גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

בנג'מין מלכה / צילום: רויטרס

הסצנה: ראיון עבודה.

המיקום: חברת היי-טק, אי-שם במרכז הארץ.

המראיין (50) לובש ג'ינס, חולצה מכופתרת מחוץ למכנסיים ונעלי ספורט: "אז הגעת אלינו מפריז, אהה, עיר האורות, הייתי שם עם אשתי בשנה שעברה".

המרואיין (35) לובש חליפה ונעליים שחורות מצוחצחות: "כן, עיר מאוד יפה, אבל החלטתי שהגיע הזמן לבוא לישראל. המצב הפך להיות לא פשוט, בעיקר עבור הילדים בבית הספר".

המראיין: "טוב, אני רואה את הקורות-חיים שלך, אבל אני לא יודע אם זה יתאים לנו. אנחנו לא מכירים את האוניברסיטאות שרשמת פה, וגם אין לך ממש ממליצים מחברות אחרות בישראל".

המרואיין: "אלה שני בתי הספר הטובים ביותר בצרפת. לגבי המלצות, יש לי הרבה מצרפת".

המראיין: "אני לא מכיר את הממליצים האלה, ואני לא כל-כך יודע מה בדיוק עשית בחברות האלה. מבחינתי אין לך הרבה ניסיון. גם העברית שלך לא משהו. אני לא חושב שזה יתאים. מצטער".

הדיאלוג הזה נשמע אולי פשטני, אבל הוא מרכז בתוכו את אחת הבעיות הגדולות של העולים לישראל - תעסוקה. האימרה הידועה על מהנדסים ורופאים מברית-המועצות לשעבר שמצאו את עצמם מאבטחים ומנקי רחובות, עדיין רלוונטית גם לגבי עולים שמגיעים היום במטוס לנתב"ג.

הקושי לתרגם את ההשכלה, הניסיון והיכולות לשוק הישראלי הוא אחד האתגרים המרכזיים ביותר בעלייה, ורבים מאלה שהגיעו, התאכזבו ונטשו, עשו זאת בשל קושי בתחום התעסוקתי.

מצד שני, וכאן אולי השוני מהעלייה הגדולה של שנות ה-90', הרכב העולים שמגיע היום לישראל נשען הרבה יותר על מדינות מערביות, ולכן הוא מצויד לא רק בנתוני פתיחה מגוונים יותר, אלא גם ביכולות משמעותיות להתאים את עצמו לשוק הישראלי. מעבר לזה, גם השוק הישראלי התבגר, וחברות רבות מבינות שהעסקת עולים חדשים דווקא מחזקת את הארגון.

איך זה נראה מנקודת המבט שלהם? 5 עולים מספרים איך נראה שוק העבודה הישראלי בעיני מי שהגיע לכאן לא מזמן.

"כל יום אני קובע לעצמי דד-ליין למציאת עבודה. ואז אני דוחה אותו ביום"

* שם: בנג'מין מלכה

* גיל: 38

* מצב משפחתי: נשוי+3

* ארץ המוצא: צרפת, עשה עלייה מהונג-קונג

* מסלול: "עשיתי עלייה מהונג-קונג, ולפני זה הייתי בלונדון אבל במקור אני מפריז. כשבאתי לישראל ניסיתי לפתח כל מיני דברים בתחום המקצועי. עבדתי בתחום הבנקאות רוב הקריירה שלי, ועסקתי גם ביבוא ויצוא, אסטרטגיה ופיתוח עסקי. כרגע אני מנסה לבחון מה ישראל יכולה להציע לי. יש פה הון אנושי מדהים, ואם אני אוכל לעזור להביא את ישראל לעולם, זה מאוד ישמח אותי. אני מחפש עבודה כמפתח עסקי, אבל עוד לא החלטתי סופית באיזה תחום. לאחרונה סיימתי את תוכנית קריירה של עמותת גבהים שמסייעת לעולים להשתלב בשוק הישראלי, ועכשיו אני מחפש עבודה".

* השוק הישראלי: "השוק המקומי בנוי לא מעט על קשרים וערוצים לא פורמליים. כאן, אפשר להיכנס מדלתות אחוריות ואני מרגיש שאנשים רוצים לעזור. ישבתי לקפה עם מישהו, והוא פשוט עבר על ספר הטלפונים שלו וחיפש מי יכול לעזור לי ובאיזה חברה אני יכול להשתלב. דבר כזה, לא רואים הרבה בחו"ל. הם מנסים לעזור, אבל לעיתים, וזה הדבר המתסכל, אתה לא יודע בדיוק לאיזה כיוון הם לוקחים אותך".

* העתיד: "כל יום אני קובע לעצמי דד-ליין חדש למציאת עבודה, ואז אני דוחה אותו ביום. הרבה פעמים שואלים אותי בסוף ראיונות 'למה עזבת את הונג-קונג, היו לך שם חיים נוחים, לא?' ואז אני מסביר על החינוך שאני רוצה שהילדים יקבלו ועל ציונות, ואני מרגיש שמבינים יותר את הצעד שעשיתי. ההטבות שמקבלים יכולות לאפשר מספיק זמן כדי להתארגן ולבנות לעצמך כיוון. אין סיבה להתייאש מהר".

"למדתי איך להפוך את הפרסונה האמריקאית שלי מחיסרון ליתרון"

* שם: חנה קסטנבאום

* גיל: 25

* מצב משפחתי: נשואה+2

* ארץ מוצא: ארה"ב

* מסלול: עשיתי עלייה בשנת 2008, לאחר שהגעתי מניו-ג'רזי לשנה אחת של חילופי סטודנטים ונשארתי בארץ. עשיתי צבא, התחתנתי, ונולדו לי שני ילדים. אני כרגע עובדת בסטארט-אפ שבונה חבילות תיירות סביב חופשות בפארקים גדולים בעולם. זה שוק ענק, עם מיליארד מבקרים בשנה, ומצאנו שהם צריכים one stop shop לקראת הנסיעות הללו. קיבלנו השקעה ראשונית ואנחנו מחפשים משקיעים נוספים. חלק מהעובדים בסטארט-אפ הם עולים, והמייסד של המיזם התרשם מהיכולות והכישורים שלהם. זו פלטפורמה בינלאומית ולכן חשוב שיש הרבה אנשים שמדברים בשפות רבות".

* הצד האמריקאי: "אני מאוד פוליטיקלי קורקט, ולפעמים אני מופתעת, אפילו בעולם העסקי, מהכנות והישירות של הישראלים. התראיינתי בעבר בחברות 'ישראליות' לגמרי, ידעתי שאני לא אתקבל את זה ואז התחלתי לחפש חברות שצריכות 'אמריקאים'. למדתי איך להשתמש בפרסונה האמריקאית שלי בדרכים שונות ואיך להפוך את זה ליתרון ולא לחסרון. עכשיו למשל זה מאוד עוזר לי בעבודה - הבוס שלי מאוד מרוצה שאני מכירה את הניואנסים של צורת הדיבור האמריקאית ויכולה לכתוב מיילים לחברות בארה"ב, באופן שמקדם את העסקים שלנו. אם החברה זקוקה לך כזר, זה ערך מוסף, אבל אם היא צריכה אותך כישראלי זה הרבה יותר קשה.

"לפעמים אנשים אומרים לי 'מה את עושה פה? את אמריקאית, למה לא נשארת בארה"ב? את משוגעת'. לפעמים אני חושבת שאולי זה נכון. אבל אני אוהבת את ישראל ולא רואה את עצמי במקום אחר".

"הלכתי לראיון עם חליפה ועניבה, ואז אשתי הישראלית אמרה לי שאני אידיוט"

* שם: סטפן קרנר

* גיל: 46

* מצב משפחתי: נשוי

* ארץ המוצא: אנגליה

* מסלול: "יש לי רקע במנהל עסקים ובשנים האחרונות עבדתי במספר ארגונים בעיקר בפרויקטים בתחום ההסברה. הגעתי לישראל לפני שנה אחרי שהתאהבתי בבחורה ישראלית, החלטנו להתחתן ולגור בישראל. אפשר לומר שדי קפצתי למים בלי לדעת מה יקרה, ועכשיו אני מחפש עבודה בתחום השיווק, גיוס כספים או ניהול לקוחות בחברות או עמותות".

* עבודה: "אני מחפש עבודה וזה לא קל. היו לי מספר ראיונות, אבל זה 'מלכוד 22' - אי-אפשר למצוא עבודה, כי אין לי עברית מספיק טובה ומצד שני אני לא עובד כך שקשה לי לשפר את העברית בשטח. אני מקווה שהדברים ישתפרו. יש פה איזה שוני ברמה של התשובות לראיונות. באנגליה, מחזירים תשובה מנומסת שזה לא מתאים ותודה. פה, אני תלוי באוויר ולא מקבל שום תשובה. גם אחרי ראיונות אין תשובה. זה הרבה פחות פורמלי. אתה חייב לחנך את עצמך מחדש כדי להתאים לשוק הישראלי. אני שומר על התרבות הבריטית שלי, ואני לא מסתיר את זה, אבל אני מנסה להבין את הצד השני ואיך הוא חושב. הלכתי למשל לראיון עם חליפה ועניבה ואז אשתי הישראלית אמרה לי שאני אידיוט. החינוך מחדש עוזר לך להבין למה לצפות".

* העתיד: "לא קבעתי דד-ליין למציאת עבודה, כי אין לזה משמעות. אין לי אופציה ללכת למקום אחר כי באתי לפה להתחתן ולבנות משפחה. אני אשאיר אותה מאחור? אני לומד מכל ראיון, נכנס לדיכאון בעקבות התשובה השלילית, וצריך להסביר לאשתי למה לא קיבלתי את העבודה. אחרי זה אני מרים את עצמי וממשיך הלאה. לא קיבלתי את העבודה הזאת, אני אקבל אחרת. אין ברירה אלא להמשיך. אתה צריך מעגלי תמיכה בשביל לעבור את התקופה הזאת. מנגד, היחס כלפי עולים ברחוב הישראלי מאוד השתפר עם השנים. אני מרגיש הרבה תמיכה".

"לחפש עבודה מרחוק זה דבר קשה מאוד ולא מתאים לשוק הישראלי"

* שם: אלכסנדרה דבורצ'נסקיח

* גיל: 24

* מצב משפחתי: נשואה

* ארץ מוצא: אוקראינה

* מסלול: "אני במקור מאוקראינה והגעתי לפני שנה לישראל. באוקראינה עבדתי כעוזרת למנהל פיננסים, ואני בעלת תואר שני בהנדסה סביבתית, אבל בישראל רציתי לעשות הסבה לעולם ההיי-טק והצלחתי למצוא עבודה בחברת פרסום בסלולר בשם xertivemedia. שמחתי על ההזדמנות הזאת, כי לא חיפשתי משהו ספציפי, אלא רציתי משהו מעניין, עם ראש צעיר, ושוק הפרסום הוא טוב עבורי".

* השוק הישראלי: "דרך תוכנית הכשרה למדתי איך לחפש עבודה, איך להתנהג בראיון ולנסות להבין מה היכולות שלי ומה אני יכולה לעשות בשוק הישראלי. זה קשה לחפש עבודה עוד לפני העלייה, כי המעסיקים רוצים לראות אותך, להרגיש את הכימיה בין הצדדים ולראות אם יש על מה לדבר. הבנתי שלחפש עבודה מרחוק זה דבר קשה מאוד ולא מתאים לשוק הישראלי, ולכן התמקדתי בזה רק אחרי שהגעתי לישראל".

* העלייה מברית-המועצות: "יש המון עולים מברית-המועצות לשעבר, ואני מבינה כמה העלייה משם הייתה גדולה ומשמעותית. אבל לפעמים יש לי קצת ריחוק מהעולים שהגיעו בשנות ה-90'. אולי זה קשור לפערי דורות או למשהו אחר, אני לא בטוחה לגמרי".

"פה לכולם יש סטארט-אפ. זה נתן לי מוטיבציה ללכת על הרעיון שלי"

* שם: סיימון הוכברג

* גיל: 25

* מצב משפחתי: רווק

* ארץ המוצא: צרפת

* מסלול: "למדתי בבית הספר למנהל עסקים EDHEC בצרפת, ועסקתי לא מעט הסברה ובחיזוק הקשרים בין הסטודנטים לבין ישראל. באחד הביקורים שהיו לי בישראל החלטתי שאני רוצה לנסות לגור פה תקופה מסוימת. מותר לנו לקחת שנה הפסקה בין הלימודים לתארים השונים, ולכן הגעתי לישראל, מצאו לי התמחות, למדתי קצת באולפן, והייתי פה חצי שנה. והחוויה הזו גרמה לי לרצות להישאר יותר, להבין את התרבות של ישראל ולהשתלב טוב יותר בחברה הישראלית. נשארתי עוד חצי שנה והרגשתי שאני רוצה לפתוח את הסטארט-אפ שלי כאן. כולם פה יזמים, לכולם יש סטארט-אפים, וזה נתן לי מוטיבציה ללכת על הרעיון שלי".

* הסטארט-אפ: "התחלתי לעבוד על רעיון בתחום הדייטינג, נושא שאני מכיר מקרוב. למיזם שלי, שהוקם במסגרת האקסלרטור The Hive, קוראים bliinder והמטרה היא לבצע התאמות בין אנשים מבלי שהם מדברים קודם לכן. ההתאמה נעשית על בסיס העדפות ופרופילים והאפליקציה קובעת לך מיקום ושעה לדייט. עשינו את זה, כי שמנו לב שהרבה אנשים לא מצליחים לקבוע דייט עם מישהו שהם מצ'וטטים איתו אונליין. זה נשאר רק ברמת הצ'טים וקשה להעביר את זה לעולם האמיתי. כרגע אנחנו בשלב שיש לנו קבוצת מיקוד ואנחנו עובדים על העיצוב הסופי. עד עכשיו היו מספר דייטים ואפילו נוצר זוג אחד. למעשה, הזוג הזה הוא אני - שם מצאתי את החברה שלי".

* השוק הישראלי: "לדעתי, עולים חדשים הם זהב עבור סטארט-אפים, כי יש המון אנשים שמדברים שפות שונות ומכירים את התרבות בארץ המוצא, וזה הון אנושי שקשה למצוא במקומות אחרים בעולם. אני חושב שהשוק הישראלי שונה מאוד מאשר בצרפת. ברור שעם הזמן אתה מבין טוב יותר איך להגיב לסיטואציות שונות".