א - סיסי/ צילום: רויטרס
ביום חמישי האחרון טען דובר צבא מצרים מוחמד סמיר כי החיילים המצריים הצליחו להרוג יותר מ-80 פעילי טרור ולעצור כ-200 כחלקמהמבצע האחרון של הצבא בצפון-מזרח סיני. זה כבר הפך ל"נוהל קרב": בכל אחד מארבעת הימים האחרונים דיווח סמיר לכלי התקשורת על הישגי הצבא במבצע. הוא סיפר על מספר כלי הרכב והאופנועים שנהרסו ועל המנהרות שהושמדו, וכן על המחסנים ששימשו את הטרוריסטים - רובם אנשי "אנסאר בית-אלמקדס" כיום שלוחת דאעש בסיני - שנחשפו ופוצצו. הוא הדגיש כי מדובר במבצע הגדול ביותר של הצבא המצרי בערים שבצפון-מזרח סיני - כלומר במשולש הקטלני שקם לו בין רפיח, אל-עריש ושייח' זוויד.
קשה לקבוע בשלב זה עד כמה ההצהרות של דובר צבא מצרים באשר לגודל המבצע אכן מדויקות. לא פעם בשנתיים האחרונות נשמעו טענות דומות על פעולות צבאיות "הגדולות ביותר" בחצי האי סיני. אך אם אכן המבצע, שזכה לכינוי "זכויות השהידים", נועד כפי שטוען הצבא המצרי לטהר את הערים הללו מפעילות טרור, הרי שמדובר בשינוי מגמה מבחינת הצבא. עד כה העדיף המטכ"ל המצרי והנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי, למקד את המאמצים בסיכול פיגועים בתוך מצרים וברצועת החוף של הים האדום בחצי האי סיני. מרכז סיני והפינה הצפון-מזרחית הנידחת הוזנחו במידה רבה אף שהצבא שלח אליה לא פעם תגבורות ואף ניהל שם מבצעים צבאיים.
עם זאת, ניכר היה שרוב תשומת הלב הופנתה לשמירה על השקט והסדר בסיני באזור קו החוף בין טאבה לשארם א-שייח'. במידה מסוימת המשולש של רפיח, אל-עריש ושייח' זוויד, לא מוקם גבוה בסדר העדיפויות של הצבא המצרי. אך ייתכן שכעת, עם הבנת הסכנה שטמונה בטקטיקה שכזו והאפשרות שהטרור יזלוג לעבר תעלת סואץ, מקבלי ההחלטות במצרים ישנו כיוון ויחלו לפעול באגרסיביות רבה יותר בצפון מזרח סיני.
רצועת החוף שבין טאבה לשארם הייתה במשך עשרות שנים יעד מועדף לנופש עבור הישראלים. החושות, אתרי הצלילות, המחירים הזולים ואפילו הסחלב המפורסם משכו עשרות אלפי ישראלים בכל חג, שהעדיפו את השלווה של סיני על פני ההמולה באתרי הנופש בתוך ישראל. הנהירה נמשכה גם לאחר היציאה הישראלית מחצי האי ב-1981 ואפילו לאחר שהחלה האינתיפאדה השנייה ב-2000. גם פיגועי טרור קשים שיצאו לפועל בעשור הקודם לא עצרו את הישראלים מלהגיע לשם, אך מספר התיירים הישראלים בסיני הלך ופחת עם השנים.
הנפילה של משטר חוסני מובארק בינואר 2011, כבר סימנה עצירה כמעט מוחלטת ביציאה של תיירים ישראלים לחצי האי. סיני הפכה כמעט בין-לילה למוקד של פעילות טרור שמשך אליו פעילים איסלאמיסטים מכל רחבי המזרח התיכון וגרר גם תושבים מקומיים רבים לקלחת. האחרונים הצטרפו לארגוני טרור קיצוניים שפעלו נגד המשטר המצרי, אפילו בימיו של מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים.
המהפכה השנייה במצרים ביוני 2013, סימנה את שינוי המגמה מבחינת המשטר בקהיר, שהחליט לצאת למלחמה בפעילי הטרור. שינוי מגמה חל גם בקרב האיסלאמיסטים בסיני, הבדואים והזרים שהחליטו להסלים את מלחמתם בשלטון החדש. יחד עם זאת, בכל התקופה הסוערת בת ארבע השנים האלה הצליח הצבא המצרי לשמור על שקט יחסי בחופי הים האדום. הפיגוע האחרון שנרשם באזור אירע לפני כשנתיים.
המפתח ליציבות או לטרור - השבטים הבדואים
ההצלחה של הצבא על שמירה על השקט בקו החוף הדרומי של חצי האי היא תוצר של כמה גורמים מרכזיים: הגורם הראשון - הרצינות שמפגין הצבא בפעילות באזור זה. יותר כוחות מיוחדים משוגרים לאזור החוף ורק לפני כמה חודשים מונה שם מפקד אזורי בדרגת תת-אלוף. לשם השוואה, בגזרות אחרות ממונים קצינים בדרגה נמוכה יותר. הגורם השני - ההסכם שאליו הגיעו השלטונות המצריים עם מטה השבטים הבדואים, אחיוואת, הממוקם באזור חופי הים האדום. מנגנון שיתוף הפעולה בין הצבא לבין אחיוואת, עובד היטב ומביא לתוצאות שקשה להתווכח איתן - השקט ברצועת החוף נשמר.
אולם בקצה השני של סיני, בעיקר בפינה הצפון-מזרחית, המציאות שונה כמעט ב-180 מעלות. מטות השבטים שם הפכו ממזמן לספקי כוח אדם ואמצעי לחימה לתאי הטרור האיסלאמיסטים: הסווארקה, הרמילאת והתראבין. אזור מחייתם המרכזי של הסווארקה והרמילאת הוא אותו משולש ערים קטלני שמאוכלס בצפיפות רבה בערב רב של פלסטינים, מצרים ובדואים. התראבין יושב מעט דרומה ומזרחה משם בקרבת משולש הגבולות בין ישראל עזה ומצרים.
רבים סבורים כי האזרחים הזרים שהגיעו משלל מדינות מוסלמיות הם הגורמים לרוב פעילות הטרור באזור, אולם האוכלוסייה הבדואית המקומית היא האחראית העיקרית. ארגון "אנסאר בית אל-מקדס" הוקם כבר ב-2008 ובקיץ 2011 היה אחראי לפיגוע באזור נטפים. הקבוצות הסלפיות הג'יהאדיסטיות צברו פופלריות בקרב האוכלוסייה גם במטות שבטים אחרים, כמו הבריקאת והעזאזמה, בין היתר כתוצאה מהתחזקות דתית בכל רחבי סיני. אמנם לא כל מי שהפך דתי נעשה פעיל טרור אך בקרב ה"חוזרים בתשובה", קמו עוד ועוד תומכים לרעיונות הקיצוניים מבית האיסלאם התכפירי.
כך קרה שכמעט בכל שבט בסיני קם לו גרעין ג'יהאדיסטי, שפעמים רבות בידל את עצמו מהאחרים: הם הקימו לעצמם מאהלים נפרדים, מסגדים ומערכות בוררות נפרדות. תופעה זו גרמה לקרע חברתי קשה בחברה הבדואית של סיני ופיצל שבטים ואף חמולות. עדות לכך היא ההימנעות של בני/בנות הגרעין הסלפי בתוך שבט מסוים מנישואים לבן/בת אותו השבט אם אינו חבר "הגרעין".
מעבר להתחזקות הדתית, ההצלחה של האיסלאם התכפירי בצפון-מזרח סיני, קשורה גם במאפייני השטח עצמו. האוכלוסייה באזור סובלת ממצב כלכלי קשה שיוצר אווירה אופטימלית לגיוס מצד אחד וללחימה בצבא סדיר מצד שני. חשוב לציין כי הצבא משקיע משאבים, אנרגיה וכוח לא מבוטלים לטיפול בפעילי הטרור בצפון-מזרח חצי האי. הקמת אזור החיץ שמגיע כבר כעת לרוחב של כ-1.2 ק"מ היא רק אחת ההוכחות לכך. מאות מבתי העיר רפיח המצרית "גולחו" מעל פני האדמה והעיר כבר אינה נראית כפי שנראתה בעבר. ועדיין, למרות המאמץ הזה והמציאות הכלכלית והגיאוגרפית, אם הייתה נכונות מצרית להשקיע כוח צבאי עצום וגדול הרבה יותר - שאינו חסר לו - בטיפול בפינה הזו של סיני, כנראה שהמציאות שם הייתה נראית אחרת.
חודש יולי הקטלני
הפיגוע שהוציא לפועל דאעש בסיני בתחילת יולי נגד כ-15 יעדים של הצבא המצרי במקביל, באזור רפיח, אל-עריש ושייח' זוויד, היה לכאורה הישג משמעותי מבחינתו אולם נשא עמו גם מחיר יקר. מחד, היה זה הפיגוע הגדול ביותר שביצע בחצי האי סיני שבמהלכו נהרגו עשרות חיילים מצרים. דפוס הפעולה העיד על מוטיבציה גבוהה ויותר מכך על יכולת מרשימה במישור הצבאי. מאידך, עבור דאעש נותר ההישג מאכזב - המציאות לא השתנתה לטובה מבחינת הטרוריסטים, אלא להיפך. המאמץ הגדול שמטרתו הייתה לכבוש שטח מצבא מצרים במשולש הערים נכשל כישלון חרוץ. תוך כמה שעות בלבד חזר צבא מצרים והפגין את שליטתו בשטח על אף מספר הנפגעים הגבוה בקרב חייליו. דאעש בסיני לעומת זאת, סבל מאבדות עצומות יחסית לארגון קטן כל כך: בין 200 ל-250 הרוגים.
בנוסף, דעת הקהל במצרים המשיכה לאהוד את א-סיסי. במידה רבה ייתכן שהיה זה גם הפיגוע ששינה את תפיסת הפעולה של הצבא המצרי בסיני. מישהו שם כנראה הבין שאותם מאות פעילי טרור באל-עריש, רפיח ושייח' זוויד, היו מצליחים למצוא את הדרך לחופי הים האדום ולבצע שם פיגוע שהיה פוגע לא רק בישראלים המעטים שעוד מגיעים לשם, אלא גם בכלכלת מצרים. האם המבצע הזה ישנה את המציאות בסיני ובקרוב נוכל לחזור לחושות בביר א-צוויר ובדיונה הקטנה? מוקדם לקבוע. בינתיים ניאלץ להסתפק בקמפינג בגני חוגה.