פריצת הדרך המדעית שאליה הגעתי השנה: "פיתוח המערכת החדשה והייחודית 'קולון סקור', לגילוי הסיכון לחלות בסרטן המעי הגס, המאפשרת להציל אנשים רבים.
"הכול החל בעקבות פציינט חולה בסרטן מעי בשלב מתקדם, שהגיע כשכבר לא יכולתי לעזור לו. הדבר מאוד תסכל אותי, והחלטתי לעבור על כל בדיקות הדם השגרתיות שלו במשך מספר שנים. גיליתי שההמוגלובין ירד בהדרגה בכל התקופה, אם כי לא מתחת לנורמה.
"בהמשך ביצעתי יחד עם חוקרי מכון המחקר מכביטק שבניהולי מחקר על 1,074 חולי סרטן המעי שלא הייתה להם אנמיה, והתגלה שרמת ההמוגלובין שלהם ירדה במשך כשלוש שנים, אם כי נותרה ברמת הנורמה.
"הממצאים האלה גרמו לי להבין כמה חשוב לפתח כלי שיאפשר לרופאים לזהות מראש את הסיכון לחלות במחלה, בעיקר אצל 30% מהאוכלוסייה שלא עשו במשך עשר שנים קולונוסקופיה או בדיקת דם סמוי בצואה. הפיתוח נעשה יחד עם מתמטיקאים מחברת מדיאל".
עצה שהייתי נותנת לעצמי כמנהלת בתחילת הדרך: "ללמוד לרוחב, בכל מיני כיוונים, ולא לחשוש לזוז שמאלה או ימינה, גם אם הדרך לא מובילה אותי למה שבהמשך יהיה טוב עבורי. והכי חשוב, לא לחכות שמשהו חשוב יקרה לי, אלא ללכת בעקבות ההזדמנויות, כי אדם עושה את המקצוע יותר מאשר המקצוע עושה את האדם".
עצה טובה שקיבלתי: "להאזין לעצות, ולשתף פעולה עם אנשים טובים. האזנתי לעצות של עמיתים למקצוע, פרופסורים שלימדו אותי ומנהלים שהעריכו את מאמציי. פרופ' בועז פורטר המליץ לי ללכת לתחום המדיקל אינפורמטיק (אינפורמציה רפואית במחשוב), שהיה אז עדיין חדש לגמרי. אחרי שסיימתי פוסט דוקטורט בנושא הקמתי את מדיקל אינפורמטיקס הראשון בארץ.
"עצה חשובה נוספת הייתה מפרופ' שוקי שמר, שאמר לי: חשוב שתכתבי מאמרים על העבודה שאת עושה במגוון תחומים, ורק כך תגיעי לפרופסורה שמגיעה לך. עשיתי זאת, ולפני שנתיים וחצי אכן קיבלתי תואר פרופסור".
הרגלים אפקטיביים: "מאחר שהתכונה הכי חזקה אצלי זה לשים בצד את הטפל, אני מאוד אפקטיבית ומסוגלת לפעול נכון במספר תחומים ביעילות ובזריזות".
תובנות ניהול: "תובנות של תעוזה ואומץ, ללכת עם האמת שלי ולא לוותר על מה שחשוב לי. הייתה עליי ביקורת רבה שאני עושה יותר מדי דברים ביחד. הציעו לי, למשל, לוותר על המרפאה שלי, ולא הסכמתי. זה חלק ממני, וזה גם חשוב מאוד למחקרים שלי. הייתי צריכה להילחם לא פעם עם הממונים עליי".
רגע השיא בחיי: "הגילוי האחרון, שבאמצעותו עשיתי פריצת דרך חיונית למי שעלול לחלות בסרטן המעי הגס. לקחתי את תחושת הכישלון בעקבות הפציינט שלא הצלחתי לעזור לו, ובניתי ממנה כלי שיאפשר למנוע מקרה כזה".
רגע של אושר השנה: "ההסכמה של ארגון מכבי לאמץ את הכלי לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס. הצלחתי להשפיע באמצעות מקרה פרטי אחד".
אשת השנה שלי: "פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון. היא תמיד מביאה את האג'נדה שלה עד הסוף, ומדברת בגלוי ובחוכמה על כל מה שהיא חושבת ומאמינה. הלוואי שהיו לנו עוד נשים כמוה".
(נורית דברת)