1. הגיאולוגיה ששיחקה לטובת Eni
הקידוח הראשון והיחיד שהתבצע עד כה ונקרא "זוהר 1" נקדח לעומק של כ-4,131 מטר (כולל עומק מים של 1,450 מטר). עדיין לא ידוע אם העומק הזה הוא קצהו העליון או קצהו התחתון של המאגר, אך ברור שהקידוח הגיע למצע פחמימנים מתקופת המיוקן (תקופה שהחלה לפני כ-23 מיליון שנה ובסופה, לפני 5.5 מיליון שנה, התייבש הים התיכון כמעט לחלוטין) בגובה 2 ק"מ.
השליש העליון של מצע זה (630 מטר) הוא עמוד פחמימנים שנחשב בעל פוטנציאל גז ויכולת הפקה גבוהים עד מצוינים. כך, כמות הגז שעליה דיווחה Eni בסוף הקידוח היא כפולה מזו שהעריכה החברה לפניו.לטענת חברות ייעוץ, ובהן IHS, האומדן הראשוני של מקדם ההפקה, כלומר כמות הגז שניתן להפיק מסך הכמות במאגר, מסתכם ב-77% מתוך 30 TCF ברמת דיוק של פלוס מינוס 25%. לפיכך, העתודות הניתנות להפקה מוערכות בשלב זה בטווח רחב של 17 עד 27 TCF.
עם זאת, ייתכן שלבסוף ההפקה תהיה גבוהה הרבה יותר, משום שמאגרי פחמימנים הם מהפוריים ביותר בעולם ולכן מחייבים מספר קטן של בארות קידוח, וזה דבר שעשוי להוזיל באופן משמעותי את עלויות הפיתוח.
במבנה שבו התגלה מאגר זוהר קיימת שכבה נוספת עמוקה יותר בשם קרטיקון, שטרם נקדחה אך Eni מתכננת לעשות זאת בשלב קידוח האימות בסביבות ינואר 2016. ייתכן שכמות נוספת של גז תתגלה בשכבה זו.
2. מצרים מובילה בביקוש לגז טבעי
משק הגז המצרי ידע עליות ומורדות לאורך השנים. במשך תקופה ארוכה פיקחה מצרים על מחיר הגז והתירה לחברות בינלאומיות שהגיעו אליה למכור אותו ב-2.65 דולרים ליחידת אנרגיה. המחיר הנמוך יחסית אמנם הרתיע חברות בינלאומיות רבות, אך כפיצוי התירה מצרים לאותן חברות לייצא עד 30% מעתודות הגז שלהן. ואכן, חברת יוניון פנוסה הספרדית יחד עם Eni, וחברת BG הבריטית יחד עם החברה המלזית PETRONAS, הקימו במדינה שני מתקנים להנזלת הגז. הגז שייצאו החברות הבינלאומיות נמכר במחיר גבוה פי שניים לשווקים הבינלאומיים. בעוד מתקן BG ייצא בעיקר לאסיה, המתקן של יוניון פנוסה ייצא בעיקר לאירופה.
ממשלת מצרים גם העניקה סובסידיות לרכישת גז. כך, למשל, בשנה שהסתיימה ביוני 2014, הוציאה מצרים 18.2 מיליארד דולר על סובסידיות למוצרי נפט ו-1.8 מיליארד דולר על סובסידיות לחשמל. הסובסידיות לאנרגיה הסתכמו ביותר מחמישית מתקציב המדינה. באמצעות מחיר הגז הנמוך עודדה הממשלה תחנות כוח, מפעלים, תחבורה, בתי עסק ומשקי בית לצרוך גז טבעי, והוקמו במדינה תעשיות פטרוכימיות שמוצר הגלם הבסיסי בהן הוא גז טבעי. בעקבות זאת עלה הביקוש לגז במצרים באופן משמעותי, בכ-7% בכל שנה. כיום צריכת הגז במצרים עומדת על כ-50 מיליארד מטר מעוקב (BCM) של גז בשנה והיא צרכנית הגז הגז הגדולה ביבשת (40% מצריכת הגז הכוללת באפריקה). לשם השוואה, צריכת הגז בישראל ב-2014 עמדה על 7.5 BCM בלבד.
בחלוף השנים, לאחר שמוצו רוב העתודות היבשתיות והעתודת במים רדודים, נאלצו חברות הגז לעבור לחיפושים במים עמוקים יותר, שהעלויות שלהם גבוהות הרבה יותר וכך גם עלויות הפיתוח וההפקה. בעוד שקידוח במים רדודים עולה כ-20 מיליון דולר, במים עמוקים יכול קידוח אחד להגיע ל-200 מיליון דולר.
במקביל, לאור הביקוש הגובר לגז, אסרה הממשלה המצרית על יצואו וחייבה את החברות למכור את כל העתודות למשק המקומי. בעוד שיצוא הגז ממצרים בשנת 2007 עמד על כ-16 BCM, ב-2014 הוא כבר ירד ל-1 BCM. האיסור על יצוא, בשילוב עלויות ההפקה ופיקוח המחירים הפך את העסק כולו ללא כדאי מבחינת החברות הבינלאומיות. חברות ששקלו להגיע למצרים חזרו בהן, והחברות שכבר פעלו במדינה הפסיקו את עבודתן באמצע. מצרים מצאה את עצמה בחובות של יותר מ-7 מיליארד דולר לחברות הגז, כולל ליוניון פנוסה ול-BG. ואולם, לא החובות אלא היעדר הגז הוא מה שהטריד את מצרים. המשק המצרי שעבר כמעט כולו הסבה לגז טבעי (בעידוד הממשלה) נאלץ כעת לצרוך דלקים יקרים פי 3-4.
3. החשש בישראל, התקוות בקפריסין
לאור מצב משק הגז במצרים, ברורן מדוע תגלית זוהר היא נס מבחינת המדינה. נשיא מצרים עבד אל-פתח א-סיסי שמח כל כך בתגלית, עד שדבר ראשון שעשה היה לקדם את שר הנפט שריף איסמעיל לתפקיד ראש הממשלה. גם מבחינת Eni מדובר בבשורה של ממש. החברה האיטלקית, שנחשבת חלוצה בתחום החיפוש והפקת הגז, חוותה באחרונה קשיים רבים במדינות כמו לוב וניגריה והיא מתמודדת היום עם חובות תופחים והולכים.
לאחר הדיווח על התגלית נשמעו אמירות שלפיהן הגז ישמש בעיקר את המשק המקומי במצרים, אך מנכ"ל Eni, קלאודיו דסקלצי, הכחיש אותן בנאומו בפני הפרלמנט האיטלקי. "מצרים יכולה לחדש את יצוא הגז הטבעי הנוזלי", טען, "מתקני ההנזלה במצרים קרובים לאיטליה ולספרד שבהן נמצאים מתקני המרה המחזירים את הגז ממצב נוזלי למצב גזי, וכיוון שהמתקנים מושבתים או מנוצלים חלקית, סביר מאוד שהגז יזרום לשם".
וכיצד הגיבו בישראל לתגלית? שר האנרגיה יובל שטייניץ מיהר למסור שהגילוי הוא "תזכורת כואבת לכך שבזמן שמדינת ישראל 'ישנה בעמידה' ומתמהמהת עם האישור הסופי של מתווה הגז העולם משתנה לנגד עינינו, כולל ההשלכות על אפשרויות היצוא". שטייניץ אף האשים את שר הכלכלה אריה דרעי בכך שהוא מכשיל אותו בתפקידו בשל סירובו לחתום על מתווה הגז. מנגד טענה ח"כ שלי יחימוביץ' כי "התגלית שומטת לחלוטין את הנימוקים הקלושים ממילא להפעלת סעיף 52 מסיבות מדיניות וביטחוניות. מתברר שמצרים אינה זקוקה לגז שלנו. אם אכן התגלית ממשית, סביר שמחירי הגז יצנחו בשל התחרות האזורית, ולכן עדיף שהגז של לוויתן יישאר באדמה".
בין אלה לאלה נשמעה גם הטענה שהתגלית במצרים והחסמים הרגולטוריים הם רק תירוץ של שותפות לוויתן לא לפתח את המאגר. "ההוכחה הטובה ביותר לכך", אומרים הטוענים, "היא שגם מאגר אפרודיטה הקפריסאי טרם פותח". הטענה הזאת עלולה להטעות. אפרודיטה ולוויתן שונים באופיים. מאגר אפרודיטה, המכיל כ-126 BCM של גז ונמצא 185 ק"מ מדרום לקפריסין, הוא המאגר היחיד שנמצא במדינה. מצד אחד הוא גדול מכדי שישמש רק את צורכי הגז של קפריסין ומצד אחר הוא קטן מכדי להצדיק את פיתוחו ויצואו באמצעות גז טבעי נוזלי למשל למצרים. כמות הגז בו תספיק בקושי למתקן הנזלת הגז באידקו, שזקוק ל-9-10 BCM של גז בשנה. לכן פיתוח אפרודיטה הוא מיזם מורכב שתכנונו ייקח שנים וייתכן שיתבצע רק במסגרת תוכנית פיתוח מקיפה יותר הכוללת תגליות נוספות.
וזה מוביל אותנו לתגובת קפריסין לגילוי המאגר במצרים. ככלל, הקפריסאים ניסו להפגין קור רוח. שר האנרגיה הקפריסאי יורגוס לקוטריפיס דחה בכל תוקף את הטענה שהתגלית המצרית סותמת את הגולל על עסקת יצוא גז בין קפריסין למצרים, וב-18 בספטמבר טס השר ליוסטון להיפגש עם מנכ"ל חברת נובל אנרג'י דיוויד סטובר, כדי לדון בתוכנית הפיתוח של אפרודיטה.
לטענת לקוטריפיס, כיוון שהתגלית סמוכה לשלושה מהבלוקים הימיים של קפריסין היא מפיחה תקוות מחודשות למציאת גז נוסף בצד הקפריסאי. "אם תאומת תגלית זוהר, יהיו לכך השלכות גיאולוגיות, גיאו-פוליטיות ומסחריות", אמר השר. לא רק זאת, בלוק "שורוק" שבו נמצאה תגלית זוהר נמצא בגבול הימי של מצרים ובצדו הקפריסאי של הר ארטוסתנס. המאגר נמצא למעשה במבנה גיאולוגי שהוא שלוחה של ההר, ולכן בקפריסין מקווים שהמאגר גולש גם לשטחה. לפי שעה נדמה כי אין זה כך, אך תשובה ודאית תתקבל רק לאחר עיבוד המלא של כל הנתונים הסיסמיים.
בקפריסין נעורה תקווה נוספת והיא האפשרות להקמת מתקן יצוא גז טבעי נוזלי (גט"ן) ישראלי-קפריסאי משותף בווסיליקוס שנמצא בקצהו הדרומי של האי. תוכנית כזו כבר עלתה בעבר על ידי ממשלת קפריסין, אך ירדה מסדר היום לאור מורכבותה. מתקן כזה ייהנה מיתרון הגודל שכה חשוב למתקני גט"ן, ויקנה גם גמישות באספקת גז- שיקול מהותי עבור רוכשי הגט"ן. אם יתברר שהגז במאגר זוהר מספיק גם למשק המצרי וגם ליצוא, ו/או אם תרד אופציית יצוא הגז מישראל וקפריסין למצרים מן הפרק, תוכנית כזו כנראה תעלה מחדש לסדר היום.
4. מדוע יש סיבה לאופטימיות
מבחינת מצרים, העתיד נראה מבטיח: התגלית תמשוך חברות גז נוספות למדינה ותעזור לקדם פרויקטים תקועים. רק לפני כמה חודשים החליטה חברת האנרגיה BP לקדם את תוכנית הפיתוח עבור פרויקט הגז WND בעלות של 11 מיליארד דולר. התגלית גם מקנה למצרים גמישות בנוגע לפיתוח המאגרים והיא תוכל לבחור אילו לפתח ראשונים. אלה מן הסתם יהיו השדות הזולים יותר, כמו מאגר זוהר.
בניגוד לדעה הרווחת, ישראל וקפריסין עשויות להרוויח מהתגלית. גם אם המאגר אינו גולש לשטח קפריסין וגם אם היצוא מישראל למצרים ירד מהפרק, המאגר יעורר עניין מחודש באזור כולו. "משמעותו היא שיש באגן הלבנט עתודות גז גדולות, שימשכו חברות בינלאומיות להגיע למצרים אך גם לישראל", טוענת קרול ביילי, לשעבר נשיאת ענקית הגז והנפט "של" באינדונזיה והיום יועצת לחברות בקפריסין.
לא רק זאת, תגלית זוהר יכולה להיות בסיס לשיתוף פעולה בין שלוש המדינות. כעת, משנדמה כי היצע הגז במזרח התיכון עולה על הביקוש אליו, יכולות ישראל, קפריסין ומצרים לבנות תשתית משותפת ליצוא גז לאסיה או לאירופה. שיתוף פעולה יוזיל כמובן את העלויות של פרויקט כזה. "ייתכן כי ENI ושותפות לוויתן יחליטו לבנות יחד מתקן LNG ולנצל את יתרון הגודל", טוענת ביילי.אין ספק שפרויקט שדורש שיתוף פעולה של שלוש מדינות הוא מורכב טכנית. הקושי מתגבר עוד יותר לאור המחלוקות הפוליטיות בין המדינות, חוסר היציבות השלטונית במצרים ודירוג האשראי הנמוך שלה. ואולם, לטענת בכיר בחברות הגז בישראל, דווקא פרויקט כזה עשוי להפיג את המתיחות באזור. "המתיחות נובעת בין היתר מהליכי הבוררות הבינלאומיים שנוקטות יוניון פנוסה ו-BG נגד מצרים", טוען הבכיר. "למעשה, רק לאחרונה חזרו שתי החברות על דרישתן מממשלת מצרים להתיר להן לייבא גז ישראלי. סוגיה זו ממתינה כעת להכרעת שר הנפט המצרי החדש".
הטעויות ש-BG ו"של" היו מעדיפות לשכוח
השאלה כיצד תתנהל קבוצת Shell-BG המשותפת במצרים, אחרי מיזוג שתי החברות שאמור להסתיים ב-2016, ומה תהיה עמדתה לגבי רכישת גז מלוויתן עבור מתקני הגט"ן שלה באידקו, נשארה עדיין פתוחה. מה שכן ברור ואף אירוני הוא ששתי חברות הענק שעשויות כעת להכשיל את עסקת יצוא הגז למצרים עשו בעבר כמה טעויות מהותיות שהיו מעדיפות לשכוח.בשנים 1999-2004 החזיקה "של" בזכויות לרישיון זוהר (שהוגדר בזמנו חלק מבלוק NEMED) ואולם החברה ויתרה על זכויותיה והבלוק שווק מחדש כחלקות קטנות יותר, שרובן מוחזקות כיום על ידי Eni ו-BP. החברה פישלה פעם נוספת כאשר Eni הציעה לחברה לרכוש מחדש נתח בבלוק, ו"של", שזיהתה בעצמה את המצע התת-ימי הבולט, סיווגה אותו בטעות בתור הר געש וסירבה להצעה.
BG עשתה גם היא טעות מכרעת. במשך 6 שנים החזיקה החברה בזכויות תמר ובחלק מהיתר לוויתן. בין אם החברה לא זיהתה את פוטנציאל הגז באזור ובין אם משום שמאסה ברגולציה המשתנה בישראל, החליטה החברה לוותר על זכויותיה ולמסור אותן חזרה למדינה בשנת 2005.
