עו"ד נינה בסן / צילום: יונתן בלום
בבוקר 4 באוגוסט 2004 נכנסה עו"ד נינה בסן, אז סגנית בכירה בפרקליטות מחוז תל-אביב, ללשכתה של פרקליטת המחוז, עו"ד רות דוד. "הגענו, אני והמתמחה שלי, לדיון בתיק פשע חמור", בסן טוענת. "הסגניות שלה היו בחדר, והדלת הייתה פתוחה, כך שהמזכירות שהיו בחדר הסמוך שמעו הכול. פתאום היא אומרת: 'לא, לא. אנחנו לא נדבר על התיק'. היא ביקשה מהמתמחה לצאת ואמרה: 'אני רוצה לדבר איתך על התפקוד שלך'. אמרתי לה שבאתי לישיבה מקצועית, ושאני לא מוכנה לדיון בנושאים אישיים, ובטח שלא בפורום רחב. היא קמה מהכיסא, תפסה את ידי והחלה לגרור אותי בכוח לכיוון הדלת. התנגדתי. אז רותי דרשה מהמזכירה להזעיק את איש המשמר. אמרתי לו: 'עזוב, אני יוצאת לבד'".
בסן לא ידעה זאת בזמנו, אבל שעות ספורות לאחר מכן שלחה דוד מכתב למנכ"ל משרד המשפטים דאז, אהרון אברמוביץ', ובו דרשה ממנו לפטרה: "אין-ספור הערות בעל-פה, מכתבים ואורך-רוח עד אין-קץ לא הועילו ואף החמירו את התנהלותה הכללית", כתבה עו"ד דוד. "לא ניתן עוד לנהל את גברת בסן... היא מסרבת להופיע בתיקי מעצר... לא ניתן לאתר אותה במכשיר הסלולרי של משרד המשפטים... היא מחזירה תיקי הכנה (של כתבי אישום, א' ז') בעלי היקף גדול בנימוק ש'התיק אינו מתאים לנסיוני ומעמדי'... דוחה דיונים בבתי משפט ללא הודעה לממונים".
יש במכתב גם גרסה שונה מזו של בסן למה שקרה בחדר של דוד: מסופר שם כי המתיחות החלה כאשר בסן לא זכתה במכרז לקידום ("מטעמים מובנים", כותבת דוד), וכי "כל הניסיונות לשוחח עם הפרקליטה לא נענו", עד לפגישה האחרונה, שבה, לגרסתה של דוד, בסן "פצחה בצעקות ובהתבטאויות כלפיי כפי שלא שמעתי מעולם, 'את קוראת לעצמך מנהלת? את מהרחוב'... ניסיתי לשכנע אותה לשמוע אותי היום ולהשיב לי בפעם אחרת... (עקב) צעקותיה ביקשתי ממנה לעזוב את החדר, והיא סירבה... ניגשתי אליה ונגעתי קלות בידה כדי להובילה אל מחוץ לחדרי, ואז היא פרצה בזעקות שבר, 'אל תעיזי לגעת בי'... כל ביטויי האמפטיה אזלו, אין בכוונתי להיפגש איתה עוד".