פג'ה ראיקוביץ' ממחיש בצורה יוצאת מן הכלל את הנקודה. אמנם ההייפ סביבו כנראה מוגזם ("קורטואה הסרבי" או "השוער הטוב בעולם לגילו" אלו תיאורים קצת מנופחים עבור מי שבסופו של יום התחרו על שירותיו קבוצות כגון מכבי ת"א ואאוגסבורג, לא מנצ'סטר יונייטד ויובנטוס), אך השורה התחתונה היא שמיטש גולדהאר החתים שחקן במחיר של 3 מיליון אירו וניצח במרוץ עליו מועדון מהבונדסליגה.
בפעם האחרונה בה מכבי חיפה העפילה לליגת האלופות היא צירפה לשורותיה בהשאלה את טיאגו דוטרה מוויאריאל ב', ובחצי מיליון אירו את אייל שטרכמן מהמילואים של ריבר פלייט. שנה אחר-כך, הפועל ת"א העפילה לצ'מפיונס וקנתה ב-350 אלף דולר מבית"ר ירושלים את טוטו תמוז. הנקודה המומחשת על-ידי ראיקוביץ' פשוטה: פערים כלכליים גדולים, שאליהם מצטרף ניהול עם אמביציה תחרותית אגרסיבית כמו שמנחילים גולדהאר את קרויף - הורסים תחרותיות בליגות באירופה.
ייתכן שמכבי תפסיד הערב (א') להפועל ב"ש. אולי היא גם לא תזכה באליפות העונה. עניין של סטטיסטיקה שיכולה מדי פעם להתעוות, יוצא מן הכלל שלא יעיד על הכלל: לאורך זמן, הליגה בתצורתה הנוכחית לא תוכל לספק אפילו בדל של פייט למכבי. הליגה, שרק פעם אחת במהלך ההיסטוריה הצליחה קבוצה בה לרשום ארבע אליפויות רצופות ומעלה - לפני למעלה מחמישים שנה - תצטרך להתרגל למציאות דיקטטורית חדשה.
"בכדורגל זה לא יכול לקרות", אומרים הספקנים, כי זה "משחק הרבה יותר רנדומלי במהות שלו והתחרות גדולה". הדוגמה של מכבי כדורסל לא רלוונטית, הם טוענים. צודקים, אבל הנה כמה דוגמאות כן רלוונטיות למועדוני כדורגל שהופיעו בקביעות בליגת האלופות או נהנו מיתרונות כלכליים משמעותיים אחרים, והשכילו לנצל את זה כדי להשתלט על הליגות שלהם: פ.צ באזל (שבע משמונה האליפויות האחרונות בשווייץ), דינמו זאגרב (10 ברציפות בקרואטיה), פרטיזן בסרביה (שבע משמונה), דינמו קייב (11 אליפויות אוקראינה ב-12 שנים בין 1993 ל-2004), שחטאר דונייצק (שמונה אליפויות אוקראינה ב-11 שנים בין 2005 ל-2015), מאריבור (שש משבע בסלובניה), באטה בוריסוב (תשע ברציפות בבלארוס), אולימפיאקוס (17 מ-19 ביוון), רד-בול זלצבורג (שש מתשע באוסטריה), ליון (שבע ברציפות בין 2002 ל-2008).
כל אחד מהמקרים שהוזכרו שונה ברמת המיקרו. אצל חלק מהקבוצות זה היה כסף של אופ"א שאיפשר את ההשתלטות; אצל אחרות כסף של בעלים; לפעמים זה היה גם וגם. המאקרו זהה: כוח כלכלי הרסני.
איך זה קורה בפועל? קניבליזם של כוח העבודה האיכותי: מחקרים כמעט מיתולוגיים של הפרופסור לכלכלת ספורט סטפן סיזמנסקי, שהוזכרו במדור זה לא מעט פעמים, מצאו מתאם של קרוב ל-90% בין גובה שכר השחקנים באנגליה ואיטליה לבין המיקומים הסופיים של המועדונים בליגות הבכירות של אותן מדינות. גולדהאר נחת כאן בקיץ 2009, ורק החל מ-2010/11 התחיל להעמיד בקרית שלום את רף המשכורות הגבוה בארץ. מאז יש לו שלוש אליפויות בחמש שנים, ועכשיו הוא משלשל לכיס הרחב גם ככה את כספי הצ'מפיונס ליג. את הספירה הפרטית שלו הוא כבר פתח.