אופניים / צילום: מירב מורן
באחד מימי השבוע החולף, כשהשמש נעוצה בראש השמיים, דיוושתי לי על אופניי לכיוון ביתי. בכביש, כמובן, לא על המדרכה. אם כבר להזיע, אז לפחות לא לדרוס בדרך גם את הולכי הרגל המיוזעים.
בעוד אני נוסע, מכונית מהודרת ומצוחצחת החליטה שהיא יוצאת ממקום החניה שלה בשולי הכביש, בדיוק עליי ועל רוכב אופניים נוסף שנסע לידי. עניין של סנטימטרים בודדים - ושנינו היינו על הכביש במצב אופקי. הנהגת, בלי להתבלבל, המשיכה לנסוע ואף הוציאה יד מהחלון כאומרת: "יאללה, יאללה".
עכשיו, אני לא ממהר "להתעסק" עם אנשים, בטח לא בכביש (אני אלרגי לדקירות), אבל ה'צפצוף' הזה כל-כך חרה לי, שפידלתי עד אליה (היא עצרה בינתיים ברמזור וסידרה את האיפור), ואמרתי לה מה אני חושב: שהיא לא זהירה, ולא שמה לב שיש עוד כלי רכב איתה בכביש, כולל אופניים, ומסכנת את כולם.
מפה לשם היא אמרה שהיא תשבור לי את הפנים, ובעלה השרירן פתח את הדלת כאות אזהרה ונתן לי מבט שלא השתמע לשני פנים. לקחתי צעד אחורה. אחר-כך חשבתי שמזל שזה נגמר שם. יש לי פנים יפים, חבל עליהם.
השבוע האחרון במדינה יכול להסביר את ההתרחשות הזו על הכביש. מנהלת בית-ספר באשקלון, כך התגלה לפתע, תומכת בסרבנות. שוד ושבר! ההורים, אחוזי תזזית, הכריזו שישביתו את הלימודים, וראש העיר קרא לפטר אותה; מורה ברמת-גן הפגין בגדה המערבית נגד הכיבוש. ההורים, ריר נוטף מפיהם, דרשו לפטר אותו מיד. ראש העיר קרא: "לפטר מורה שמכה חיילים", לא פחות (לו אני המורה, הייתי תובע דיבה את ראש העיר).
מירי רגב, שרת ה"תרבות היא לספק לעם לחם ושעשועים", מפרסמת רשימת קריטריונים לקבלת תמיכה מהמשרד עליו היא מופקדת. ביניהם, הסתה לגזענות (אני רק שאלה: נגיד, רק נגיד, לומר שהעם היהודי הוא העם הנבחר, זו לא הסתה לגזענות?), ציון יום הנכבה או תמיכה בישראל כמדינת שוויונית לכל אזרחיה ללא הבדל דת. בקיצור: היצירה לא ציונית? לא תקבל מימון ממשלתי.
ולבסוף, הדובדבן שבקצפת, היהלום שבכתר, האופיר שבאקוניס - אושרו התיקונים לחוק השידור הציבורי, ביניהם הסעיף האוסר על השמעת עמדות אישיות של עיתונאים בשידור.
אני יודע, אני יודע, זעקות שבר מכל פינה, אבל רגע, יש כאן דווקא הזדמנות: הרי יהיה קשה מאוד לעיתונאי, שאחד מכישוריו הבסיסיים הוא שיהיה, ובכן, בעל דעה, לא להשמיע אותה בשידור ("ובכן, אני חושב ש, כלומר, אני מאמין ש, כלומר, כדאי ש…").
אז עכשיו כשאופיר אקוניס הוא גם שר במשרד התקשורת וגם שר המדע והחלל, שימציא לנו הראש היהודי שלו המצאה מדעית שתחבר אוטומטית את הקריטריונים של מירי רגב למוח של העיתונאים, וחסל סדר דעות אישיות. נהיה חלוצים באינטליגנציה מלאכותית בכל העולם!
עכשיו, איך כל זה קשור לכמעט-מכות שחטפתי על הכביש, אתם שואלים? זו פשוט הייתה אשמתי, אתם מבינים. לא הבנתי את מקומי. אני חלש, על אופניים - בעוד מולי עומד רכב יוקרה עם אנשים נוצצים בתוכו. אני הייתי החלש, השונה, והעזתי לקרוא תיגר על החזק. הייתי צריך להתאים את עצמי לשררה.
לא עשיתי את זה, ולכן לא קיבלתי תמיכה ממשרד התרבות. כלומר, רצו לפטר אותי מבית-הספר. כלומר, אסרו עליי לשדר דעות. כלומר, איימו עליי שישברו לי את הפנים, בקיצור.