יש להניח שאת ההגהות האחרונות לדוח שלהם על המשק הישראלי עשו אנשי קרן המטבע הבינלאומית בשבוע שעבר, במקביל להחלטתו של שר האוצר משה כחלון להוריד את שיעור המע"מ ואת מס החברות. את העובדה הזו צריך לציין מאחר שהשר כחלון עשה בדיוק ההיפך ממה שהדוח ממליץ, והוא אף עלול להגדיל את שיעור הגירעון התקציבי ביחס לתוצר.
לאמיתו של דבר, ספק רב אם שר האוצר יתרגש מהפער בין המלצות הקרן לבין מעשיו שלו. הרי הקרן עצמה כותבת בדוח, באופן דיפלומטי למדי, שממשלות ישראל לא מקשיבות לעצותיה ובעצם רוקנו אותן מתוכן עת חוק הפחתת התקציב והגבלת ההוצאה. היא גם רומזת שהממשלה מתחמקת מההחלות הנדרשות בתחום הפחתת הגירעון, ויוצרת "התחייבויות גדולות לטווח ארוך" מבלי לחשוב על התוצאות שיהיו לכך על תקציב המדינה בעתיד.
את הסיבה לזלזול של ממשלת ישראל בהמלצות הקרן ניתן למצוא בין דפי הדוח, בחלק שבו היא טוענת כי יהיה צורך בתוכנית לקיצוץ הגירעון באחוז תוצר אחד, כ-12 מיליארד שקל, רק כדי למנוע עלייה בהוצאה הממשלתית מעל תקרת ההוצאה הקיימת. ברור כי השגת יעד שאפתני יותר ידרוש התמודדות עם סכומים שנמצאים מעבר לכוח הפוליטי של שר האוצר וראש הממשלה בנימין נתניהו.
אך גם אם הקרן יודעת מה כחלון ונתניהו חושבים על עצותיה, היא עדיין מחוייבת לכתוב את דעתה על הצעדים שיש לנקוט ומתי צריך לבצע את המהלכים הנדרשים. בשתי סוגיות אלה הקרן לא מהססת: על הממשלה לאמץ כבר עכשיו, ולא בעתיד המעורפל, תוכנית של הקטנה אמיתית של הגירעון שצריכה לכלול קיצוץ בהוצאות ועלייה בהוצאות ממסים. אם לא יינקטו המהלכים הנדרשים - שיעור החוב מהתוצר יחל לטפס מעל לרמה של 67% שבה הוא ניצב היום, זאת לאחר שנים של ירידה.
מכיוון שאנשי הקרן מבינים שהתקציב של 2016 הוא פחות או יותר מקרה אבוד, הם מייעצים לממשלה להתחיל להכין את התקציב של השנה הבאה ובעיקר לפרסם תוכנית לשנים הקרובות ובה התחייבות להורדה הדרגתית של ההוצאה והגירעון. בעניין זה הם ממליצים לממשלה להקים מנגנון אשר יפקח על התחייבויות תקציביות למיזמים גדולים לטווח ארוך. ובמילים פשוטות: אנשי הקרן רוצים שיהיה פיקוח אמיתי על תוואי ההוצאה בשנים הקרובות.
על ההוצאה הביטחונית, שנחשבת להתחייבות הגדולה ביותר לטווח הארוך, העדיפו אנשי הקרן שלא להרחיב את הדיבור. יחד עם זאת, אפשר בקלות להבין שלדעתם חלק לא קטן מהמיזמים של הצבא ומשרד הביטחון צריכים להיות תחת מסגרת של פיקוח, ומצד שני יש לנהוג בזהירות בהוצאה האזרחית.
בעניין זה נציין כי אחד הדברים הבולטים בדוח הוא עד כמה הממשלה יודעת למצוא "תשובות הולמות" לנתונים מדאיגים. הגירעון גדל ושיעור החוב עולה? לא בעיה בעיני הממשלה כי לפני עשור המצב היה הרבה יותר גרוע; שיעור ההוצאה האזרחית נמוך מדי? לא נורא, תוחלת החיים של הישראלים גבוהה ואפשר לקצץ עוד ועוד מהתקציבים החברתיים; פרצנו את מגבלות החוק על ההוצאה הממשלתית? זה מוצדק כי זה נעשה למען מטרות טובות. וכך נמשך לו שיח החירשים בין קרן המטבע הבינלאומית וממשלת ישראל.