בנק ברקליס / צלם: רויטרס
סוגיית פערי השכר בין חברי ההנהלה הבכירה בארגון לבין עובדיו הזוטרים לא יורדת מהכותרות הכלכליות, וסביר להניח שלא תרד כי יש לה השלכות רבות: על חלוקת הון, על שוויון הזדמנויות, על מוטיבציה ועוד. באחרונה סיפק בלוג באתר חברת המחקר הבריטית High Pay Center דוגמה מספרית ודי מוחשית לפערים הללו באחד מבנקי ההשקעות המובילים בעולם, ברקליס הבריטי (Barclays), שנסחר בשוק ההון הבריטי לפי שווי של 66 מיליארד דולר.
"אחד הטיעונים שאנחנו שומעים בכל הנוגע לפערי שכר הוא שמדובר בדאגה חברתית-כלכלית שולית", נכתב בבלוג. "בעוד שרוב האנשים מסכימים שעוני וחוסר שוויון בהזדמנויות - בעיקר בקרב האוכלוסייה הצעירה - הם סוגיות מהותיות, רבים אחרים חולקים על הטענה כי אי-שוויון הוא חלק מהבעיה, נכתב בבלוג. "'אתה לא הופך את העני לעשיר על ידי הפיכת העשיר לעני', הוא משפט שגור בפי אלו".
לטענת הבלוג, דווקא יש למשפט הזאת אחיזה במציאות, וכדי להסביר זאת הוא נעזר במאמר מהעת האחרונה ב"גרדיאן" הבריטי, שציטט את מנכ"ל רשת Whitbread הבריטית (רשת בתי מלון, מסעדות ובתי קפה). המנכ"ל טען כי העלאת שכר המינימום בבריטניה תיצור גידול של 15-20 מיליון ליש"ט בהוצאות השכר השנתיות שלו. "לא אפשרי", טען אותו מנכ"ל, אך ה"גרדיאן" טען כי הדבר ועוד איך אפשרי: מבדיקה שעשה גילה כי הרשת שילמה אשתקד לחמישה ממנהליה הבכירים שכר בשווי כולל של 14 מיליון ליש"ט. "לכן, אם רק חמשת הבכירים האלו היו מוותרים על מחצית משכרם - ועדיין מקבלים יותר מ-1 מיליון ליש"ט בשנה - ניתן היה לממן מחצית מהגידול בהוצאות השכר שנובע מהעלאת שכר המינימום".
ואז מגיע הבלוג לדוגמה של בנק ההשקעות ברקליס, המעסיק כמעט 140 אלף איש ברחבי העולם. רובם אינם בנקאי השקעות אלא פקידים, טלרים, קופאים ואנשי מנהלה בדרג נמוך. כפי שניתן לראות בטבלה המצורפת, יותר ממחצית מעובדי הבנק מקבלים את השכר הנמוך ביותר בו - עד 25 אלף ליש"ט בשנה, שזה בערך 2,000 ליש"ט בחודש, ואילו 359 (0.3% מהסך) מקבלים יותר מ-1 מיליון ליש"ט בשנה, שזה בערך 83 אלף ליש"ט בחודש. "אם ברקליס היה לוקח מחצית מהשכר של אותם 359 איש ומחלק אותה באופן שווה לכל עובדי החברה, פירוש הדבר היה תוספת שנתית של 2,000 ליש"ט. ותזכרו, מהלך כזה עדיין יאפשר לבנקאים הבכירים, אלו שמקבלים יותר מחצי מיליון ליש"ט בשנה, ליהנות מסגנון חיים שהוא מעבר לחלומות הפרועים של רוב השכירים במשק הבריטי".
כותב הבלוג מציאותי וטוען כי מהלך כזה לא בהכרח ישפר את המצב הכלכלי של אותם עובדים זוטרים, אך מדגיש כי אם "העלייה ברמות השכר של מנהלים בכירים הייתה משקפת את העלייה ברמות השכר במשק הבריטי בכללותו - שבו האחוז העליון של המשתכרים הגדילו את חלקם בהון מ-6% בשנות ה-80' של המאה הקודמת ל-13% כיום - אזי ניתן היה להגיע לחלוקה הוגנת יותר של ההון".
