אופרה אחרתואגנר - האופרה "ההולנדי המעופף" מבית האופרה של ציריך. מנצח: אלאן אלטינוגלו (Alain Altinoglu). אלבום DVD של חברת "דויטשה גרמופון".
המוזיקה של ריכרד ואגנר היא הסמל הגרמני היחידי שנשאר מוחרם בישראל. העובדה שדווקא ואגנר הפך כאן למוקצה, ולאו דווקא סמלים נאציים מובהקים כמו "פולקסוואגן", בעייתית למדי מבחינה היסטורית. ואגנר מת בשנת 1883, 6 שנים לפני לידתו של היטלר ועשרות שנים לפני הקמת המפלגה הנאצית.
החרם עליו בישראל התחיל כאקט ספונטני לאחר "ליל הבדולח" בשנת 1938, כשחברי התזמורת הפילהרמונית הארצישראלית דאז - רובם ככולם פליטים מגרמניה - הוציאו בסערת רוחם קטע של ואגנר מתוכנית הקונצרט. אז, זה היה צעד מחאה הגיוני: ואגנר היה המלחין הנערץ על היטלר, וגם אנטישמי מובהק בעצמו. אלא שהאקט הספונטני הזה הפך למסורת ולעניין פוליטי נפיץ, והשאר היסטוריה. התוצאה היא שישראל היא המדינה היחידה שמחרימה עד היום את האופרות של ואגנר, שמבוצעות בקביעות בכל מקום אחר בעולם.
מי שרוצה להכיר את המלחין בכל זאת, יכול לעשות זאת דרך אלבומי DVD מסחריים. האלבום הנוכחי, שיצא לאור לפני מספר חודשים, הוא החדש מכולם. הוא מציג את "ההולנדי המעופף", האופרה הקצרה ביותר של ואגנר (אורכה נטו כשעתיים ורבע). זו אופרה מוקדמת יחסית של המלחין, ולטעמי אחת מהקליטות והנגישות ברפרטואר שלו. האופרה מספרת אגדה על רב-חובל הולנדי (הוא "ההולנדי המעופף"), שנקלע לסערה בעת שניסה לעקוף את כף התקווה הטובה. הקפטן נשבע שיעבור את הכף בכל מחיר, גם אם הדבר יימשך לנצח. כעונש על הנדר הפזיז נדון ההולנדי להפליג עד קץ הימים, ומותר לו לעגון רק אחת לשבע שנים. אם באחד מנמלי העגינה ימצא אישה שתאהב אותו ותישאר נאמנה לו לעד - תוסר מעליו הקללה. למרבה הפלא, הוא מוצא מישהי כזו. שמה סנטה (Senta), בתו של רב חובל נורווגי בשם דלאנד. סנטה אכן מתאהבת בהולנדי, ונוטשת עבורו את ארוסה, אריק. בסופה של האופרה, לאחר תהפוכות עלילה נוספות, ספינתו של ההולנדי שוקעת בים וסנטה מתאבדת. זה נשמע רע אבל למעשה זהו סוף טוב, כי המוות הכפול מאפשר לשניים להתאחד בעולם הבא.
משקל סגולי של סולנים
ההקלטה באלבום היא מביצוע חי שצולם לפני שנתיים בבית האופרה של ציריך, עם איכות גבוהה מאוד של צילום וסאונד. המנצח בהפקה הוא אלאן אלטינוגלו (Altinoglu), צרפתי ממוצא ארמני. זהו מנצח אלמוני לחלוטין (בוודאי לקהל הישראלי), אך הוא עושה פה עבודה מצוינת מבחינת צליל ופרשנות. מי שמוכר הרבה יותר הם הסולנים, ובראשם זמר הבס-בריטון הוולשי הנפלא ברין טרפל (Terfel) בתפקיד הראשי של ההולנדי המעופף. יש לו קול עמוק ויפהפה, ונוכחות בימתית מרשימה מאוד. מצטיינים נוספים הם זמר הבאס הוותיק מאטי סלמינן (Salminen) בתפקיד רב-החובל דלאנד, וזמרת הסופרן אניה קאמפה (Kampe) שמרגשת ממש בתפקיד סנטה.האופרה זוכה לבימוי מודרני מעניין ורב-טעם, שנשען על מסורת הסרטים האילמים של סביבות 1920. לבחירה הזו יש משמעויות בימוי מפתיעות: העלילה מתרחשת בתוך משרדים מרוהטים בכבדות (במקום בספינה כמקובל); ה"מלחים" הם בעצם עובדי משרד, והם לבושים בחליפות וכובעים בסגנון קפקא; הנווט מדבר עם ההולנדי בטלפון חוגה ישן; סנטה מתאבדת ביריית רובה במקום לקפוץ לים; וכך הלאה. השילוב של איכות הבימוי, איכות הביצוע והמשקל הסגולי של הסולנים הופך את ההפקה למומלצת מאוד, גם למי שחושש מהסט ריאוטיפים המקובלים על ואגנר (כבד, ארוך, מתיש וכדומה).
