אבידה גדולה לעולם המשפט הישראלי: שופט בית המשפט העליון בדימוס, מישאל חשין, הלך היום לעולמו בגיל 79 לאחר מאבק ממושך במחלה קשה.
חשין, שכיהן במשך 14 שנים בכס השיפוט בו כיהן גם אביו, הותיר אחריו את אשתו רות ו-3 ילדים. בנו שניאור חשין ז"ל נדרס למוות בשנת 2010 כאשר רכב על אופניו.
במערכת בתי המשפט ספדו לשופט העליון שהלך היום לעולמו. "בצער רב מודיעה מערכת בתי המשפט על פטירתו של המשנה בדימוס לנשיא בית המשפט העליון, כבוד השופט מישאל חשין, אשר הלך היום לעולמו", נמסר היום. "נשיאת בית המשפט העליון, מנהל בתי המשפט, השופטים והעובדים של מערכת בתי המשפט מוסרים תנחומים למשפחת חשין".
גם בלשכת עורכי הדין הביעו צער על מותו של חשין. "לשכת עורכי הדין שולחת את תנחומיה למשפחת חשין בגין פטירתו בטרם עת של כבוד השופט חשין, אשר היה מאושיות המשפט ומי שחתום על שורת פסקי דין שעיצבו את יסודותיה של הדמוקרטיה הישראלית", נמסר מהלשכה. "השופט מישאל חשין שימש כמשנה לנשיא בית המשפט העליון, ותרומתו הגדולה למערכת המשפט תלווה את זיכרו עוד שנים רבות".
בריאיון לאריה גולן ברשת ב' שנערך בחודש שעבר חשף השופט חשין כי הוא נאבק במחלה קשה. "אני מנותק היום מחיי היום-יום מכיוון שאני חולה במחלה קשה", סיפר השופט בדימוס. "אני אפילו בקושי קורא עיתון".
חשין נולד בפברואר 1936 בביירות, בעת ביקור משפחתי. אביו, שניאור זלמן חשין, היה אף הוא שופט בבית המשפט העליון ומשנה לנשיא. חשין גדל ולמד בתל-אביב ולאחר מכן בירושלים, ובגיל 21 סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.
כעבור 5 שנים בלבד כבר קיבל תואר דוקטור למשפטים והחל לעבוד בפרקליטות המדינה, שם הועסק במשך 16 שנים במקביל למשרת מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. בשנת 1973 הוא מונה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה באותם שנים, מאיר שמגר.
בשנת 1978 עזב חשין את המגזר הציבורי ופנה לניהול משרד עורכי דין פרטי. בשנים אלה ייצג בין היתר חלק מעובדי השב"כ שנאשמו בפרשת "קו 300", וכיהן כיו"ר המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין.
בתחילת שנת 1992 נבחר חשין לשופט בית המשפט העליון, וקבע תקדים כאשר הפך לעורך הדין הפרטי הראשון שמונה לכס שיפוט זה. חשין כיהן בתפקיד עד לשנת 2006, כאשר לקראת סוף כהונתו שימש גם כמשנה לנשיא בית המשפט העליון.
חשין היה ידוע בסגנונו המליצי והספרותי, בלשונו החדה ובנטייתו לצטט מהתנ"ך ומספרות פופולרית בפסיקתו. בשנת 2003 הוא שימש כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, וכהרגלו קיבל בתפקיד זה החלטות זכורות ושנויות במחלוקת: חשין הורה על הפסקת שידור מסיבת עיתונאים של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון ז"ל, בטענה כי מדובר בתעמולת בחירות, והורה על פסילת מועמדותם של אחמד טיבי ועזמי בשארה - שאושרה לבסוף על-ידי בית המשפט העליון.
לאחר פרישתו קיבל חשין את פרס אביר איכות השלטון מטעם התנועה לאיכות השלטון בעבור מלחמתו בשחיתות, ובשנת 2010 זכה בפרס גורני למשפט ציבורי. באותה שנה שב חשין לכותרות, לאחר שנאבק על העמדתו לדין של טל מור, דורס בנו שניאור חשין ז"ל.
