דולרים שוחד אזיקים פשע משטרה / צלם: thinkstock
מנהלת החשבונות של קיבוץ רמת הכובש, שהורשעה על-פי הודאתה בגניבת מאות אלפי שקלים מהקיבוץ, תרצה 54 חודשי מאסר בפועל ותשלם פיצוי בסך 400 אלף שקל לקיבוץ. זאת, לאחר שלא הצליחה לשכנע את בית המשפט כי נסיבותיה האישיות - ובהן מצב כלכלי קשה לאחר גירושים, בת שהידרדרה לשימוש בסמים לאחר שחוותה טראומה וכן הטרדה מינית מצד מעסיקה - קשורות לנסיבות ביצוע העבירה.
השופטת נאוה בכור מבית משפט השלום בכפר-סבא קבעה כי "המניעים" אותם מנתה הנאשמת לביצוע הגניבה, "לא זו בלבד שאינם מצדיקים את מעשיה, אלא אף מקוממים, מקום בו השתמשה בגזילה בין היתר לנסיעות לחו"ל עם ילדיה וכן כפיצוי עצמי".
עוד כתבה השופטת כי "בענישה מחמירה של בתי משפט בעבירות אלה יהיה כדי להעביר מסר חד וברור - מקום בו שולח אדם ידו בממונם של אחרים, פעמים רבות ובהיקף נרחב - ישלם על כך בממונו ובחירותו פי עשרות מונים".
הנאשמת, חיה שרה אבן טוב, הורשעה בעבירות של גניבה בידי עובד ורישום כוזב במסמכי תאגיד, בעת שהועסקה כמנהלת חשבונות במפעל בקיבוץ רמת הכובש.
מכתב האישום שהוגש נגדה, ואשר בעובדותיו הודתה, עולה כי בין השנים 1996-2007 הועסקה אבן טוב במפעל "דורם מוצרי גומי בהזרקה" בקיבוץ רמת הכובש, ובין השנים 2001-2007 שימשה כמנהלת החשבונות הראשית של המפעל וכמורשית חתימה על המחאותיו.
בין השנים 2001-2007 משכה אבן טוב המחאות של המפעל בסך כולל של 899 אלף שקל ללא הסכמה, ונטלה את הסכום לידיה, כשהיא גונבת המחאות ריקות ורושמת על גביהן סכומים למוטבים שונים וחותמת בחתימת המפעל ובחתימת ידה.
עוד הודתה אבן טוב כי משכה בעשרות הזדמנויות, בתדירות של לפחות פעם בחודש, המחאות גנובות בסך כולל של 415 אלף שקל והפקידה אותן בחשבונות הבנק שלה ושל מקורביה. לבקשתה, המקורבים העבירו את סכום ההפקדות לידיה בהעברה בנקאית.
בנוסף, בין השנים 2001-2005 משכה אבן טוב המחאות גנובות בסך כולל של 484 אלף שקל והפקידה אותן בחשבון הבנק השייך לחברה בבעלות גיסתה. סמוך לאחר הפקדתן יצרה קשר עם גיסתה בבקשה לבצע העברה בנקאית לחשבון הבנק הפרטי שלה - וגיסתה עשתה כן.
לאחר שהודתה נשלחה אבן טוב לתסקיר מבחן, לבחינת נסיבותיה האישיות, וממנו עלה כי הנאשמת היא גרושה ואם ל-3 ילדים, אינה בעלת מקום מגורים קבוע ומתגוררת אצל אחותה ומכרים.
בהתייחסות לעבירות שביצעה, מסרה הנאשמת כי הרקע לביצוען היה הידרדרות מצב בנותיה לאחר גירושיה מבעלה לפני כ-15 שנים, כאשר בתה הבכורה אף עברה חוויה טראומטית והחלה בעקבותיה להשתמש בסמים עד להתמכרותה. לטענת הנאשמת, היא נהגה לחפש את בתה באזורים שונים בארץ, יחד עם המשטרה ושירותי הרווחה, כאשר באותו זמן בתה הצעירה טיפלה בבנה הצעיר יותר, שהיה כבן שנתיים.
הנאשמת מסרה כי הייתה מונעת בעת ביצוע העבירות מהצורך להעניש את העולם ולפצות אותה ואת משפחתה, וכך ב-2001 החלה לגנוב כספים מהמפעל בו עבדה, והם בוזבזו לכאורה על ניסיונותיה להרחיק את בת משימוש בסמים, נסיעות לחו"ל עם ילדיה ופיצוי עצמי. עוד היא אמרה כי אינה מסוגלת לשאת עונש מאסר, ואיימה כי תיקח את חייה בידה אם זה יוטל עליה.
השופטת בכור לא התרשמה מנתונים אלה שהציגה אבן טוב, וציינה כי "הנאשמת מתארת משבר משפחתי ואישי אליו נקלעה במהלך התקופה הרלבנטית, אולם אין בין מצוקותיה לבין העבירות אותן ביצעה - ולא כלום".
עוד צוין כי "הנזק אותו גרמה למפעל, לקיבוץ ולחבריו הנו עצום ומגיע כדי מאות אלפי שקלים, כאשר בשל העובדה כי לא שילמה את חובה עד לעת הזאת - תפח החוב ועומד על כמיליון ורבע שקל".
באשר לחומרת המעשים ציינה השופטת כי "התנהלותה המתוארת של הנאשמת מעידה על ביצוע העבירות תוך תכנון מוקדם, בתחכום רב ותוך הסתרת עקבותיה - באמצעות רישום כוזב בכרטסת הנהלת החשבונות ושינויי הנתונים שבדפי הבנק. יתרה מכך, הנאשמת פעלה בתדירות גבוהה, ביצעה אינספור גניבות ובהיקף אדיר, וכל זאת במשך 6 שנים תמימות, עד כי הפך הדבר לשגרת חייה במהלך אותה תקופה".
את התיק ניהלה עו"ד טלי קרת מפרקליטת מחוז מרכז.