אליפות עולמית במע"מ
ישראל היא כנראה אלופת העולם בשינויים במע"מ. בין השנים 2002 ל-2013 היו שמונה שינויים במס-ערך-מוסף, בעוד שברוב מדינות אירופה, לשם השוואה, לא היה אפילו שינוי אחד באותה תקופה. כעת נראה ששר האוצר משה כחלון יגרום לשיא עולמי חדש בעקבות ההחלטה להוריד את המע"מ ל-17% מ-1 באוקטובר השנה.
למרות ביטויי התמיכה השונים בהורדת המס, ההיסטוריה מלמדת ששיאים עולמיים בשינויי מסים, אינם פועלים לטובת הציבור. ראשית, מתוך שמונת השינויים במע"מ שביצעו בין השנים 2002 ל-2013, ארבעה היו הורדות, וארבעה היו העלאות. כך שעל כל ירידה הייתה עלייה, ובסך-הכול, המע"מ לא השתנה. ב-2002 שיעור המע"מ היה 18%, והוא חזר ל-18% ב-2013.
מה שכן השתנה כאן הוא רמת המחירים - בעקבות השינויים במע"מ.
מבדיקה של נתונים שסיפקה הלמ"ס עולה, כי כאשר המע"מ עולה, כ-50% לפחות מהמוצרים בסופרמרקט, משנים מחיר באותו חודש לכיוון מעלה; מנגד, כאשר המע"מ יורד, רק כ-40% מהמוצרים משנים את המחיר, כלפי מטה כמתבקש. כך שירידה של המע"מ ואחריה עלייה, גוררות בעצם עלייה ביוקר המחיה, ולא חזרה לאותה רמה נמוכה שהייתה קודם לכן.
שר האוצר טוען אמנם שהפעם לא יהיה צורך להעלות את המע"מ בעתיד הנראה לעין, משום שקיים עודף בגביית המסים, אבל העודף שקיים לא נוצר בגלל שגביית המע"מ הייתה גדולה מהמתוכנן, אלא בעיקר בגלל העלייה במחירי הנדל"ן. אולם אם שר האוצר מתכוון לשווק קרקעות, ולגבות עליהן מינימום של מסים, גם העודף הזה ייעלם, בעיקר כשהממשלה מגדילה את ההוצאות ואת הגירעון כדי לממן את ההסכמים הקואליציוניים.
ייתכן גם ששר האוצר חושב שלא יהיה צורך בהעלאת מסים כי הוא מאמין שהורדת המע"מ תגדיל את הפעילות והצריכה במשק. אלא שממצאים של בנק ישראל מלמדים שהמס שהכי פחות משפיע על הפעילות במשק הוא שינוי במע"מ. כי גם אחרי שינויים במע"מ, אנשים קונים אותן כמויות כמו לפני השינוי, כך שרמת הפעילות במשק נשארת ללא שינוי.
זאת גם הסיבה שמשרד האוצר מעדיף בשעת צורך, להעלות את המע"מ, ולא מסים אחרים. מבין כל המסים, המס העקיף הזה גורם יחסית הכי פחות נזק לצמיחה הכלכלית. לכן, אם וכאשר עודף המסים ייעלם ויהיה צורך להטיל מסים חדשים, שר האוצר יעמוד בפני דילמה, שהרי ביחד עם המע"מ, הוא הוריד גם את מס החברות ב-1.5%, לכן אם הוא יצטרך להעלות מסים, הוא ייאלץ לבחור בין העלאת מע"מ לבין העלאת מס חברות.
עם זאת, לפי המחקרים של בנק ישראל, העלאה של מס חברות היא בין השינויים המזיקים ביותר למשק ולצמיחה. מצד שני, הפחתת מס חברות נתפסת כשינוי שמגדיל את אי-השוויון, כי ירידה במס חברות מסייעת לבעלי עסקים להגדיל את רווחיהם.
לכן, אם וכאשר, שר האוצר יצטרך לבחור בין העלאת מע"מ, שהיא פחות מזיקה למשק, אבל מעלה את יוקר המחיה, ובין העלאת מס חברות, שהיא יותר מזיקה למשק אבל נראית כמקדמת את השוויוניות - סביר להניח שהוא יפתור את הדילמה בשבירה נוספת של השיא העולמי בשינויי מע"מ, והציבור ישלם.
הכותב הוא כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה
