מוטי מורל / צילום: עינת לברון
"תוכנית הנאנסות" - כך כונה הקמפיין שנהגה במשרדו של איש התקשורת מוטי מורל, להשחרת שמו של עורך-דין ששמו נאסר לפרסום.
מה בתוכנית? "הוצאה לאור" של טענות על אונס שביצע עוה"ד כביכול מצד ארבע נשים - טענות שבית-המשפט המחוזי בתל-אביב קבע שהיו למעשה מסע הכפשה מתוזמר נגד עורך-הדין.
בית-המשפט פסק כי שלוש מן המתלוננות הן חלק מקבוצה ("כת", להגדרת עוה"ד, "קבוצה ללימוד פילוסופיה", להגדרת המתלוננות), שעורך-הדין היה חלק ממנה ופרש ממנה בעקבות סכסוך עם מנהיגת הקבוצה, "הגורו". הרביעית, "גויסה" ע"י הקבוצה כדי להגיש תלונה כוזבת נגד עורך-הדין. המתלוננות והגורו חויבו בתשלום פיצויים בסך 1.3 מיליון שקל לעורך-הדין.
המתלוננות הגישו ערעור לבית-המשפט העליון. הפרסומאי-יועץ התקשורת מורל אף נחקר במשטרה בגין הפרת צו איסור פרסום, אך התיק נגדו נסגר. לבקשתו, שונתה עילת סגירת התיק ל"חוסר אשמה".
הצעדים שנכללו ב"תוכנית הנאנסות" שנהגתה בבית היוצר של מורל, כללו קמפיין "וידויים" של נאנסות שהובילו דמויות פיקטיביות ברשתות החברתיות; כתבות בעיתונות עם עדויות מפי המתלוננות (דבר שלא צלח לאור צו איסור פרסום שהוטל על זהות המעורבים בפרשה); תלונות שהוגשו נגד העו"ד לוועדת האתיקה של לשכת עורכי-הדין; והפגנות מתוקשרת מול לשכת עורכי-הדין עם שלטים "אנס בלשכה".
על רקע צו איסור הפרסום, נותק הקשר בין מורל ללקוחותיו, דבר שלא עצר את הקמפיין בפועל. בית-המשפט אמנם לא קבע שמורל היה מעורב בביצוע התוכנית, אך קבע שהתוכנית אכן בוצעה בחלקה. מורל מצדו מכחיש כל חלק בהוצאת התוכנית לפועל.
לאחר פרסום פסק-הדין, החלו אותן דמויות עלומות ברשת לנהל קמפיין נגד השופטת דליה גנות, שהעזה לפסוק שהתלונות נגד עורך-הדין היו כוזבות.
הסרת הכפפות וזריקת בוץ על יריבים
"כולם מכירים אותנו כמשרד אגרסיבי", אמר מורל בשנה שעברה בראיון לפורטל המדיה "אייס", "אבל החוזקה שלנו היא מציאת פתרונות אלגנטיים לבעיות מורכבות. הרבה פעמים, במקום לעשות קמפיין רעשני, אנחנו פותרים את הבעיות בשקט, בלי מילה אחת בתקשורת".
ההתבטאות הזו של אחד מאבות תורת הספין בישראל, מתיימרת להסתיר מאחוריה איזה סוד מסחרי גדול, וליצור את הרושם שמורל מחזיק במתכון סודי לאבקת קסמים שפותרת משברים תקשורתיים כהרף עין. האיש שהתפרסם בזכות קמפיינים מנצחים כמו "ישראל מחכה לרבין" ו"פרס יחלק את ירושלים", אכן נחשב פעם לגאון בקרב אנשי התקשורת. אך בחלוף יותר משני עשורים מאז הקמפיינים הגדולים שקנו למורל מוניטין נשגב, רוב המערכות שמנהל מורל נסתרות מן העין הציבורית.
מה שכן ידוע על עיסוקיו של שועל התקשורת הוותיק הוא, שזה שנים ארוכות, מורל עוסק גם בזריקת בוץ חסרת עכבות על יריביהם של לקוחותיו, ובשימוש באמצעים שבינם לבין התואר "אלגנטיים", מרחק שנות אור. מורל הוריד את הכפפות לפני כל-כך הרבה זמן, עד שנדמה לעיתים שאיבד אותן.
בפרשת האונס של הנשיא לשעבר משה קצב, נשכר משרדו של מורל על-ידי קצב. באותה תקופה הופץ מידע שלילי על המתלוננות נגד הנשיא, בניסיון לפגוע במהימנותן. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים. ב-2007 היה מורל מעורב במחאה של ארגוני ניצולי השואה. משרדו דאג לשליפת שיניים תותבות, כותנות בסגנון אושוויץ וטלאים צהובים מול מצלמות כחלק מן ה"מחאה".
לדברי גורמים שהיו מעורבים בפרשה, במשרדו של מורל אף פעלו באופן אקטיבי כדי ליצור מחלוקות בין מנהיגי הקשישים הניצולים לבין אנשי ראש-הממשלה דאז, אהוד אולמרט, בניגוד לרצונם של חלק מארגוני ניצולי השואה, ובמימון של גורמים שמטרתם הייתה להחמיר את המשבר, משיקולים פוליטיים כלשהם.
אך נדמה שבעיטות מתחת לחגורה (תרתי משמע), כפי שתוכננו במסגרת "תוכנית הנאנסות", טרם פורסמו. גם לא במשרדו של אבי-אבות הסחריר.
חברה מכוכב אחר - שבאה לגאול את האנושות
כך נהגה הגורו, מנהיגת הקבוצה להסביר שוב ושוב לעדת מאמיניה - "אני נולדתי במקום אחר, בכוכב אחר. גדלתי עם ישו הנוצרי ועם הדלאי-לאמה". לדברי הגורו, הוטלה עליה בילדותה משימה גדולה - "להציל את כדור הארץ", לא פחות. זאת, בהתאם להוראות שהיא מקבלת מ"מוריה", המגיעים לבקרה בחלליות, לדבריה. יש להניח שיש עומק מטאפורי מסוים בתורתה של הגורו, שכן החל משנות ה-90 החלה להיאסף סביבה קבוצה של מאמינים-נאמנים, שהגדירו את עצמם כ"קבוצת ללימוד פילוסופיה".
חלק מבני המשפחות של חברי הקבוצה קוראים לזה פשוט "כת". אותם בני משפחה "זכו" במספר מקרים להתנכרות ולניתוק קשרים מוחלט מצד יקיריהם, שנפלו בשבי קסמה של הגורו במסגרת מסעותיה ל"גאולת האנושות" (וגאולתה שלה תחילה).
חברי הקבוצה מרבים להגדיר את עצמם כסוג של "משפחה". וככזו, המשפחה ניהלה קופה משותפת, שבה שלטה - הגורו. מעניין, שהגורו רכשה לפני כמה שנים דירה נאה בבירה אירופית, שם היא מתגוררת כבר יותר מחמש שנים, משנת 2010, לאחר שעזבה את הארץ כשברקע ההליכים המשפטיים שליוו את פרישתם של שני חברי הקבוצה משורותיה. עורך-הדין הוא אחד מהשניים.
"גייסו עוד 'חיילת' ויצרו סיטואציית אונס יש מאין"
שלוש מחברות הכת, שהגישו את התלונות במשטרה נגד עורך-הדין, הגישו את התלונות בין השנים 2009-2011, בקשר למעשים שהתרחשו לכאורה שנים רבות קודם לכן, בין שנת 2000 לשנת 2004. שלוש המתלוננות ציינו את הסכסוך בין עורך-הדין לבין הגורו כחלק מן הרקע העובדתי להתעוררות הזיכרון המודחק, לטענתן, של מעשי האונס לכאורה של עורך-הדין. בהמשך, "אותרה" המתלוננת הרביעית. מדובר באישה אשר ניהלה בעבר קשר חברי עם עורך-הדין, שהתפתח לקשר רומנטי, ושהסתיים שלא לשביעות רצון הצדדים.
בשנה שעברה דחתה השופטת דליה גנות את תביעתן של שלוש המתלוננות חברות הקבוצה, בפסק-דין מפורט בן 114 עמודים. גנות קבעה, שגרסאותיהן של המתלוננות נמצאו משתנות, לא סבירות, לא אמינות, ומלאות בסתירות פנימיות.
בין היתר פסקה השופטת כי "הדמיון הרב בין טענותיהן של שלוש התובעות, לרבות בעניין טענת ההדחקה של האירועים נשוא התובענות, או השכחה של האירועים הנטענים, וההיזכרות באותם אירועים נטענים בסמוך למועד הגשת תביעתה של מנהיגת הקבוצה נגד עורך-הדין, לרבות שימוש בביטויים זהים נגד הנתבע, אומרת דרשני, ותומכת במסקנה, שעצם הגשת התלונות בעיתוי שבו הוגשו, לא נועדה, אלא לסייע למנהיגת הקבוצה במאבקה נגד עורך-הדין".
באשר למתלוננת הרביעית, שהגישה תלונה במשטרה אך לא הגישה תביעה אזרחית נגד עורך-הדין, קבעה השופטת, שהמתלוננת פנתה למשטרה, לאחר שפגשה כמה מחברי הכת, "שהפעילו אותה ויצרו סיטואציית אונס 'יש מאין', ניצלו את סיפורה על קיום יחסים למרות שהמתלוננת לא היתה מעוניינת בכך לדבריה, אם כי גם לא התנגדה, ו'גייסו' אותה כחיילת נוספת במערך 'החיילים' ששיתפו פעולה לצורך הגשת תלונות יזומות על ביצוע אונס נגד עורך-הדין".
השופטת קיבלה בחלקה את התביעה-שכנגד שהגיש עורך-הדין נגד שלוש התובעות, מנהיגת הכת והמתלוננת הרביעית, ופסקה כי על החמש לפצות את עורך-הדין בסכומים של בין 100 אלף ל-350 אלף שקל כל אחת, ובסך-הכול, בסכום של 1.3 מיליון שקל, ושכ"ט עו"ד נדיב בשיעור של 20%.
המתלוננות הגישו ערעור לבית-המשפט העליון, שעיכב חלק מהתשלומים במסגרת עיכוב ביצוע חלקי של פסק-הדין.
הפגנות ליד לשכת עוה"ד עם שלטי "אנס סדרתי"
אחת מן הראיות שמצאה השופטת גנות כמכריעה לעניין קביעתה כי כל מקרי האונס הם למעשה חלק ממזימה שמטרתה להשחיר את פניו של עורך-הדין, הייתה עניין הפנייה למשרדו של יועץ התקשורת מוטי מורל, שכונה "העד מ'" בפסק-הדין. "עדותו של העד מ' 'סגרה למעשה את המעגל' בכל הנוגע לנסיבות הגשת התביעות של התובעות, וסיפקה הסברים למניעיהן".
בפסק-הדין נכתב שמורל סיפר בעדותו כי "בא אליי חבר הקבוצה, הביא איתו בחורה או שתיים, ואמר שיש יותר, ואמר שעורך-הדין אנס את הבנות האלה". בהמשך העיד מורל כי לאחר ששוחח בסקייפ עם הגורו, נהגתה במשרדו "תוכנית הנאנסות" שמטרתה הייתה, "להוציא לאור את ההאשמות נגד עורך-הדין".
"בהמשך התברר, שהשגת המטרה נתקלה בקשיים, נוכח קיומו של צו איסור פרסום הפרשה", ציינה השופטת בפסק הדין, "ובשלב מסוים הופסקה ההתקשרות עם העד מ', לא לפני שתוכננו תוכניות, אשר חלקן אף הוצאו אל הפועל, במטרה להשיג את המטרות המבוקשות".
"תוכנית הנאנסות", כללה מספר שלבים, ובתוך אלה - הגשת תלונות לוועדת האתיקה של לשכת עורכי-הדין נגד עורך-הדין, הפגנות מחוץ לבניין לשכת עורכי-הדין עם שלטים המתארים אותו כאנס סדרתי, הוצאת כתבות שליליות נגד עורך-הדין על בסיס עדותן של המתלוננות, פרסום הטענות ברשתות החברתיות ועוד.
תלונות ללשכה אכן הוגשו, גם ההפגנות נערכו ופורסמו ברשתות החברתיות ובבלוגים שונים, בשמות משתמש פיקטיביים. עד היום, חיפוש שמו של עורך-הדין בגוגל, מוביל לעמודים שנוצרו בעקבות יישום "תוכנית הנאנסות" ע"י לקוחותיו של מורל. חלק מאותם עמודים עודכנו לאחר פסק-הדין ע"י מפעיליהם, כך שכיום הם מנהלים קמפיין אגרסיבי נגד השופטת גנות, תוך שימוש במילים בוטות כלפיה.
בעקבות טענות להפרת צו איסור פרסום, הגיש עורך-הדין תלונה במשטרה נגד מוטי מורל, שאף נחקר בפרשה. הפרקליטות החליטה לסגור את התיק בעילה של היעדר ראיות, ובהמשך נעתרה לבקשת מורל, באמצעות עורכי-דינו, לשנות את עילת הסגירה להיעדר אשמה.
"תוכנית הנאנסות" של מורל מאפשרת הצצה לחלק מפועלם של היח"צנים ויועצי התקשורת, שבדרך-כלל אינו רואה אור. חלק מיועצי התקשורת, האנשים הקרובים לפוליטיקאים הבכירים, אלו המשרתים חברות ציבוריות ועמותות, נשכרים לא פעם כדי להוביל "תוכניות הכפשה" נגד היריבים של לקוחותיהם. ב-99% מהמקרים, יועצי התקשורת פועלים ברקע, בלי להותיר טביעת אצבע המעידה על מעורבותם בקמפיין ההשחרה. השאלה היא - מי נותן את הדין כאשר מתברר שקמפיין שלילי שהוביל יועץ תקשורת כשכיר חרב, הוא עלילת דם?
תגובתו של מוטי מורל: "שום דבר מהתוכנית שהזכרתם בפנייתכם לא בוצע בפועל, משום שצו איסור הפרסום על הפרשה מעולם לא הוסר. התוכנית הוכנה יחד עם הלקוחות ועורכת-דינן, שהגו בעצמם חלק מן הרעיונות שנכללו בתוכנית. נאמר ללקוחות, שכל זמן שיש צו איסור פרסום אי אפשר לבצע את התוכנית.
"בהמשך, הלקוחות החליטו שלא להמשיך בהתקשרות עם משרדנו, והתוכנית לא בוצעה, לפחות לא על ידינו. העו"ד המדובר הגיש נגדי תלונה במשטרה, שחקרה את העניין. הפרקליטות החליטה לסגור את התיק מחוסר אשמה".
בנק המטרות של מורל
ממסמך שהוכן במשרדו של מורל והגיע לידי "גלובס" עולה, כי לאסטרטגיה ה"אלגנטית" של מורל היו שלוש מטרות: הראשונה - עמותה בשם "המרכז לנפגעי כתות", עמותה שייתכן שמורל עצמו לא חש חיבה יתרה אליה עוד לפני היכרותו עם הקבוצה ששכרה את שירותיו. זאת, בהיותו פעיל ידוע ומוכר בדת (ויש שיאמרו, כת) הסיינטולוגיה. באותה תקופה פורסם תחקיר לא מחמיא על העמותה בעיתון גדול, שתאם את "'קווי המתאר" של קמפיין הנגטיב שתוכנן במשרדו של מורל.
המטרה השנייה היא ח', פורשת נוספת מהקבוצה של הגורו. מעט לאחר שכירת משרדו של מורל, פתח גורם עלום כלשהו בלוג שהוקדש להכפשתה של ח', תחת השם "גברים פגועי ח'". בבלוג מתוודים קורבנותיה כביכול של "הנוכלת והמתחזה", על הנזקים שהסבה להם "אשת-הנחש".
הנה שתי דוגמאות לטקסטים שנמצאו באותו בלוג: "מגע ידה המלטף, דומה הוא להכשתו של נחש פתן. זהו מגע רגעי שבו מוחדר רעל הריקבון של נשמתה הנבובה"; "אני מזמין אתכם לשתף ולחשוף את החוויה המזעזעת של היות לכודים ברשתה של האשה בעלת אלף פרצופי השאול".
ה"מטרה" השלישית שסימן מורל עבור לקוחותיו במסגרת המצגת שהציג להם, היא עורך-הדין, ש"זכה" לקמפיין נרחב לתיוגו כאנס סדרתי. זאת שלא בצדק, לפחות על-פי פסיקת בית-המשפט המחוזי.