בית המשפט העליון מצנן מעט את החגיגות של תושבי אזור נתב"ג, וקובע בסוף השבוע כי תושב שערך הנכס שלו ירד בשיעור הקטן מ-5% - לא יהיה זכאי לפיצוי בגין הרחבת נמל התעופה הבינלאומי של ישראל.
העליון הבהיר כי לא תיבחן ירידת ערך המקרקעין והפגיעה בכל תושב. בכך ביטל בית המשפט את מרבית קביעותיו של בית המשפט המחוזי בנוגע לפיצוי התושבים, ולמעשה מוריד מהפרק את האפשרות לקבלת פיצויים המוערכים בכ-5 מיליארד שקל לתושבי האזור.
בנוסף, העליון שינה את אופן החישוב לתושבי האזור הזכאים לפיצוי בגין הרחבת נתב"ג לפי חוק התכנון והבנייה, באופן שמזכה אותם בסכום פיצויים נמוך יותר מזה שפסק להם המחוזי.
פסק הדין ניתן בערעור שהגישה רשות שדות התעופה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שקיבל תביעותיהם של אלפי תושבים המתגוררים ביישובים הסמוכים לנתב"ג לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה. זאת, לאחר שוועדת הערר דחתה את מרבית תביעות התושבים, בטענה כי בכל התביעות היו טענות לירידת ערך הקרקע של פחות מ-5%, ומשום שהתביעות לרעש לא עברו את סף הרעש הקבוע בתקנים בינלאומיים.
התושבים לא ויתרו, ערערו לבית המשפט המחוזי, וזה קיבל את עמדתם וקבע כי יש להכיר בזכותו של כל אדם לחיות בתנאים סביבתיים הולמים והזכות לאיכות הסביבה.
שופטת המחוזי, מיכל אגמון-גונן, קבעה בפסק הדין כי יש לעשות שימוש בסעיף 197 כדי לקדם צדק סביבתי - היינו - אם אין ברירה אלא להרחיב את שדה התעופה, הרי שאין מקום להטיל על תושבי הסביבה גם את הנטל הסביבתי, ויש לפצות אותם בגין ירידת ערך.
עוד קבע המחוזי כי טכנולוגיית המטוסים השקטים הייתה מביאה לשיפור במצב התושבים המתגוררים בסמוך לולא הרחבת שדה התעופה, ולכן יש לפצותם גם אם רמת הרעשה הכוללת עולה במעט.
החלטת המחוזי לא חייבה במתן פיצויי בגובה מסוים, כי אם בבחינת הנזקים לכל התושבים ופיצוי בהתאם לרמת הרעש והנזק הנגרם לכל אחד מהתושבים התובעים - אלפים במספר.
על החלטה זו ערערה רשות שדות התעופה לבית המשפט העליון, ועמדתה התקבלה כמעט במלואה.
בפסק דינה של השופט עוזי פוגלמן, ובהסכמת השופטות אסתר חיות ודפנה ברק-ארז, בוטלו מרבית הכרעותיו של בית המשפט המחוזי, ונקבע כי אין כל הצדקה לבחינה פרטנית של נזקי תושבי הסביבה, והדבר אף אינו פרקטי.
"בית המשפט המחוזי התערב בקביעת ועדות הערר בשל כך שסבר כי היה מקום לערוך תחילה בחינה שמאית של התביעות שתבהיר מהי כמות התביעות שתופטר מתשלום פיצויים כתוצאה מהחלטת ועדות הערר. עוד נקבע, כזכור, כי היה מקום לבחון את 'הנסיבות המיוחדות של כל נפגע ונפגע'.
"לדעתי, קביעה זו אינה יכולה לעמוד... ברי שאין היא ישימה במקרים מסוג זה, שבהם עסקינן בתביעות באלפים, איש-איש על נסיבותיו הפרטניות. ממילא, להבדיל מבחינת התנהלותה התכנונית של הרשות - שבכך מומחיותן של הוועדות - בירור עניינו הפרטני של פלוני-אלמוני אף אם אפשרי הוא ביחס לאחדים, ספק אם הוא ישים בהיקפים מעין אלה על רקע היקף ההתדיינות שהדבר ידרוש", ציין השופט פוגלמן.
פוגלמן הוסיף: "לכך יש להוסיף כי התביעות דנן הוגשו במתווה אחיד; וכי ועדות הערר החליטו להעניק פטור מתשלום הנשען על חישוב אחוזי (מי שערך מקרקעיו ירד ב-5% או פחות). כך יוצא כי, לשם המחשה, מי שערך מקרקעיו היה 200 יאלץ 'לספוג' נזק שערכו 10 - ואילו מי שערך מקרקעיו 100 בלבד לא 'יספוג' נזק העולה על 5. חישוב המבוסס על אחוז מתוך ערך הנכס מגלה אפוא רגישות מסוימת להבחנות בין בעלי המקרקעין השונים על רקע ערכם השונה של נכסיהם".
צורך חיוני ודחוף
עוד קבע בית המשפט העליון כי התושבים אינם זכאים לפיצוי מטעמי צדק. השופט פוגלמן ציין כי הרחבת נתב"ג הייתה בגדר צורך חיוני ודחוף, חלופות שונות נבדקו, על-ידי מומחים מהארץ ומחוצה לו, המועצה הארצית הקדישה לנושא 18 ישיבות, נערכו סקרים ותיקונים שונים בתוכנית לטובת צמצום הפגיעה ביישובי הסביבה ועוד.
"מכל אלה עולה כי התנהלותה של רשות שדות התעופה אינה כזו המצדיקה תשלום פיצויים מטעמי צדק, חרף כך שנמצא שהפגיעה אינה חוצה את תחום הסביר. לא ראיתי כי התושבים הצביעו על שיקולים אחרים המטים את הכף למסקנה, שלפיה יש מקום להורות על תשלום פיצוי מחמת הצדק, אף שהפגיעה לא עברה את תחום הסביר", נקבע בפסק הדין.
בפסק הדין קבע העליון גם את אופן חישוב נזקי התושבים שזכאים לפיצוי מכוח חוק התכנון והבנייה. בין היתר נקבע כי קיבולת הנוסעים במצב "לפני ההרחבה" תחושב לפי 7 מיליון נוסעים בשנה. בעניין מרכזי זה נדחתה טענת רשות שדות התעופה, שטענה כי גם לפני הרחבת הנמל יועד הנמל לקלוט כ-16 מיליון נוסעים.
עו"ד משה רז כהן, שייצג 3,700 מתושבי אזור נתב"ג, אמר היום (א') כי "פסק הדין של בית המשפט העליון מהווה אכזבה לתושבים. בית המשפט העליון כנראה הוטרד מההשלכות של פסק הדין, ובחר לבטל חלקים ניכרים מפסק הדין של בית המשפט המחוזי, שבשעתו קיבל את עמדת התושבים".