אוהדי נבחרת בלגיה / צלם: רויטרס
הסתיו האירופי מכה במבקרים בכל עוז. עצי השלכת מאדימים בגוונים של אש, הימים מתקצרים במהירות ורוח קפואה צורבת בעור בלתי מוגן. גם בפנסיונים מדליקים את האש באח, ונאנחים. כמובן, שבצרפתית זה נשמע טוב יותר. "טריסטס", הם קוראים למלנכוליה המשתררת בתקופה זו של השנה.
נבחרת ישראל יודעת בדיוק מה הכוונה. הרוח החיובית שנשבה במפרשים, האופוריה אחרי פתיחה של בית המוקדמות עם 9 נקודות מתוך 9 - הכל נעלם ברגע האמת. במקום, משתרר הייאוש, האכזבה, למי שהאמין שאולי סוף-סוף זה בא, שישראל באמת יכולה להעפיל ליורו לראשונה בהיסטוריה, במיוחד אחרי שהטורניר הורחב וישתתפו בו קרוב למחצית המדינות החברות באופ"א. מבית קל, יחסית, בלי מעצמות אירופיות.
טל בן חיים החלוץ סיפר אתמול על 24 שעות קשות לאחר ההפסד הביתי המביך לקפריסין בירושלים. "לא האווירה הכי טובה", הודה. גם תומר חמד מספר לעיתונאים על "אווירה לא קלה".
אלי גוטמן, ששפתיו מתוחות בסבל תמידי, עוטה קרום נוסף של עצבות כששאלה במסיבת העיתונאים מבהירה לו, שלא רק שדבריו אל השחקנים במלון לפני היציאה לאימון המסכם בבלגיה הודלפו מיידית אלא גם לא הובנו כמו שצריך. "אנחנו לא צריכים מנהיגים חדשים בנבחרת", הוא מסביר, "יש לנו מנהיגים. שחקנים מנוסים, חזקים וטובים. טל בן חיים, חמד, זהבי, ייני. הם צריכים להנהיג במשנה תוקף".
זה חסר טעם, אומר גוטמן, לנתח מקצועית את המשחק מול קפריסין לקראת המשחק מול בלגיה. האם השחקנים רצו יותר מדי? "נכון, לא נראינו טוב. אחרי ה-1-1 הראו השחקנים הרבה רצון, אבל איבדנו את הדרך, שהיא הדבר החשוב ביותר למשחק", ענה גוטמן.
***
ואם כל זה לא מספיק - הרי שנבחרת ישראל מגיעה לאיזור פסטיבלים מרוכז. גם ביום-יום בריסל היא עיר נהנתנית של בילויים, אבל בימים אלה מתרחשת פה גם חגיגת כדורגל גדולה. לא רק שהנבחרת הבלגית הבטיחה עלייתה ליורו לראשונה מזה 32 שנה (ליורו אותו היא לא מארחת) ומשחקת היטב, גם הולנד, היריבה השנואה, כנראה שלא תעלה. אחרי המשחק מול ישראל מתוכננות בכל מקרה חגיגות העפלה באצטדיון, גם למקרה הלא סביר בעליל של ניצחון ישראלי. עד כדי כך גדול הביטחון בניצחון, שהמאמן הבלגי מארק וילמוטס מתכנן ניסויים טקטיים במשחק.
"אנחנו משחקים את המשחק שלנו, עם הארגון והאיכויות שלנו. ניצור הזדמנויות מתוך דומיננטיות. בבית, מול אצטדיון מלא, אנחנו חייבים לשחק את המשחק שלנו מול הקהל שלנו", אומר וילמוטס. כדי לצאת ידי ספק הוא מוסיף ש"ישראל עדיין מסוכנת", מצד שני הוא מסביר באריכות איך "מאחורי החלוץ המרכזי, במקום שלישייה - נציב שניים, עם שחקן נייד נוסף שנע בין האגפים (קווין דה ברוינה), כאשר נאינגולאן ו-ויטסל ישתחררו מהלחץ ויתקדמו ללא כיסוי כקו השני של ההתקפה. זה מערך חדש, בגלל היריבה, ולכן אנחנו עדיין עובדים על התנועה האוטומטית".
בהיעדר מטרה אמיתית הערב, את הבלגים מעניינת בעיקר העלייה למקום הראשון בעולם בדירוג פיפ"א, שתושג במקרה של ניצחון על ישראל. ניקולא לומבארטס עונה שלוש פעמים לשאלה בנידון במסיבת העיתונאים. "אולי זה לא הכי חשוב, אבל זה נחמד להיות ראשונים. זו בהחלט מטרה. רק שבע נבחרות היו ראשונות עד היום, להיות השמינית זה דבר שאני אוכל לספר לנכדים. ובינתיים אני יכול לצחוק על אזקייאל גראי" (הארגנטיני שמשחק עימו בזניט, שיורד למקום השני). מוספי הספורט הבלגים עוסקים בעיקר באפשרות הזו ובבריאותו של וינסנט קומפאני. לגבי המשחק עצמו, כלל אין דיון. בלגיה הפסידה באחרונה בבית לפני חמש שנים, בדוחק לגרמניה. ישראל, בייחוד לאחר ההפסד לקפריסין - לא פקטור. ההערכות בתקשורות חוזות נצחון בהפרש שלושה שערים ומעלה.
***
על-אף אווירת הסיום העגמומית, ולמרות שאולי כבר מחר הוא כבר לא יהיה יותר מאמן נבחרת ישראל - גוטמן עדיין שומר על השחקנים שלו. "תיזהר על הראש שלך", הוא אומר לטל בן חיים הבלם כשהוא מזהה תאורת צילום נמוכה, כאילו מדובר בבנו. יש שחקנים שאומרים שהם רוצים לפתוח את הפה אחרי המשחק מול בלגיה. אבל בן חיים, מבחינתו, לא נותן לזה יד. "צוות האימון הכין אותנו בצורה הטובה ביותר למשחק מול קפריסין", מה שלמרבה הצער בא לידי ביטוי על המגרש ל-10 דקות בלבד.
ובתוך כל הדכדוך הזה, פתאום גוטמן מצהיר: "בתוך תוכי יש אמונה חזקה ואמיתית". אמונה שיש אפשרות. "נראה נבחרת ישראל חזקה. יהיה פאתטי לצאת בהצהרות אחרי ההפסד לקפריסין, לפני משחק נגד הנבחרת הטובה בעולם. אבל לקראת המשחק אין מישהו חסר אמונה. האמונה היא הבסיס והיא מייצרת רצון". טב"ח החלוץ חוזר גם הוא: "יש לנו משחק שיכול להפוך את התמונה. יש לנו סיכוי תיאורטי, אז נשחק, בלי להתעסק בעצמנו". גם חמד מנסה לשמור על הקו: "אנחנו פה לעשות את העבודה. אם יספיק להישג, מה טוב. נעשה את המקסימום ואם לא נצליח, לפחות נהיה שלמים עם עצמינו שעשינו הכל".
אז יש סיכוי, שלאור החדשות מהארץ והמצב הקשה, נראה נחת דווקא מהכדורגל? "אנחנו צריכים משחק קבוצתי", דרש, התחנן גוטמן. אבל כשכל שחקן בנבחרת רק רוצה לשמח את העם ולהציל את המולדת, הדרך, הטקטיקה, המשחק הקבוצתי הולך לאיבוד. לפחות מול בלגיה, ללא ציפיות, לא תהיה סיבה להתאכזב.