איתי טיראן מתוך היורד למעלה / צילום:אסקף אברהם
עננה טרגית ריחפה מעל פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה, שננעל ביום שני השבוע, כששבוע לפני פתיחתו, נודע דבר מותו של מרסין ורונה, במאי הסרט "הדיבוק" - קופרודוקציה ישראלית-פולנית בהפקת טרנספקס הפקות, שאמור היה להתארח בפסטיבל ולהימנות עם אורחיו. ורונה, שעיבד את המחזה של אנ-סקי לסרט שבו הדיבוק אחז בגבר, שם קץ לחייו בחדר המלון שבו שהו הוא ובת זוגו במהלך פסטיבל הקולנוע בטורונטו, שם הוענק לו פרס מכובד.
גם בחיפה "הדיבוק" הותיר רושם רב, והיה לאחד הסרטים הבולטים ברפרטואר. בסרט מככב איתי טיראן, שבשנים האחרונות עושה דרכו בהתמדה מבימת התיאטרון אל מסכי הקולנוע והטלוויזיה, שגם כיכב בסרט "היורד למעלה", סרטו של אלעד קידן, שזכה בפרס הסרט הישראלי הטוב ביותר בפסטיבל, וגם בסדרה החדשה של זכיינית ערוץ 2 רשת, "המדרשה", ששני פרקיה הראשונים הוקרנו בפסטיבל בהקרנת טרום בכורה.
הסדרה משופעת הכוכבים (יהודה לוי, לירון ויסנן, דן שפירא, עומר ברנע, חנה לסלאו, יהורם גאון, גל תורן, אקי אבני, וכאמור טיראן), מספרת על אחורי הקלעים של קורס להכשרת סוכני מוסד. הרעיון עצמו מעולה, ובסדרה הושקעו מיליוני שקלים, במה שאמור להיחשב כתשובה המנצחת לריאליטי (הסדרה תשודר בפריים-טיים), אך התוצאה מעט מביכה. "המדרשה" היא יצירה שאת חוסר הכנות שבעשייתה לא ניתן להסוות. עצם הבחירה האמנותית בשילוב בין דרמה לבין קומדיה מבטאת את הגישה הזו יותר מכל. מדוע להפוך את זה לקומי? לגרוטסקה? כדי להצדיק היעדר של עבודת תחקיר רצינית? איזה פספוס.
500 הצעות לסדרות דרמה הוגשו במכרז שערכה רשת, רק 14 מתוכן התקבלו ועברו לשלב פיתוח, אמר ארז בן הרוש, סמנכ"ל התוכן של הזכיינית במעמד ההקרנה, והוסיף שמתן דגש על סדרות דרמה הוא אחת ממטרותיה של רשת. הכוונה נכונה, וכשבן הרוש אומר "אנחנו רוצים להראות שלא רק ריאליטי יכול להצליח", קשה שלא להסכים עמו, אפילו להזדהות. מה שלא ברור הוא, מדוע בכדי להתחרות בריאליטי, צריך להפוך את הדרמה למתחרה שוות כוחות באותו רף איכות בו ניצב ז'אנר הריאליטי.
שואה שלנו
פסטיבל חיפה היה מוצלח בסך-הכול. שוחרי קולנוע מכל הארץ הגיעו לעיר הצפונית, הקהל גילה עניין רב בסרטים, האולמות היו מלאים, ולא רק בערבים או בימי חג, ורחובות מרכז הכרמל היו שוקקים. ולהבדיל מהפסטיבל בשנה שעברה, שהופק על-ידי דני נישליס, מקורבו של ראש העיר יונה יהב, השנה גם העיתונאים הערבים קיבלו תגי עיתונות. היו גם רגעים מענגים למכביר, שהבולט בהם היה הגעתו של אדם שהזדהה כפרטיזן לשעבר, שדרש להיפגש עם קלוד לנצמן ("שואה"), שהתארח בפסטיבל השנה. האיש הופיע גם למחרת, וגם ביום שלאחר מכן, וסירב לוותר, ובצדק מבחינתו. פסטיבל קולנוע הנו מקום מפגש ייחודי, לעתים בלתי אמצעי, בין בימאים לבין קהל, ומפגשים מסוג זה הם הסיבה האמיתית לכל הדבר.
הבימאי הסרבי גוראן רדובאנוביץ', שזכה למחיאות כפיים ולתגובות חמות לאחר הקרנת סרטו "המובלעת" (לתשומת לב המפיצים), היה כל כך נרגש, שלמחרת היום התיישב עם בקבוק יין בגינת הפסטיבל והיה במצב רוח מרומם. "לעולם לא אשכח את ההקרנה הזו. התרגשתי, רציתי לבכות כמו ילד", אמר רדובאנוביץ' (58) ל"גלובס". "המובלעת" מספר את סיפור המלחמה ביגוסלביה מנקודת מבטו של ילד סרבי, שהכפר בו גרה משפחתו שוכן בלבה של טריטוריה אלבנית, מוסלמית ברובה. רדובאנוביץ' מתנגד להגדרת הסרט בז'אנר ילדים ונוער, אולם לא מתכחש לתפיסה האופטימית שמשדר הסרט, מעצם היותו מוצג מנקודת ראות של ילד בן 10. רדובאנוביץ': "האופטימיות היא חלק מהרוח של הסרט ומהרוח של האמנות. הילדים לא נולדו לתוך המלחמה, ואין להם תפיסות מגובשות מבחינה פוליטית. הם ילדים שרואים ילדים אחרים, הם לא שבויים בהגדרות של 'אויבים' ו'לא אויבים'. הם רואים את העתיד, הם למעשה יכולים לראות עתיד טוב יותר, להבדיל מהמבוגרים.
- הילדים בסרט משחקים מצוין. איך ליהקת אותם, ולא פחות חשוב - איך הדרכת אותם על הסט?
"עבודה עם ילדים זה סיכון עצום. ואני אהיה כן איתך - חצי מהזמן לקחתי כדורי הרגעה. כי הילדים שוכחים מה היה בחזרות. כל יום היה מלחמה שבה הייתי מוכרח לנצח. הרבה פעמים הייתי צריך לצלם מחדש. זה לא משהו שלומדים בבית ספר למשחק.
אין ספק ש-90% מהעבודה זה הליהוק. בתקופת הליהוק אתה נחשף לרקע של הילדים ולחולשות שלהם. לדרך המחשבה שלהם. למשל, כשהם רואים שאתה לא מרוצה, הם הופכים בעצמם ללא מרוצים, כי אתה מהווה דמות אב עבורם. לכן חשוב לא להראות אמוציות".
הפתעות בחרטום
טקס חלוקת הפרסים סיפק לקהל ולמשתתפים התחרויות השונות הפתעות מרובות: הסרט "באבא ג'ון", הזוכה הטרי בפרס אופיר עבור הסרט הטוב ביותר, ומי שייצג את ישראל בתחרות האוסקר, יצא מהפסטיבל ללא פרסים. היו שציפו כי הבימאי האיראני הגולה מוחסן מחמלבאף, ששימש כיו"ר חבר השופטים, יחבב סרט ישראלי דובר פרסית, אך אלה התבדו. המנצח, כאמור, הוא אלעד קידן, עם "היורד למעלה", בהפקתו של איתן מנצורי ("מנתק המים", "כנס העתידנים"). סרט נוסף שיצא נשכר מהפסטיבל הוא "למה עזבתני" של הדר מורג, שזכה בפרס בקטגוריית סרט הביכורים הטוב ביותר, אף שכל הסרטים המשתתפים בתחרות השנה היו סרטי ביכורים. התחרות הישראלית הייתה חלשה השנה, וכהמשך ישיר לתחרות פרסי אופיר, אף היא מעידה על השנה החלשה של הקולנוע הישראלי. יש לקוות כי השנה הבאה תיראה אחרת.