיד רציתי למלא איצטדיונים", אומר רייכרט, שמכהן כעת כמנכ"ל ESL. "תמיד רציתי שהמשימה תהפוך לספורט ספקטקולרי, שאנשים יתחרו על משהו - כסף, גאווה, זכות לעוף על עצמם - ואנשים אחרים ייהנו לצפות בזה". אבל לקח להם יותר זמן מכפי שהם העריכו. "זה התרומם אחרי 15 שנה, לא אחרי 3-4 כמו שחשבנו".
רמת ההפקה, כפי שאפשר לצפות בעולם עתיר טכנולוגיה, גבוהה. בפרנקפורט, הפרשנים שלפני המשחק משדרים שידורים חיים באיצטדיון ולאינטרנט. הם יורים בקצב מהיר נתונים על השחקנים, על אסטרטגיות צפויות ותוצאות אפשריות. "זה כמו מונדיאל של אי-ספורט", אומר אלן בסטר, פרופסור לכלכלה בשיער כסוף וגורו סטטיסטיקה של אי-ספורט מארה"ב, שמסכם את שלב חצי הגמר במשחק. "מי שמפסיד הולך הביתה".
השחקנים, במדי הקבוצות שלהם, יוצאים אל הקוביות שמיועדות להם על רקע אורות מהבהבים ותרועות אדירות של הצופים. התחרות שהתקיימה בפרנקפורט באחד מסופי השבוע ביוני משכה 15,000 צופים מדי יום, וצפייה של יותר ממיליון באינטרנט, עלייה של קרוב ל-80% ביחס לשנה שעברה.
שמונה הנבחרות מפגינות עד כמה האי-ספורט נהפך בינלאומי. הזוכים הסופיים, קבוצתTeam Secret, הם ארבעה אירופאים וקנדי אחד, ארתור "ארטיזי" בייב (כל שחקן אי-ספורט ידוע בכינוי שלו. יתר ארבעת שחקני הקבוצה היו זאי, אס-4, קורוקי ופאפי). ביום התחרות האחרון הם ניצחו את Evil Geniuses, קבוצה שמשחקת תחת דגל ארה"ב, אך הכוכב שלה הוא סעיד "סומייל" חסן, פקיסטני בן 16 שחי כעת באילינוי.
סומייל, בן עשרה ביישן, הצטרף לקבוצתו רק השנה. הוא אמנם מוקד ההתעניינות של השדרנים והפרשנים, אבל העוגן של הקבוצה הוא קלינטון "פחד" לומיס. פחד, כבר בגיל הבשל 27, הוא ותיק מלחמות דוטה ואחד השחקנים הסלבריטאים ביותר. מתי נודע לו שאי-ספורט נהפך סיור גיאוגרפי? "ב-TI1", עונה פחד, כשהוא מתייחס לתחרויות הכסף הגדול הראשונות של דוטה 2 שנקראוThe International. כעת זהו אירוע שנתי שמתקיים משנת 2011. "מאגר הפרסים הראשון היה 1.6 מיליון דולר. אז ידעתי שזה הולך להיות גדול".
Evil Geniuses זכו באחרונה בגמר טורניר TI5 בסיאטל. סומייל, פחד וחבורתם לקחו הביתה 6.6 מיליון דולר מתוך קופת פרסים של 18.4 מיליון דולר. לפי אתר האינטרנט esportsearnings.com, יש כיום בעולם עשרה מיליונרים של אי-ספורט, כולם שחקני דוטה 2.
פחד (Fear) אומר שנוסחת ההצלחה באי-ספורט פשוטה: "אתה צריך להקדיש לזה את הכל, כלומר לוותר על בית הספר ולתת לזה את הזמן שצריך". מה לגבי כישרון מולד? הוא מושך בכתפיו. "אני לא בטוח איך באמת למדוד כשרון. השחקנים שמשחקים יותר ומשקיעים את המאמץ הם אלו שעושים את זה".
צ'אי "מושי" יי פונג, הקפטן של קבוצת Fnatic (שהודחה כבר בסיבוב הראשון) הוא בחור ביישן בן 24 שמתגורר בקואלה לומפור, בירת מלזיה. מושי הוא גיימר כבר 8-9 שנים. "התאמנתי 8-10 שעות ביום", הוא אומר. "5-6 שעות עם הקבוצה - והשאר לבדי". זה סיפור די שגרתי של גיימר בכיר באי-ספורט.
מושי נשען על קיר לא רחוק מחדר החימום של השחקנים, כשמאחוריו צעירה רוסייה בלבוש סמלי וקרניים ארוכות של גיבורה מדוטה, שמתכוננת להוביל שתי קבוצות אל אחת ההתמודדויות של חצי הגמר. מה הופך קבוצה לטובה? "אתה צריך שחקנים טובים, בטח, אבל גם חברות, להסתדר עם האחרים, חשובה מאד", אומר מושי. "אני יכול להסתכסך עם מישהו אם אני לא אוהב אותו".
הוא מודה שאין לו מושג כמה כסף הרוויח בשנה האחרונה, ולא זוכר בדיוק בכמה טורנירים השתתף ("יותר מ-10"). מלבד הפרסים, לשחקנים הבכירים יש גם משכורת בסיסית מבעלי הקבוצה שלהם, אחוז מסוים ממכירות המרצ'נדייזינג, כספי חסויות והכנסה מאתר Twitch ומערוצים נוספים תמורת משחק או אימון מקוונים. גם הנסיעות לתחרויות הגדולות ממומנות, יחד עם לינה ובידור. ומשקאות האנרגיה הם חופשיים - אם כי בחודש שעבר הודה שחקן עבר שהוא לקח גם אדרול, גלולה שמשפרת ערנות ומשמשת לטיפול בהיפר-אקטיביות, בתחרות ESL בפולין. ESL אומרת שתתחיל בקרוב בדיקות איתור אקראיות של סמים שמגבירים ביצועים, ממש כפי שאתלטים נבדקים כיום לפני תחרויות.
יתר הכישרונות הבינלאומיים של ESL הם קבוצות מסין, רוסיה ושבדיה וכמה קבוצות מעורבות, אבל השפה המקובלת היא אנגלית. הפרשנויות, הניתוחים והראיונות מתנהלים כולם באנגלית, ובין הגרמנים, הסקנדינבים, הפולנים, הרוסים, המלזים והאינדונזים היו גם אלפי אוהדים בריטים. מה שחסר הוא קבוצה בריטית בכירה - פשוט אין אחת כזו.
גורם ה"וואו"
בבניין מעל תחנת הרכבת התחתית של פולהם ברודוויי בלונדון, מרחק קצר ממועדון הכדורגל צ'לסי, נוויל אפטון, מנכ"ל החברה הבריטית Gfinity, מנסה אסטרטגיה חדשה לבניית גיימרים בריטים כדי להעניק לצרכנים את השואו שהם רוצים. במקום אירועים של כסף גדול בכל שנה, Gfinity שכרה שלושה מסכי קולנוע ומקיימת תחרויות שבועיות על פרסים קטנים יותר, אם כי לא רעים. בסוף יוני, למשל, שתיים מארבע הקבוצות הטובות ביותר בעולם במשחק -Counter Strike Global Operations (CS:GO, לחימה בשטח בנוי של מפעלי תעשייה הרוסים), EnVyUs ו"נינג'ות בפיג'מות" - נלחמו במשחק הגמר על הפרס הגדול מתוך קופה של 80,000 דולר. Gfinity מקיימת גם אירועים קטנים על סכומים קטנים בהרבה. הפיתוי העיקרי הוא הצ'אנס לשחק מול המקצוענים.
לפי Gfinity, הקולנוע שלה הוא מתקן האי-ספורט הייעודי הראשון בעולם. השיטה דומה לזו שהייתה בפרנקפורט - שתי קבוצות בקוביות נלחמות על מחשבי PC והקהל צופה בהן על מסך גדול שמתוח מעליהן, עם שדרנים ופרשנים שמלווים את המשחק. אבל האווירה שונה. האוהדים מחוספסים וחד-צדדים יותר. CS:GO, כמו גרסת הקונסולה שלו, Call of Duty, מאפשר לשחקנים להפעיל ארסנל כלי נשק שארנולד שוורצנגר היה אוהב לראות. את החיסולים הטובים ביותר אפשר לראות שוב בסלואו מושן. ובכל זאת, אלו אינם אוהדי כדורגל: אסטרטגיה מבוצעת היטב שמסתיימת בחיסולו העקוב מדם של היריב מעוררת כאן תשואות וקריאות הערכה, ולא זעקות של צימאון לדם.
"אי-ספורט מאריך את החיים של כותר משחק, והתחרויות ממשיכות אותו", אמר אפטון בראיון לפני האירוע הראשון בעונה הראשונה של Gfinity בתחילת השנה. החברה כבר הנפיקה עצמה ב-AIM, חטיבת העסקים הקטנים של בורסת לונדון, בסוף 2014. "בבריטניה יש 5 מיליון אוהדי אי-ספורט פנאטיים, אבל כדי ליצור רושם מתמשך, אתה צריך לספק התמודדות שבועית. אנחנו רוצים לעשות מזה כסף על ידי חסויות, פרסומות ושידורים. מפרסמים וחברות מדיה רוצות אירועים קבועים וחשיפה קבועה", לדבריו.
בצעד נועז, שעלול לגרום ללא מעט בני תשחורת בריטים לוותר על בחינות הבגרות שלהם ולאמץ גישה מקצוענית לאי-ספורט, ESL מקימה בבריטניה ליגה משלה, בתקווה שזו תייצר כישרונות מתוצרת בית שיוכלו להגיע לאירועים העולמיים הכי גדולים. "במקום להטיס לכאן שחקנים טובים, אנחנו מנסים לבנות את האיכות של הקבוצות הבריטיות בתחרויות מקומיות קטנות", אומר ג'יימס דין, שמייצג את ESL בבריטניה. "אם נביא אחר כך את הטובים ביותר לזירה העולמית, נקווה שהאוהדים יישארו יחד איתם".
אבל עד כה, הקבוצות הבריטיות הן בהחלט מהליגה השנייה. "בריטניה היא מעצמה פיננסית עם שוק גדול ועשיר", אומר סוטרמון מ-Fnatic, "אבל יכול להיות שהבריטים חושבים שאי-ספורט הוא עניין קצת יורמי. בשבדיה כבר יצאנו מהמקלט ואנחנו בזירה הגדולה".
השאלה הגדולה של ESL ויריבותיה היא איך למקסם את ההכנסות, כפי שעושים ענפי הספורט המסורתיים. "אוהד של אי-ספורט הוא צרכן אידיאלי למותגים הגדולים, לספקי התקשורת הדיגיטלית וגם ליצרני חומרה", אומרת קבוצת מחקרי האי-ספורט Newzoo בדוח שלה ל-2015. "סביר שהמשתתפים והצופים באירועי אי-ספורט יהיו מנויים על נטפליקס (הורדות סרטים) או ספוטיפיי (אתר צילומים חברתי) יותר מהאוכלוסייה הכללית, שתהיה להם הכנסה גבוהה, עבודה במשרה מלאה ותקציב גדול למכשירי החומרה העדכניים ביותר". תעשיית המשחקים כולה - כולל המשחקים, הקונסולות, משחקי ה-PC, האוזניות, השדרוגים של המשחקים, הג'ויסטיקים וגלגלי המרוצים - שווה מכירות של כ-100 מיליארד דולר בשנה. האתגר של האי-ספורט הוא לבנות הכנסות משידורים, פרסומת ומרצ'נדייזינג, למרות שיתכן שהאוהדים והגיימרים שבעי רצון מן המצב כיום.
שון צ'רלס, סגן נשיא ESL לשותפויות-חסויות וקשרים עם מוציאים לאור של משחקים, אופטימי מאוד. "ההשוואה שאני משתמש בה היא לספורט המוטורי", הוא אומר. "בשנים הראשונות שלו, ראינו רק את אותם מותגי רכב בכל הקבוצות. כששיעורי הצפייה עלו, והיה לנו את גורם ה'וואו', המפרסמים הבינו שהם יכולים להגיע לקהלים גדולים. הרגע הזה הוא הרגע הגדול של כל צורה של בידור, וזה המקום שבו נמצא כעת האי-ספורט".
עשרה ימים אחרי ששוחחנו, חברת המדיה השבדית מודרן טיימס גרופ, שמפעילה ערוץ שידורי לוויין חינמי במאה מדינות, קנתה 74% מהחברה-האם של ESL,Turtle Entertainment, ב-87 מיליון דולר.