פסלו של פרדי מרקורי יקיר העיר מונטה/ צילום : Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
אחד האנשים שהכי הזיקו לתעשיית התיירות השווייצרית היה ככל הנראה הסופר הבריטי גרהם גרין, שחזר והשתלח בה. פעם כתב: "שווייץ נסבלת רק כאשר היא מכוסה שלג, ממש כשם שאנשים מסוימים נסבלים רק כשהם מתחת לסדין", ופעם אחרת "איטליה סבלה 30 שנה של שלטון משפחת בורג'יה, שהיו רצופות מלחמות, רציחות ושפיכות דמים, אבל הן נתנו לעולם את מיכלאנג'לו ואת לאונרדו דה וינצ'י. בשווייץ שררו אחווה, שלום ו-500 שנים של דמוקרטיה, ומה הן נתנו לעולם? שוקולד ושעוני קוקייה".
עם כל הכבוד לשנינותו המרושעת של גרהם גרין, נראה ששווייץ מסתדרת יפה גם בלעדיו. שווייץ מדורגת בין 25 המדינות המתוירות ביותר בעולם, וחלקם של המטיילים הישראלים בין אלה עולה בהתמדה - בשנים האחרונות נרשמה עלייה של כ-30%. אז כנראה שיש לשווייץ עוד כמה דברים להציע חוץ משעוני קוקייה ושוקולד.
הקלף המנצח של שווייץ הוא כמובן הנופים היפהפיים וההרים המושלגים, אבל תורמת גם העובדה שהכול מאורגן ומתוקתק טוב ויעיל כל-כך. בסיור לכתבי תיירות בשדה התעופה של ציריך הצביע המדריך בגאווה על שורה של דלפקי קבלה ריקים ושוממים. "ככה צריכים להיראות דלפקי קבלה", אמר, "ריקים. בלי אנשים מחכים. אנחנו עושים הכול נוח יותר, מהיר יותר ויעיל יותר". היעילות הזו אינה לשם שמיים, הבהיר מיד: "הכול - כדי שיהיה לנוסעים יותר זמן לבזבז בדיוטי פרי".
שדה התעופה של ציריך הוא דיוטי פרי אחד גדול - 4 קומות של חנויות פטורות ממכס - המתוכנן כך שכל מסלול בין נקודה א' ל-ב' יעבור דרך חנות דיוטי פרי כלשהי. אומה של סוחרים. כך אפשר להבין איך הפכה שווייץ לאחת המדינות העשירות בעולם, אף שאין לה כמעט מחצבים ואוצרות טבע.