הגיל הוא נושא שמעסיק את ארקדי דוכין. הוא אמנם רק בן 52, גיל שבו אגדות רוק זזות כמו ג'אגר במשך שעתיים וחצי על הבמה, אבל מוזיקאי כמוהו, שרוצה ליצור חומר חדש ולהישאר רלבנטי, נמצא בקונפליקט פנימי בין העבר והדימוי שלו לבין איך שהוא מרגיש כיום; הנפש הצעירה, היוצרת והקלילה, שרוצה לעוף עם החדשנות הטכנולוגית ולהתחבר לקהל חדש.
דוכין מצא דרך מתוחכמת להתגבר על הקושי בקליפ "בננה", הסינגל הראשון מפרויקט קונספט מורכב, שעליו הוא עובד ב-3 השנים האחרונות עם זמיר גולן, ואותו הוא חושף לאט-לאט. "הכול יושב על הבננה / וזה מביא לי ת'ג'ננה", הוא שר בלהיט אלקטרוני מקפיץ, עם מילים שטוחות, מהרחוב, המשמשות כעטיפת צלופן צבעונית ומרשרשת למסר העמוק והקודר המאפיין את היצירה שלו.
גם הקליפ, שצולם על חוף הים, מתעתע. דוכין מופיע בו בפוזה של די.ג'יי, עם אוזניות ועם גרוב, ושל שף המבשל מנה במסעדת חוף עם מלצריות חטובות, מוקף בחורות שקופצות בבגדי ים מינימליים, דראג קווינס שרוקדות באיפור כבד, נוער משולהב, ילדים ומיכאל מושונוב, מכוכבי הדור הנוכחי, שמשחק בחור משועמם, מנותק, שנסחף לתוך מסיבה, שמתברר שהיא פרי דמיונו. (לצפייה בקליפ, סרקו את הברקוד).
"אני מרגיש לא ממומש", אומר דוכין כשאנחנו יושבים בבית-קפה בגבעתיים, לא רחוק מהבית ומהאולפן שלו - טריטוריה שממנה הוא משתדל שלא להתרחק יותר מדי.
אם ניתן היה לחשוב שהתסכול שלו נובע מכך שלא הוציא תקליט ב-3 השנים האחרונות ושהיה רחוק מהעין הציבורית, הרי שהסיבה היא אחרת. "יש לי המון חלומות שאני לא מצליח לתרגם, להגשים בפועל", הוא מנמק. "זה עידן שבו אני מרגיש שאני אעבוד קשה וזה יקרה. ב'בננה' עשיתי דברים שלא עשיתי קודם - אינטרנט, מחשבים, מניפולציות קטנות. אני אולי בן 52, אבל יש המון אמנים צעירים שעושים מוזיקה זקנה, ואני זקן שעושה מוזיקה צעירה. וזה קשה, כי הקהל שגדל איתי, שהוא בערך בגילי, רוצה להזדקן איתי, ואין לו תמיד סבלנות לחידושים".