קו פרשת המים היה כנראה משבר הקוטג'. נדמה כי עבור מנהלי המשברים בישראל מדובר באירוע טראומטי. הוא הציב בפניהם תמרור שסימן את העולם החדש, עולם שבו אי-אפשר עוד להתעלם מרחשי הלב של הציבור. בשעתו אמר אייל מליס, המשנה למנכ"ל תנובה, כי המשבר הזה לימד אותו שיעור בענווה. את השיעור הזה אפשר היה לראות מיושם שנתיים לאחר מכן, ב-2013, כשהמחאה הציבורית נגד מחיקת החובות של בנק לאומי לנוחי דנקנר הובילה תוך 72 שעות לכך שהבנק הודיע כי הוא מבטל את ההסכם.
אין ספק שהזירה הציבורית השתנתה באופן גורף עת נוסף לה הממד הדיגיטלי של הרשתות החברתיות, וכמעט חזרה לתפקד ככיכר העיר בתקופת הפוליס ביוון. לרשתות יש כוח עצום לסחוף אחריהן קהל גדול, לצוד, לשפוט ולהעניש. הציבור יכול לעשות את זה לתאגיד ויכול לעשות את זה לאדם פרטי. כולנו פגיעים יותר. הרבה יותר. חלק ממנהלי המשברים יגידו שיש גם יתרונות לעולם החדש הזה, שיכולת הניטור שלהם גדלה, כך שהם יכולים לעקוב אחרי משבר עוד לפני שהוא הופך לכזה. חלקם ידברו על ציד מכשפות ועל עמודי פייסבוק כארונות זכוכית בליל הבדולח.
מוטי שרף, ממנהלי המשברים המובילים בארץ, מצא עצמו נאלץ להתמודד עם הפרקטיקות החדשות בעידן המהפכני הזה, כשנדרש להגן על לקוחותיו, ראשי התאגידים הגדולים. "המרחב הדיגיטלי הוא מרחב נתון. מה שהשתנה זה טווח הפעולה, וצריך לדעת להתייחס לזה כאל כלי עבודה. מצד אחד, האפשרות להיפגע מהרשתות גדולה יותר, מצד שני, גם היכולת לנהל משבר טובה יותר. אין ספק שהיכולת להגיע מיד לציבור ללא מתווכים, וגם לבנות את הסיפור שלך, היא אולטימטיבית. פייסבוק וטוויטר הם קודם כל סייסמוגרף".
סייסמוגרף שהופך אותנו לפגיעים פי כמה.