אפי שטנצלר / צילום: איל יצהר
בקונגרס הציוני העולמי הל"ז שיתכנס בבנייני האומה ביום ג' ה-20 באוקטובר, כולם ילבשו חליפות נאות וידברו על מצב העם היהודי ועל הצורך באחדותו, וזאת אחרי חודשיים של מו"מ פוליטי חשאי, קואליציות שקמו והתפוררו בשקט, ומלחמות רחוב בין עסקני המפלגות על חלוקת הג'ובים הגדולה: סוף סוף נדע מי יהיה יו"ר קק"ל, מי יהיה יו"ר הוועד הפועל הציוני, מה יהיה בסוכנות היהודית, ומי יזכה לשבת על כסא יו"ר קרן היסוד. שאלות הרות גורל לעתיד העם היהודי.
הקרב הגדול הוא כמובן על תפקיד יו"ר קק"ל, שיחל מחר (ב') בהצבעה של חברי סיעת העבודה על המועמד ליו"ר (ואיתו 37 חברי דירקטוריון). הסוכנות היהודית תפוסה לעוד שנתיים של קדנציה על ידי נתן שרנסקי, נציג הליכוד, ותפקיד יו"ר הסוכנות איננו על הפרק. יו"ר קרן היסוד, הח"כ לשעבר אליעזר (מודי) זנדברג, הוא מינוי הליכוד ונחשב למי שהמשך תפקודו נתמך על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, אם כי במצב הליכוד כרגע ייתכן שיהיה צורך דחוף לסדר ג'וב למישהו, וזנדברג יצטרך לחזור לאלמוניותו. בראש ההסתדרות הציונית העולמית, המפעילה את החטיבה להתיישבות יקירת הימין המתנחלי, ימשיך לכהן כנראה אברהם דובדבני, נציג הבית היהודי (ואחד מכוכבי דו"ח טליה ששון על ההתנחלויות).
תפקיד יו"ר קק"ל הוא מעין חזקה היסטורית של קואליציה של מפלגת העבודה עם התנועה הרפורמית, ולאחרונה חבר לקואליציה זו יאיר לפיד עם יש עתיד. כניסתו של משה כחלון לזירה, פתחה אפשרויות קואליציוניות חדשות ומגוונות.
המתמודד הראשי על תפקיד יו"ר קק"ל הוא אפי שטנצלר, אחרי שמונה שנות קדנציה. בסיעת העבודה כבר הודיעו על התמודדות הכוכבים החדשים: הח"כים נחמן שי ודני עטר, וראש מועצת ירוחם מיכאל ביטון. תפנית מפתיעה במאבק על יו"ר קק"ל הוא המועמדות של השר והח"כ לשעבר עוזי לנדאו מישראל ביתנו. לנדאו רואה את עצמו כנציג קואליציית הימין, והוא חג לאחרונה באינטנסיביות סביב שר האוצר משה כחלון, כדי לקבל את תמיכתו ולהוסיף את "כולנו" לקואליציית ימין, שתביא לבחירתו של לנדאו ליו"ר קק"ל ולסילוק השמאל מעמדת השפעה כלשהי במוסדות הלאומיים. קק"ל, נזכיר, מנהלת שטח של 2.5 מיליון דונם, בעיקר במרכז הארץ. כ-1 מיליון דונם נרכשו בכספי הקופסה הכחולה, והיתר נמסרו לקק"ל אחרי ההפקעות הגדולות בהקמת המדינה.
סימפטיה מחב"ד
כאן מתחיל לדבר הכסף, והוא זורם בצינורות מסוגים שונים. למשל, משרד החינוך של לימור לבנת הרעיף על ההסתדרות הציונית העולמית תקציבים להפקת "ימי תרבות" עבור המשרד בהיקף 16 מיליון שקל. איזה מזל שלהסתדרות הציונית יש חברה בת בשם "תרבות ישראל", העוסקת בהפקת אירועי תרבות, ומה טבעי יותר מאשר לתת לחברה זו את העבודות בלי זכר למכרז. ואם ה-16 מיליון של לבנת לא הספיקו, השרה החדשה מירי רגב הוסיפה עוד 3 מיליון שקל ללא מכרז לאותה חברה-בת של ההסתדרות הציונית.
מצד שני, בדיוק לאחרונה מצא אפי שטנצלר את האמצעים לסייע לאגודה הפרטית חב"ד ישראל, בהקמת פארק בעלות של 6 מיליון שקל, על קרקע פרטית בחזית הבית המועתק של הרבי מלובביץ' בכפר חב"ד. קצת סימפטיה מצד חב"ד לא יכולה להזיק לשטנצלר במאבק על ראשות קק"ל.
בזכות הזינוק במחירי הדירות
שטנצלר מגיע לישורת הסופית עם רקורד מענין ועם מסמך שהוא שומר מכל משמר בטלפון שלו. זהו דו"ח של מבחן פוליגרף ששטנצלר ארגן לעצמו, על מנת להוכיח שדיבר אמת כאשר ייחס לח"כ איתן כבל ניסיון לארגן לאחיו ג'וב בקק"ל. אם כבל יתקוף שוב - שטנצלר יציג את דו"ח הפוליגרף. מבחינה פוליטית לא צריך לזלזל בשטנצלר, ולו רק בשל העובדה שהדף כבר בהצלחה ניסיון השתלטות עויינת על התפקיד מצד שועל פוליטי ותיק - שלום שמחון.
לזכותו של שטנצלר יש לומר שקיבל לפני כשמונה שנים ארגון מתפורר, יחסי עבודה רעועים, קופה ריקה וחדלות פירעון עד כדי צורך במכירת נכסים כדי להתקיים. הוא התחיל בתהליך של שיקום המצב הפיננסי של קק"ל והביא לשקט תעשייתי ביחסי העבודה. למזלו של שטנצלר, הזינוק במחירי הדירות והקרקעות עשו את חייו קלים יותר, ואפשר היה אפילו לסדר לאלי אפללו תפקיד של יו"ר עמית לענייני לא חשוב מה. בשנים האחרונות נהנית קק"ל מהכנסות של כמיליארד שקל ויותר לשנה ממכירת קרקעותיה במסגרת שיווקי הקרקעות המבוצעות על ידי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), כך שהקופה התמלאה לגובה של כ-4.5 מיליארד שקל.
ובדיוק זה הכסף בקופת קק"ל, שהתחיל לקרוץ לאנשי אגף התקציבים באוצר, שחיממו את שר האוצר הקודם יאיר לפיד. האוצר רוצה מקק"ל לפחות מחצית מהכנסותיה ממכירת קרקעות. הקרב היה ארוך ומפותל, כולל איומים מצד האוצר על ביטול כל הפטורים ממסים ומחובת מכרזים שקק"ל נהנית מהם.
שטנצלר ניהל את הקרב בשתי חזיתות: התנגדות שקטה וחריפה נגד הכפפת קק"ל לביקורת מבקר המדינה, ונכונות להפוך את קק"ל לחברה לתועלת הציבור (חל"צ), שבה יש מידה גבוהה יחסית של שקיפות והרבה פחות אפשרויות לחלק ג'ובים בכירים, כמו למשל "יו"ר עמית" ושאר כיבודים לעסקנים - מה שהופך את המאבק הנוכחי לחריף במיוחד. מצד שני, בשקט בשקט, שטנצלר איפשר לצוות של מבקר המדינה להיכנס לביקור בית ראשון בקק"ל, למעשה ללא הכרזה פורמלית ובהליך שאין לו תקדים. הדו"ח הראשון של המבקר, אם בכלל יצא כזה לציבור, יסתיים בכל מקרה אחרי הבחירות.
אל מול הלחצים על קופת קק"ל ואיומי השקיפות, שטנצלר עשה צעד מענין ואפילו נועז. הוא הודיע שקק"ל לא תחדש ביוני האחרון את האמנה עם המדינה, הנוגעת בעיקר לענייני הקרקעות, והכריז: קק"ל תבצע הפרדה של קרקעותיה מקרקעות רמ"י ותשווק בעצמה את קרקעותיה. האיום נפל בתקופה של בחירות ואיש לא עסק בו ברצינות. מימושו של איום כזה, חד צדדית וללא הכנה ממושכת, היה עלול לגרום לכאוס מוחלט בשיווק קרקעות מדינה במכרזי רמ"י.
כחלון שלח לשטנצלר את השר להגנת הסביבה אבי גבאי, ולפני שבועות אחדים הושגה פשרה: אין הכרזה פורמלית על הכפפה לביקורת מבקר המדינה; קק"ל תעביר לאוצר ב-2016 מיליארד שקל; בהמשך תוקם ועדת ארבעה עם האוצר, שתחליט על ייעוד כ-70% מהכנסות קק"ל לפרויקטים לאומיים יעודיים; קק"ל תעביר כ-160 מיליון שקל בכל שנה לצרכי רשות הטבע והגנים; שטנצלר קיבל אישור לביצוע כמה פרויקטים עצמאיים למגורים על קרקעות קק"ל שניתן לבודד אותן מבחינה תכנונית. שטנצלר מאמין שהפשרה תסייע לו גם ברמה האישית - כחלון ידחה את חיזוריו של עוזי לנדאו ויתמוך בהמשך כהונתו של היו"ר הותיק. ההסכם בעניין אמור להיחתם מחר (ב') רשמית.
המערבולת של ביטון
שטנצלר נהנה מגרעין תמיכה בתוך המפלגה שכולל את הגוורדיה האשכנזית הוותיקה, תושבי גבעתיים, רמת גן וגוש דן, וגם של כמה מחנות מסורתיים בעבודה שהוחלשו בחלוף הזמן: מחנה פואד בן אליעזר, עמיר פרץ וראלב מג'אדלה. בנוסף לשלושת ה"פנסיונרים", יצאו באחרונה כמה ראשי רשויות מהחורים והביעו תמיכה פומבית ביו"ר קק"ל הנוכחי, ובהם זכרון יעקב, פרדסיה, מעלות, כפר תבור, קרית אונו, וגם ראשי מועצות אזורית כמו מגדל, גלגוליה, מגידו וחוף כרמל.
מעבר לג'ובים ולמיליארדי הכספים שמתגלגלים בסיפור הזה, מבחינה פוליטית הקרב על ראשות קק"ל מרתק בעיקר משום שזהו המוסד האחרון שעוד נותר למפלגה ההיסטורית, שרוצה, ובצדק, שליטה אבסולוטית עליו. במפלגה יש מי שחוששים שאם השליטה תישאר בידי שטנצלר, המפלגה תאבד את המאחז האחרון שלה. שטנצלר הוא אמנם שועל עבודה ותיק, אולם העובדה שהמוסדות הציוניים וקק"ל שכרו את שירותיו של ניר חפץ, יועצו הקרוב ביותר של נתניהו, מעוררת את החשש שלשכת ראש הממשלה בוחשת גם בקרב על ראשות קק"ל. שירותיו של חפץ אמנם נשכרו כדי להילחם בגזירות האוצר נגד קק"ל בחוק ההסדרים, אולם במפלגה משוכנעים שלא סומנו בהתקשרות הזו גבולות ברורים. יש מי שסבורים שאם שטנצלר יכבוש מחדש את התפקיד, יהיה זה ניצחון לנתניהו ואובדן השליטה של מפלגת העבודה בקק"ל. בכל מקרה, שטנצלר נוח לנתניהו יותר ממועמדים אחרים, שהרי מעטר למשל ראש הממשלה ודאי לא יזכה לשיתוף פעולה.
שטנצלר דחה את הטענות על הסף. חפץ, לדבריו, מייעץ לכל המוסדות הציוניים וממילא, הוא אומר, אין ללשכת רה"מ יכולת להשפיע על בוחרי העבודה.
מנכ"ל קק"ל מאיר שפיגלר מסר בתגובה כי "ניר חפץ אושר בוועדת המכרזים כדי לספק שירות תקשורתי אסטרטגי לפעילות השוטפת של קק"ל יחד עם הסוכנות וקרן היסוד כתוצאה מהסכמים קודמים. בפועל, חפץ היה מעורב בגיבוש הפעילות התקשורתית של קק"ל בשנים האחרונות לקראת הקונגרס הציוני והעולמי והוא היה שותף מלא לגיבוש הפן התקשורתי והאסטרטגי. מדובר בעבודה בהיקף גדול. חפץ לא היה שותף למו"מ שנוהל עם האוצר ומשרד ראש הממשלה. ההתנהלות של קק"ל נעשתה אך ורק מול אבי גבאי".
החשש לאיבוד השליטה של המפלגה בנכס עולה גם בהקשר של המועמד ביטון. ראש מועצת ירוחם הכריז כי אם ייבחר לתפקיד הוא יעסוק בו בהתנדבות וימשיך לכהן כראש המועצה. כפל התפקידים מעלה שאלות מהותיות רבות שבחובן ניגודי עניינים: האם לעיריית ירוחם לא מגיע ראש עיר במשרה מלאה שידאג לתושבים? האם גוף גדול כמו קק"ל, עם תקציב של מיליארד שקל בשנה, לא זכאי ליו"ר במשרה מלאה? והאם המצב לא יעמיד את ביטון בפני ניגודי עניינים כשיגיע הרגע להעביר תקציבים לירוחם בעיר שבראשה הוא עומד? מה יקרה אם יו"ר קק"ל מיכאל ביטון יחליט להקים פארק דווקא בשטח ירוחם? או יבקש מקק"ל לטעת יער דווקא בשטח השיפוט שלו?
ביטון היה בכלל מקורב לציפי לבני ולכן במפלגה לא רואים בו כמי שמחויב לתנועה ולערכיה. יתרה מכך, כפל התפקידים יעביר את השרביט לניהול בפועל של קק"ל ליו"ר עמית, איש ישראל ביתנו-כולנו, עוזי לנדאו, והעבודה תאבד את השליטה בפועל. ההסכם עם היו"ר-עמית, דרך אגב, כבר סגור לאחר ששרת המשפטים איילת שקד מצאה לכך את התקציב. לנדאו הוא אדם חרוץ, אקטיביסט, ולהעברת השליטה בקק"ל לידיו יהיו השלכות על ההתיישבות ואפילו על יו"ש. קק"ל אמנם נתפסת כבית חרושת לג'ובים אבל יש לגוף הזה גם משמעות באג'נדה היומיומית של תנועת העבודה. מעבר לצמצום הפערים והעברת תקציבים לפריפריה, זהו אחד הגופים שמאפשר מניעת זליגת כספים ליו"ש. הנדבך הזה, חוששים במפלגה, ילך לאיבוד אם ביטון ינצח.
המועמדות של ביטון, שנכנס למירוץ ברגע האחרון, הכניסה את כל המפלגה למערבולת. בתמיכתה של שלי יחימוביץ' הצליח ביטון לייצר מצג של הובלה ראש בראש מול דני עטר. האינטרס של יחימוביץ' ברור: היא לא מוכנה לתת ליו"ר מפלגה יצחק בוזי הרצוג להמריא עם המועמד שלו. הדרך היחידה שלה להיות רלוונטית היא להציב מועמד כנגדו.
הרצוג יושב על הגדר. הוא לא הצהיר מי המועמד המועדף עליו, אבל הבעת התמיכה שלו בשיטת הבחירה של יו"ר קק"ל מסייעת לעטר. הח"כ הטרי עטר, לשעבר ראש המועצה האזורית גלבוע, זוכה לאהדתם של ותיקי התנועה והוועידה. יש לו בסיסי תמיכה גדולים במפלגה כמו ראשי ומזכירי סניפים. יש מי שסבורים שהעובדה שהתמיכה של הרצוג לא מוצהרת - גם היא מועילה לו. עבור עטר פועל גם יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, שלא הצהיר בפומבי על תמיכה אבל אנשיו פרושים בשטח.
כראש מועצה אזורית לשעבר זוכה עטר לתמיכת הקיבוצים והמושבים. אחרי הכל, קק"ל היא כלי עזר לקידום המועצות האזוריות והפריפריה, ובתחום הזה עטר הוא בשר מבשרם שמבין את הצורך בהקצאת משאבים. מיכה ביטון לעומת זאת, לא מדבר אליהם. הוא מזכיר להם את הקשת המזרחית ובמועצות האזוריות חוששים ממנו ביום שאחרי. ממנו, ומהאג'נדה של יחימוביץ'.
המועמדות המפתיעה ביותר היא של ח"כ המוערך נחמן שי. הוא מביא איתו שני עולמות תוכן - את ותיקי התנועה ואת הקהל האשכנזי. הוא מכיר היטב את המוסדות הלאומיים ואת התנועה ויכול לעשות עבודה מצוינת, אבל במפלגה כנראה מעדיפים לראות אותו ממשיך לשמש כחבר כנסת.
פיצול הקולות בין ארבעה מועמדים דווקא מעלה את סיכוייו של שטנצלר לזכות שוב בתפקיד. אם שניים מהם היו מסירים את מועמדותם, אולי היה מתפתח קרב מסקרן ראש בראש מול היו"ר הוותיק.
