מתוך הבל / צילום:רוסלו שמריה
היצירה החדשה של תמר בורר "הכול הבל" ממשיכה את קו המחקר הפילוסופי הרב-תרבותי ורב-השנים של היוצרת-רקדנית. הרפרטואר של בורר הוא אחד העמוקים והמרתקים ביצירה הישראלית. לאורך 3 עשורים היא מעלה עבודות החוקרות את יכולות הגוף והתנועה, את מקורות החוכמה והכתובים, את גבולות המדיום של מחול ומופע בימתי-פיזי.
ב"הכול הבל", שתעלה במחסן 2 בנמל יפו, בית עמותת הכוריאוגרפים, ב-26.10 ו-27.10, היא משלבת מחול ופרפורמנס, שלה ושל טניה פלזנר, וידיאו-ארט של תמרה ארדה ומוזיקה חיה של נועם ענבר. "היצירה עוסקת במקומו של ה'הבל' בחיים. הבל הוא נשיפה, דיבור, אד העולה מהפנים ויוצא החוצה, כמו גם דברי שטות, ריקנות, אבסורד. בלב העבודה מייצג ההבל את היותנו בני חלוף, ומתוך כך, כמה חשוב למצות את הזמן העומד לרשותנו, על-ידי בחירה בעשיית טוב", כך כותבת בורר בדברי ההסבר ליצירה.
"קהלת רואה את הבל כפרויקט בפני עצמו. הפרויקט אינו רק רעיון הרוח, אלא המעשה, הבאת הדברים לכדי אובייקטיביות, הפיכת מילה או מחשבה לדבר שהוא חפץ, עצם מוחשי". או מעשה יצירה, כמו המופע.
לדבריה, למרות השם המצמרר, המופע נוצר בהשראת שתי המגילות המיוחסות לשלמה המלך, שיר השירים וקהלת. "מגילת שיר השירים עוסקת בתשוקה: תשוקה לחיים, לאהבה, להיות במצב של השתוקקות. ומגילת קהלת מתחילה בסיכום החיים מנקודת מבט של אדם העומד לקראת סיומם, לאחר שעבר דרך ארוכה, בה רכש קניין ועניין, והוא בעל ראייה רחבה ועמוקה".
את הדיאלוג שלה עם חוכמת החיים היא מרכיבה מ-3 חלקים בעבודה: "הכול הבל", "מהלך הזמן", ו"יונתי". החלק הראשון מתרכז בדיבור ובקול, שהוא עצמו עשוי מהבל פה - ליצן החצר המלהג על החכם והכסיל והאדם הפוגש מחדש את ליבו התמים. פלזנר מגלמת את דמות ההלך, הפוסע בין הזמנים, בין העולמות ומדגישה את מושג הזמן החולף והנצחי.
עבודת הווידיאו של תמרה ארדה "מהלך הזמן", עוסקת במקומו של הזמן בחיי אדם, תחושת ה"אין זמן" והתנועה המתמדת בין עבר ועתיד. החלק השלישי, "יונתי" הוא דואט בין המוזיקה של ענבר לבין התנועה.
גם הממד החזותי אינו נשכח, והבמה במופע בנויה כשכבות של "במה בתוך במה בתוך במה".